לב חיים פלג'י חלק ב סו

סימן ש"ך סעיף י"א וז"ל צריך ליזהר בחורף שלא יטול ידיו במים שיש בהם שלג או ברד ואם יטול יזהר שלא ידחקם בין ידיו שלא יהא מרסק והרב מג"א סקי"ג הביאו הרב באה"ט סקט"ו יע"ש ואם כן כ"ש דמותר במתוק זה שאינו מרסקו והוא ברור ודוק: סימן נו נשאלתי על הנוהגים ביום השבת ליתן אבק הקאב'י בתוך כלי ונותנים עליו מים חמים שהוחמו מע"ש בתוך התנור ומוציאים אותן המים חמים בשבת מהתנור ונוחנים ע"ג הקאב'י אם מותר או"ל: תשובה נראה דאיסור גמור הוא דהוי כמבשל בשבת כי עד כאן לא נחלקו הפוסקים זה אוסר וזה מתיר כי אם בנותן אבק הקאב"י בכלי ושופך עליו מן קאב"י מבושלת כי לדעת הרב גו"ר בחא"ח כלל ג' סימן ב' לאסור ולדעת הרבנים הלא המה הרב מוהר"י פראג"י ז"ל והרב מוהר"מ בן חביב ז"ל והרב מוהר"מ חאיון ז"ל והרב מוהר"א יצחקי זל הוא דמותר כמו שיע"ש ובודאי דלרבים שומעים שהם מתירים ומסתבר טעמייהו כמ"ש ה' מטה יאודה בא"ח סימן שי"ח יע"ש כי זהו במי קאב'י שכבר היא מבושלת אלא שמשימים עוד מאותו אבק הוא דהתירו הרבנים הנ"ל אבל לתת אבק הקאב"י ולהשליך עליו מים חמים גם המה אוסרים. ועוד נראה לאסור ממ"ש הרב פרי מגדים בחלק מ"ז בסימן שי"ח אות ט"ו דאסור לתת מי חמים בשבת ע"ג הט"י שהרי הוא כמבשל יע"ש וה"ה לאבק הקאב'י והוא ברור: סימן זן שאלה במה שנהגו בשבת ליקח הדסים לברך עליהם בלילה וביום ומשימים אותם בתוך כלי מים מבעוד יום אי הכלי הוא של חרס אי יש לאסור שלא לברך עליו בשבת ע"ג השלחן בכלי חרס או אין קפידא בזה כלל יורינו המורה ושכמ"ה: תשובה הנה קי"ל בסוכה דאין להניח בתוך הסוכה כלי חרס כמ"ש הב"ח סי' תרל"ט וכן נמי מצינו לענין שבת שכתב מוהרש"ל בתשו' סי' פ"ה דאין להדליק בנר של חרס ישן על השלחן יע"ש ובס' באה"ט ומשבצות זהב להרב פרי מגדים בחא"ח סוף סימן רס"ג הביא דברי רש"ל אלו בתשו' וסיים וכתב וז"ל ובאיש עני שאין לו ודאי מותר ממה שיתבטל מנר שבת דהוא חובה יע"ש . ואפשר לחלק ולומר דזהו דקפרו בסוכה ובמנורה להניח ע"ג הסוכה וע"ג השלחן זהו בקביעות אבל במניח הדס וכדומה בתוך כלי חרס ומביאו על השלחן להריח בו או לשתות בו שאינו קבוע ותלוי ע"ג השלחן בזה נר' דאין קפידא וק"ל ומקרא מלא דיבר הכתוב בס' נשא ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרס וכו' יע"ש ועיין בסוטה דף ט"ו וק"ל סי' חן שאלה מעשה שהיה ביום שבת קדש באדם אחד שהיה רוחץ ידיו במעין המים וראה גרעין אחד מענבים שהושלך שם לאיבוד והם מענבים העומדים לאכילה שלקח לאכול מהם בשבת ונשלו בידו וסחטו לרחוץ עם המים שהיו יוצאין מהמעין ההוא והגרעין הלזה היה שלם קטן הכמות כמו חצי דרהם ותכף נזכר שהוא שבת קדש