לב חיים פלג'י חלק ב סז

אחד מששה של ביצה. ועוד נראה לי לומר כי הא דאסרו משום סחיטה אפילו כשרוחץ ידיו היינו כשיוצא המשקה בפני עצמו אבל כאן כשריסק זה הגרעין של ענבים היה מעורב במי המעיין היוצאים שמתבטל ברוב מעיקרא ולא חל עליו שם משקה בפני עצמו וקמא קמא בטיל נראה דככה"ג לא מיחייב משום סחיטה ויש דמות ראיה לזה ממ"ש מרן בב"י שם ברס"י ש"ך בשם המרדכי סופ"ק דשבת דשרינן יין היוצא בשבת ע"י שמתבטל ביין שיצא מער"ש ול"ד לדבר שיש לו מתירים שיכול להמתין עד לאחר השבת ואפילו באלף לא בטיל דה"מ דהאיסור בעין מתחילה ואח"כ נתערב בהיתר אבל הני לא ניכר מעולם אלא מעט מעט שיוצא ומתערב עם המשקים שיצאו מאתמול יע"ש: סי' נט שאלה במי שנטל בשבת מקל אחד להכות לכלב ושברו אם חייב משום מלאכה או פטור דהוא מקלקל וקי"ל כל המקלקלים פטורים : תשובה נראה בודאי דאם שיבר איזה מקל או קיסם בלתי מתכוין לשום דבר ונשבר שהוא פטור אמנם אם נטל מקל או קיסם ושברו כדי לחצוץ בו שיניו או לאיזה צורך אחר שהיה צריך דמורה שהשבירה היא כדי לתקן מנא ועמ"ש מרן בש"ע א"ח סי' של"ז ס"ב שלא ישברו קסמיהם ועמ"ש הרב מג"א ס"ק ה' שאסור לכבד את הבית באותן המכבדות העשוים מענפי אילן דנשברים ואף דהוי תלוש מ"מ בקוטם לחצוץ בו שיניו חייב כמ"ש סי' שכ"ב בשם הרמב"ם ע"ש סק"ד דהוי כלי לכן אף בקוטם סתם אסור בקיסם רק באוכל בהמה מותר כמבואר שם וכ"מ סי' שי"ח סקל"ו דבזה פטור אבל אסור יע"ש וכ"כ בס' מעין גנים בסיף ח' עצי לבונה יע"ש: סי' ס שאלה מי שהיה ישן בליל שבת קדש על מיטתו וסמוך למה שהיה מתעורר ומקיץ משנתו הקיצו יתוש אחד הנק' בל' לעז מושקו והוא מאותם שיש להם כנפים וגם הם משוררים וכשנגע ידו על גבי היתוש בדוחק יש לו ספק שמא הרגו ויש לו ספק שמא בהנחת ידו עליו בדוחק נתכון להמיתו שם והרגו אי חייב חטאת או לא וגם כי יש ספק מעיקרא כי אלו היתושים אינן נבראים מהארץ כ"א מעיפוש האשפות והגללים והפירות כשמרי יין ושכר ושאר פירות המוסרחים שמתהוים יתושים מהם מיני מינים ועוד כי לא כיון מעיקרא להורגו כ"א להסירו מעליו ומתוך בלבול השינה דחק היד יורנו המורה הדין ושכמ"ה: תשובה עיין בגמרא בשבת פ"ק די"ב ע"א ד"ה שמא שהביאו שם בשם ה"ר יוסף מאורליינאש דכינה היינו שחורה הקופצת דכתיב והך את עפר הארץ והיה לכינים ודרך השחורה הקופצת לצאת מן הארץ ובזה נחלקו עליו רבנן אבל פרעוש היא הכינה הרוחשת וחייב עליה אפילו לרבנן כדאמרי' בפ' שמנה שרצים דק"ז ע"א ואין נראה לד"ת דאמרי' במדרש אף כי אנוש רמה אלו כנים שבראש וכו' ועוד דפרעוש פרה ורבה וכינה הרוחשת אינה פו"ר אלא באה מזיעת אדם לכן נראה לר"ת דשחורה