לב חיים פלג'י חלק ב סח

נענע בלא ראות ונתכבה הרי הוא פטור שהרי תנן במתני' בפ' ב"מ דכ"ט ע"ב המכבה את הנר מפני שהוא מתירא וכו' פטור כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב רבי יוסי פוטר בכלן חוץ מן הפתילה מפני שהיא עושה פחם וקאמר בגמ' מדקתני סיפא חייב ש"מ ר' יאודה היא וכו' ופירש"י מדקתני סיפא כחס על הנר וכו' חייב חטאת אם שגג בשבת ששכח שהוא שבת או סבור שכיבויי מותר בשבת ש"מ ר' יאודה היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה דכיבויי זה אין צריך לגופו לא לצורך דבר אחר שלא תדלק הפתילה או שלא יפקע הנר ואין לך כיבויי הצריך לגופו אלא כיבויי של פחמים כשעושים אותו וכיבויי של הבהוב פתילה שהכיבוי נעש' לאחוז בו האור מהר כשירצה להדליקו וכו' יע"ש עכ"פ שמעינן מיהא דאף לדעת ר"י דמחייב במלאכה שאינה צריכא לגופה היינו במתכוין לעשות מלאכה לכבות אלא ששכח שהוא שבת או סבר שכיבוי מותר אבל כשכב' הנר בלא מתכוין למלאכה כלל כי אם בלא ראות שאיננו לא חס על הנר ולא חס על השמן ולא חס על הפתיל' ומ"ג כי בלא"ה הרי היתה קרובה לכבות וגם אינו שלו כ"א של חבירו דליכא שום צד ואופן ממלאכת מחשבת מה מקום לו' שהוא חייב כפרה אפילו היה לו בירור שהוא כבה אותה כ"ש וק"ו כשיש בזה ספק מעיקרא דשמא לא נגע בה כלל ומאליה היא כבתה דפשיטא ודאי דא"צ כפרה כלל וזהו אפי' לפוסקים כר' יאודה דס"ל דהעושה מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב דאפי"ה בנ"ד פטור שלא היה בזה מלאכה כלל כ"ש לדעת רש"י דפוטר במלאכה שא"צ לגופה דכאן נמי פטור כי לא נתכוון לא לעשות פחמים ולא להבהב את הפתילה וז"ל הרמב"ם בהל' שבת פ"ט ה"ז כל העושה מלאכה בשבת אעפ"י שאינו צריך לגופה של מלאכה חייב עליה כיצד הרי שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבד או כדי שלא יושרף או כדי שלא יבקע חרס של נר מפני שהכיבוי מלאכה והרי נתכוון לכבות אעפ"י שאינו צריך לגוף הכיבוי ולא כבה אלא מפני השמן או מפני החרש או מפני הפתילה הר"ז חייב וכו' יע"ש וכאן בנ"ד שכבה בלא מתכוין כלל אפי' לכיבוי בעלמא א"כ הרי הוא פטור וכ"נ ממ"ש הרמב"ם שם הי"א וזל וכל העושה מלאכה במתעסק ולא נתכוון לה פטור יע"ש ונ"ד עדיף טפי כי לא נתכוון ולא נתעסק כ"א מידי עוברו תחת העששית בלא ראות בלתי מתעסק ובלתי מתכוין דודאי פטור לגמרי ועוד שהרי כתב ה"ה שם פ"א דשבת ה"ו וז"ל ויש מי שכתב שאם לא היה נהנה מאותה מלאכה שנעשית בשביל אותו מעשה אעפ"י שהמלאכה ההיא הכרחית להעשות בשבילו לעשות המעשה וזה דעת בעל הערוך יע"ש וכאן בנ"ד איבא תרתי לטיבותא שאינו נהנה מאותה מלאכה וגם שלא היתה הכרחית לעשות כ"א נעשית ממילא בלא נתכוון דודאי דפטור ועיין להרב"ד חא"ח סימן קכ"ג ועיין בטור ובב"י בא"ח סימן עזר. סימן סב שאלה יין שהוא מתוק מחמת עצמו ולא שהטילו בו דבש וכיוצא אם הוא כשר לקדש בו או לא: תשובה הנה