ושאסור לסחוט זיתים וענבים ולשאול הגיע אם חייב חטאת או פטור יורנו המורה ושכמ"ה: תשובה הנה קי"ל בש"ס בשבת דקמ"ה ע"א דדבר תורה אינו חייב אלא על דריסת זתים וענבים ופרש"י דבר תורה כלומר אסרה תורה מלאכה ודריסת זתים וענבים הוא דהויא מלאכה אבל שאר דריכות לאו אורחייהו בהכי ולאו מלאכה נינהו וכתב הרב פרי מגדים בא"ח סי' ש"ך וז"ל ואף סוחט ביד לקערה חייב ול"ד דורך בכלי כמ"ש הרמב"ם שם להדייא יע"ש וכתבו הרב שכנה"ג והרב פר"ח בליקוטיו בס' מ"ח דאסור לשפשף ידיו בלימוניס ושאר פירות כ"א אחר שכבר נסחטו לצורך מאכל ואף כחול אסור משום הפסד אוכלים וכ"כ הרב חמ"י בה' שבת פ"ח דס"ט ע"ב וז"ל וכן מותר לשפשף הידים בהם אחר שנסחטו אבל לחתוך הלימון לשפשף היד אסור יע"ש וכ"כ מורינו הרב הראב"ע בס' בתי כנסיות יע"ש ואין מקום להתיר כיון דהולך המשקה לאיבוד א"כ לא יהיה בו משום איסור שחיטה שהרי כיון שהמשקה היוצא צריך לו מ"ל לשתיה מ"ל לרחיצה. ויש להביא ראיה לזה ממ"ש בשבת ד"ן בעו מיניה מד"ש מהו לפצוע זתים בשבת אמ"ל ובחול מי שרי כלומר משום הפסד אוכלים וכ' הרי"ף והרא"ש לפצוע זתים פי לממשי ידיה יע"ש הרי מוכח דלרחוץ בזתים אסור לפצוע אותם כדי לרחוץ בהם הידים דמלבד דבחול יש בו משום איסור הפסד אוכלים מוסיף עליו בשבת ג"כ משום איסור סחיטה ולא אמרינן כיון דבלא"ה הולכים לאיבוד ליכא משום סחיטה ומכאן הוציא מרן הב"י בא"ח סי' שנ"ו ראיה לסברת הטור שכתב שם להתיר לרחוץ בשבת במי זתים דמשמע ליה לריב"ה ז"ל דכיון דאהדר ליה הכי דכל היכא דליכא הפסד אוכלים לא מיתסר משום שבת וא"כ במי זתים דליכא הפסד אוכלים שרי יע"ש וכן לפי המפרשים ז"ל גבי מ"ש שם בגמ' בסו"פ במה טומנין דנ"א ע"ב דאין מרסקין את השלג בשביל שיזובו מימיו דעיקר הטעם הוא משום גזירת סחיטת פירות העומדין למשקין דהוי איסורו משום מפרק דהוי תולדה דדש וכמ"ש ה"ה בפר"א מהל' שבת הי"ג בשם הרמב"ן והרשב"א והכי הכריח ג"כ דעת הרמב"ם שם שהביא דין זה אצל דין הסחיטה יע"ש וכ"כ מרן בב"י בא"ח סס"י שי"ח וסי' ש"ך לאפוקי מפרש"י שם ושאר המפ' שפי' דאיסורו הוי מדין נולד וכו' כמו שיע"ש הרי נראה דהגם דרוחץ בהם ואיכא הפסד אוכלים והולך המשקה לאיבוד עכ"ז חששו לאיסור סחיטה ועמ"ש הראשונים בש"מ לכתובות בפ"ק ד"ו יע"ש: אלא דיש מקום פטור יען קי"ל דהשוחט שחייב משום מפרק שהיא תולדת דישה והרי שיעור שיהיה חייב בדישה היא כגרוגרת כמ"ש הרמב"ם בה' שבת פ"ח הלכה ה' יע"ש וכ"כ בהלכה יו"ד וז"ל הסוחט את הפירות להוציא מימיהם חייב משום מפרק ואינו חייב עד שיהיה במשקין שסחט כגרוגרת ואין חייבים מן התורה אלא דריכת זתים וענבים בלבד יע"ש וכאן בענב קטן זה לא היה בו שיעור אפינו