הקופצת היא פרעוש וחייב עליה לכ"ע וכינה הרוחשת שרי להרוג כב"ה המתירין וכו' יע"ש ועיין להמרדכי פ"ק דשבת ופרק כל כתבי והרב טל אורות בערך צידה וק"ל. נמצא לפי פירוש ר"ת דפרעוש הוא השחורה הקופצת שהיא הנקראת בל' לעז פולגה וכינה הרוחשת היא הנק' פיאוז'וס הנמצאים בראש והרי מבואר בגמ' פרק שמנה שרצים דק"ז ז ע"ב דכי פליגי רבי אליעזר עם רבי יהושע דר"א מחייב בניצוד ור"י פוטר אבל לענין הריגה אפילו ר"י מודה יע"ש וכ"פ הרמב"ם בה' שבת פ"י הלכה ופי"א ה"ב והטור והש"ע א"ח סי' שי"ו אלא דכל שהוא על בשרו התירו להסירו מעליו ואסור להורגו כ"פ הטור והרב"ח כתב דאם הרגו חייב חטאת לדעת הטור כמו שיע"ש ועיין לה' ברכ"י שדחה דבריו דהטור ס"ל דמלאכה שא"צ מותר וכדברי ר"ת שהביא המרדכי פרק כל כתבי אלא דלהטור פטור אבל אסור ולכך אפי' הרגו כשהוא על בשרו אסור לכתחילה דפטור אבל אסור וכבר הרב י"א נמי השיב ע"ד הרב חו"י בתשו' סי' קס"ד שרצה לומר דההורג פרעוש הוא איסור דאורייתא שהרי לא זכר ס' ר"ת ועמ"ש גם ע"ז שם בס' ברכ"י וכתב שם הרב ברכ"י דמ"ש מרן ונקטינן לחומרא היינו לחומרא ולא מדינא דין גמור וכו' יע"ש. גם מרן החבי"ב זל בכנה"ג בסי' זה הביא דאפי' בהורג פולגה יש מקילים יע"ש באופן כי מידי פלוגתא לא נפקא ואם באנו לפוטרו מכח ס"ס המתהפך איתיה בנ"ד ספק אם הלכה כס' האוסרים או המתירים ואת"ל כס' האוסרים שמא אין זה פרעוש שבש"ס : ולעד"נ דכאן בנ"ד יש הרבה צדדים להיתר הא' הוא כי אלו הפרעושים שנקראים יתושים מושקוס בלעז הם מתהוים מעיפוש האשפות ופירות וגללים ולא מן הארץ והרי כתב הרמב"ם שם פי"א ה"ב וז"ל דמשום שהם פרים ורבים מזכר ונקבה או נהוין וכו' כמו הפרעושים ההורג אותו חייב כהורג בהמה וחייב אבל רמשים שהויתן מן הגללים ומן הפירות שהבאישו וכיוצא בהם כגון תולעים של בשר וכתולעים שבתוך הקטניות ההורגן פטור עכ"ל וא"כ אלו היתושים הנקראים מושקוס הם מתהוין מעיפוש האשפות והגללים והפירות אינן מן הארץ וליכא חיוב חטאת בהורגן בשוגג ואפי' במתכוין גמור וכ"ש כאן בנ"ד כי אפי' איסור ליכא כי הגם שכתב הרמב"ם פטור אבל אסור זהו כשמתכוין להורגן אבל בכאן שעוקצו והניח ידו עליו בבלבול השינה וכמתעסק להסירו אין ספק כי אפי' איסורא ליכא וכ"ש שיש ס' אחר שמא לא הרגו כ"א הסירו מעליו ונפל למקום אחר וברח: סימן סא נשאלתי במי שנסתפק ביום שבת קדש שעבר בלא מתכוין תחת עששית דולקת בבית חבירו סמוך לגמר השמן שהיתה קרוב להכבות ונתכבה אבל אינו ברור לו שנגע בראשו תחת העששית כ"א. ספק לו בזה אי צריך תשובה ע"ז או"ל: תשובה נראה לי דא"צ כפרה כלל שהרי אפילו היה בריא לו שבעוברו תחת העששית