תנן במתני' במנחות פרק כל קרבנות הצבור דפ"ו ע"ב אין מביאין הליוסטן ואם הביא כשר אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל ואם הביא פסול ופריך שם בגמ' דפ"ז ע"א אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ולא מעושן ואם הביא פסול והא קתני רישא אין מביאין הליוסטן ואם הביא כשר אמר רבינא כדוך ותני רב אשי אמר חוליא דשימשא לא מאיס חוליא דפירא מאיס ופירש"י כרוך ותני אין מביאין הליוסטן לפי שאין מביאין מתוק וכו' ואם הביא פסול רב אמר לא תכרוך הליוסטן כשר דהויא חוליא דשמשא ולא מאיס אבל מתוק מחמת הפרי מאיס והיינו דקתני פסול יע"ש וא"כ כיון שמתוק הוא פסול לנסך ע"ג המזבח הרי אמרינן בב"ב פ' המוכר פירות דצ"ז ע"א אמ"ר זוטרא בר טוביא אמ"ר אין אומרין קידוש היום לא על היין הראוי לנסך ע"ג המזבח יע"ש וכיון דמתוק אינו ראוי לנסך ע"ג המזבח א"כ אין לקדש עליו. אלא שראיתי להרב הפרישה בח"ח סי' ער"ב אין מקדשין לא על היין הראוי לנסך ע"ג המזבח למעוטי וכו' פי' דוקא למעוטי הני דקחשיב אתא האי כללא אבל לא למדין מכלל זה למעט כל דבר שאין מנסכים ע"ג המזבח דהא מסיק רבינו בסמוך דיין צמוקים ויין מבושל מקדשים עליו גם רבינו כתב אחר כך בהדייא דמי שמתיר מבושל כתב דלא אמרו דבעינן הראוי לנסך ע"ג המזבח אלא להוציא מגולה עכ"ל. ודבריו הם מוכרחים מסוגיית הש"ס שם כב ב דשקיל וטרי בש"ס בהאי כללא למעוטי מאי למעוטי שריחו רע ומשום הקריבהו נא לפחתך ופירש רשב"ם ז"ל ד"ה אלא למעוטי שריחו רע ומשום הקריבהו נא לפחתך משום מיאוס ומיהו בורא פרי הגפן מברכין עליו דריחיה חמרא וטעמא חמרא אלא שהסריח קצת משום דמונח בכלי מאוס והכי קאמר רב אין אומרין קידוש אלא על היין נקי והגון שראוי לנסך מחמת נקיותו ע"ג המזבח ולא אתא רב למעוטי שאר יינות שאין מנסכין ע"ג המזבח כגון יין תוסס ומזוג אלא הנהו יינות שמתוך שמאוסים פסולים לניסוך משום הקריבהו נא לפחתך ופסולים נמי לקידוש משום ה"ט גופיה עכ"ל. הרי לך דבדברי הרב הפרישה כתב רשב"ם דהאי כללא דקאמר רב אין מנסכין על היין אלא הראוי לנסך ע"ג המזבח לאו לכל מילי נאמר כ"א למעוטי שריחו רע שבת מחמת מאיסותא ומגולה כמ"ש שם בגמרא אלא דקל על זה דאם באנו למעוטי יין שהוא פסול מחמת מיאוס אותו היין הוא הפסול גם לקידוש ח"כ הדין יוצא דיין מתוק דקאמר דפסול נמי לגבי המזבח יהיה פסול גם לקידוש כיון דפסול לנסך ע"ג המזבח הוי משום מאיסותא ואיך הרב הפרישה ז"ל קאמר בהדייא דלא בא למעט כ"א יין מגולה ולא מבושל שהוא בכלל מאי דתנן במתני' דלא יביא ואם הביא פסול בכלל המבושל תני נמי בהדי מתוק ואם נאמר כי דוקא מבושל שאין פיסולו מחמת מיאוס הוא דלא אתא האי כללא הרב למעט אותו לקידוש אבל המתוק שהוא משום מיאוס יהיה נפסל גם לקידוש: אלא דאם כנים אנחנו בזה דיין מתוק פסול לגבי המזבח משום מאיסותא פסול נמי לקידוש לא לישתמיט לשום פוסק ללמדינו דין זה