לב חיים פלג'י חלק ב סה

חול מצד עצמו אפילו יאמר בלה"ק אין קפידא והיא ראיה גמורה: סימן גן שאלה בבה"כ שהתחילו לבנות וכדי למהר הבנין רוצים לתת לפועלים גוים שיתקנו בשבת דלתות החלונות ודלתות הפתחים והספסלים ועושים המלאכה בבתי הגוים בשבת בקבלנות אם מותר בכה"ג או לא. תשובה נראה לע"ד דאסור כמבואר בש"ע א"ח סימן רמ"ד ס"ב שכתב וז"ל לפסול האבנים ולתקן הקורות אפי' בביתו של עכו"ם אסור כיון דלצורך מחובר הוא יע"ש ועיין שם להרמג"א סק"ח ובס' שו"ת מים רבים חא"ח סימן ט"ו וט"ז וי"ז ונר' להתיר לצורך דבר מצוה לבנין בית הכנסת הוא שיקצץ עם הגוי שיעשה ספסלים וחלונות ונסרים מסותות וכ"ן האבנים יסתת לעצמו ואח"כ ימכרם לבה"כ בשווי כו"כ והגוי כשעושה מלאכה בשבת עושה לעצמו ובממונו וזה נראה לי התר גמור וכיוצא בזה ראיתי להר' הגאון נודע ביהודה בס' דגול מרבבה בסימן זה ס"ב שכתב וז"ל שאם הגוי מסתת אבנים ומתקן קורות שלו שהישר' עשה עמו קבולת על הכל והברירה עוד ביד גוי לסתת אבנים אחרים ולהחזיק לו לעצמו שהוא לצורך ישראל מותר שזהו לא נקרא עדיין מלאכת ישראל יע"ש והביא דבריו ג"כ בס' שערי תשובה שם סק"ו יע"ש ויש ראיה לזה מדברי ר"ת בס' הישר בשבת סי' רל"ז יע"ש וק"ל ועיין בתשו' תפארת צבי סימן יו"ד והביאו שם בס' שערי תשובה דגם בבה"כ גופיה איכא תקנה זאת למוכרו לגוי הקרקע וכל מה שצריך לבנין ואחר הבנין למוכרו לישראל יע"ש: אמנם יש להשיב ע"ד הרב תפארת צבי אלו מצד אחר דנראה ודאי דלא הותר לעשות בדבר הזה כשבא לידינו בנין בה"כ שנניח שיבנה הגוי ברשותו שהרי הגם כי ליכא מ"ע מד"ת בבנין בה"כ כמ"ש מ"ז ה"ה בספר חק"ל ח"ג ליו"ד סימן קי"ד מ"מ מ"ע מדרבנן איכא ומ"ג למה שהקפידו בזוה"ק כיצ"ל דא למקדשא וכו' שלא ישרה הסט"א והגם כשנבנה ע"י ישראל הם לוקחים פועלים גוים אין בכך כלום דקי"ל יד פועל כיד ב"ה וכמ"ש הרב מחנ"א בה' שכירות פועלים סימן ומז"ה בחק"ל ח"ב ליו"ד סימן כמו שיע"ש ועמ"ש בעניותי בזה במ"א בס"ד אבל להיות נבנה בתחילה כולו ברשות הגוי ולקנותו אח"כ נראה כי מגרעות נתן לבית הכנסת לבלתי אחוז בו קדושה ויש להביא ראיות לזה ואכמ"ל: סימן דן שאלה במי שיש לו סוס ובשבת נתנו לאומן גוי שיעביר לו נעלים של ברזל ברגליו אם הוא אסור ואם עשאו אם קונסין אותו יורינו המורה ושכמ"ה: תשובה נראה ודאי דאיסור גמור הוא עושה שהרי לא מצינו היתר בזה כ"א עח"ה כמ"ש בש"ע א"ח רס"י תקל"ו וז"ל מי שצריך לרכוב במועד לטייל או לצורך המועד ולא ניסה ללכת ברגליו יכול ליטול צפורני הסוס ולתקן ברגליו וכו' ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד יע"ש הרי דאפי' בח"ה לא התירו כ"א דוקא כשהוא צריך לבו ביום דוקא ולא לכוין מלאכתו במועד ואם בח"ה אסור כ"ש בשבת בי הוא איסור גמור ואיכא איסורא בודאי ויש לקונסו ממון והוא נלמד מק"ו מתשו' הרשב"א ח"ד סי' שט"ו סימן נה שאלה מעשה שהיה באחד ששותה משקה הקאב'י חמין בשבת עם מתוק בתוכו כדי להמתיק הקאב'י ולהיות שאינו אסוקאר חי כ"א עשוי מתוק מבושל באור והוא קשה וע"י חום המשקה שבתוכו מתרכך ונעשה כעיסה רכה אם מותר בשבת לקחת זה המתוק בעודו אש אחר שלא נשאר מן המשקה כדי לקבצו ולהוציאו מכלי המשקה הנז' כדי שלא יתקרר ויהיה קשה ומדבק בכלי אם איכא בזה שמקבצו זה המתוק באצבעותיו להוציאו מן הכלי משום ממרח או משום מגבל ומשום מבשל מלבד דאין בישול אחר בישול עוד בה דהוי מכלי שני לג' דליכא משום בישול ועיין בש"ע א"ח סימן שי"ח סעיף ה' דנראה דבכה"ג מותר גמור ברם משום ממרח ומשום מגבל אם הוא אסור או לא ושכמ"ה: תשובה לענין גיבול לא תבעי לך כי בודאי הגמור אין כאן איסור גיבול כלל כיון דלאו אורחיה מן המתוק ואסור לעשות מהם גיבול בפני עצמן כי המשקה הנתון עליו הוא לפשרו ולא לגבלו וכן מוכח מדברי הרמב"ם בהל' שבת סופ"ח כי דבר שאין דרכו בגיבול ליכא איסור משום גיבול ועוד כי אין כאן גיבול כלל כי המשקה שנתון לתוכו בעודו המתוק אינו נעשה הגיבול כי אם ביד ובכף וזה אינו נעשה במשקה הקאב'י עם המתוק שבתוכו וכשכלה מלשתות המשקה ולא נשאר שום משקה בתוכו ונשאר המתוק רך בלתי משקה כלל והוא נוטלו בידו בעודו רך אין כאן משום גיבול כלל ואה"ן אם יהיה בזה המתוק רך או דבר אחר וכדומה שהוא אגוזים או שומשומין שהחמירו הפוסקים שלא יגבל וכמ"ש הרמב"ם בפכ"א ועמ"ש הרב מג"א בס"ס שי"ט ובס' טל אורות בהל' שבת במלאכת לישה דל"ה ע"א יע"ש. אכן יש לחקור אם יש בו משום ממרח בזה שנוטל המתוק רך מתוך הכלי ונראה דבמתוק רך שנוטלו מתוך הכלי אין בו איסור כלל משום ממרח שהרי פסק מרן בש"ע סימן שי"ד סעיף י"א אסור ליתן שעוה או שמן עב בנקב החבית לסותמו מפני שהוא ממרח אבל בשאר דברים דלית בהו משום מירוח הואיל ואין היין יוצא אז מיתר וכתב ראב"ן סימן ש"ף והביאו הרב באה"ע שם סק"י דחלב ושומן דינו כשעוה יע"ש. ונראה דה"ט דאסור המירוח בשעוה וחלב ושומן דהוי כי אורחיה להתיכו כדי להדליק בהם או לאכול והוי שנוי ע"י התכת אותו דבר משא"כ במתוק שכבר נתבשל ורך וקשה הכל הוא דבר א' ואינו בא באות' ריככה לידי התכת המתוק כ"א שהוא רך וקודם שיתקשה וידבק בכלי מקבצו באצבעותיו ומוציאו וכיוצא בזה כתב מרן בש"ע סימן ש"ב סעיף ה' חלוק לאחר כביסה הוא מתקשה ומשפשפים אותו בידים לרככו מותר לעשותו בשבת שאינו מתכוין אלא לרככו וכו' יע"ש וכ"ש כאן בזה שאינו מתכוין אפילו לרככו אלא דבהיותו רך הוא נוטלו בידו דודאי דמותר ועיין עוד מ"ש מרן בש"ע