לב חיים פלג'י חלק ב סא

משם א"ז דהזורק רוק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק חייב משום זורה יע"ש וכן פסק מור"ם בהגה ועיין להרוקח ז"ל סי' רס"ז הרי דאיכא איסור משום זורה כשזורק הרוק ברוח לא דיש לעמוד בזה דמה מלאכה שייך בזורק הרוק שבפיו לרוח וכבר הרב מוהריק"ש זל בהגהותיו בס' עיך לחם כתב ע"ד מור"ם בהגהה וז"ל לא ראינו שחשש לזה כיון שאין מתכוין לכך כ"ש דאין דרך זריקה בכך יע"ש וכן הסכים הרב מוהר"א אזולאי ז"ל בהגהותיו כ"י כמ"ש הרב ברכ"י שם ע"ש וגם הרז"ה ז ז"ל בס' המאור פ"ג דפסחים ס"ל דזורה לרוח לא הוי אב מלאכה ועיין מ"ש הרב ערוך השלחן ז"ל בסי' שי"ט ותמ"ד ותמ"ו. ומ"מ הגם כי בענין רוק שיוצא מפיו כיון דבלא"ה לא כיון לשום מלאכה כלל יש מקום להקל וכדברי הרבנים הנ"ל מיהו לענין לזרוק בפיו משקה או אוכל וכדומה ברוח פיו כיון דהוי מתעסק לכוין מלאכתו להוציא את הפסולת ולזרוק גם את המשקה עמו יש ליזהר דהוי מעין מלאכת זורה בבורר. גם יש ליזהר אותם שיש להם יתושים בתוך משקה של יין או שאר משקין וכדי שיעלו היתושין למעלה משליכים עליו עוד משקה כדי שימלא הצלוחית על שוליה ויצופו היתושים שיעלו למעלה נר' דזה אסור בשבת והוא מ"ש בשבת פרק תולין דק"ם ע"א על מתני דתנן אין שורין את הכרשינים ולא צפין חותם וכו שפירש"י ז"ל וזל שמציף עליהם מים בכלי לברור פסולתם וכן פירש הטור בסי' זה ורע"ם ז"ל והות בירוש' שם בשבת פ' הנז' דאין שורין משום בורר וכו' יע"ש ועמ"ש הרב טל אורות דל"ב ע"ד ע"ש ועיין מ"ש הרב פרי מגדים. וכ"כ אם יש איזה פסולת או יתושים בכלי אחד עם אוכל או משקה לא ישפוך מכלי אל כלי האוכל או המשקה כדי שישאר הפסולת הנשאר בשולי הכלי אלא א"כ ישאיר המשקה עם הפסולת מקצת כמ"ש בפ' תולין דקל"ט ופסקוהו הפוסקים הרי"ף והרא"ש ז"ל שם והטור א"ח סי' שי"ט וכ"פ הרא"ם זל בס' יראים בעמוד הזמנים סי' ק"ב יע"ש: עוד נשאלתי על מי שהניח פרי אחד ע"ג גרעינין בתוך הכלי ונדבקו בפרי מאותם הגרעינין שהיו בתוך הכלי וכשנטל הפרי בידו ראה דבוקים מן הגרעינים מה עשה דחק הגרעינים בשולי הכלי שיפרידו מעל הפרי אם יש איסור. הנה כבר נתבאר מחלוקת הראשונים דבמברר פיסולת מן האוכל אפילו כדי לאכול מיד לדעת הרמב"ם ודעימיה אסור ובמזיד חייב כרת שהוא אב מלאכה ובשוגג חייב חטאת ולדעת רבי ישעיא הראשון ורבינו יוסף בר מאיר ורבו הרב בעל ההשלמה ורבינו אשר מלוניל והרשב"א והרב מוהר"י אבועלפייא ז"ל נראה דמתירים כשהוא לאכול מיד וכמש"ל ובודאי דכדאים הם הרבנים הללו שלא להורות חייוב עונש אם עבר אלא דלכתחי' צריך להזהר ולאסור כס' הרמב"ם ודעימיה שהם מחמירים וכמש"ל: אלא דנר' דבענין זה שנטל הפרי בידו ודחה הגרעינים לתוך הכלי הו"ל בורר אוכל מתיך פיסולת שהפרי הוא שלקח בידו והגרעינים הניחם בשולי הכלי ודחאם ובכה"ג דהוי בורר אוכל מתוך פיסולת גם הרמב"ם ודעימיה מודו דאם בירר ביד בדי לאכול לאלתר מותר וכמ"ש מרן בש"ע ז"ל רס'י שי"ט והוא ברור : סימן מט שאלה מי שרוצה להמתין שלא לומר תפילת מנח' ביחיד כ"א בצבור וכשמתקבצים הצבור הוא קרוב לבין השמשות וזה מדליק על ידו נר שבת ומברך עליו כי כן נהג להדליק הוא על שלחנו ומברך ואשתו מדלקת על שלחנה ומברכת א"כ אם יכול להדליק ואח"כ להתפלל מנחה או דילמא כיון שהדליק הרי קבל עליו שבת ואיך יתפלל אח"כ תפילת מנחה שהיא תפילה של חול יורינו המורה הדין ושכמ"ה: תשובה הנה לס' בה"ג ז"ל שהביא מרן בש"ע בא"ח סימן רס"ג סעיף יו"ד וז"ל לבעל ה"ג ז"ל כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה ועפי"ז נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה ואין מכבות וי"א שחם מתנה קודם שהדליקה שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו מועיל וי"א שאינו מועיל לה ויש חולקים על בה"ג ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפילת ערבית שכיון שאמר החזן ברכו הכל פורשים ממלאכתם ולדידן כיון שהתחילו מזמור שיר הוי כברכו לדידהו וכתב מור"ם שם בהגה' וז"ל והמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה אם לא שהתנה תחילה ואפי' תנאי בלב סגי אבל שאר בני הבית מותרים במלאכה עד ברכו וכו' יע"ש הרי כי לדעת הרב בה"ג בהדלקת הנר מקבל עליו שבת וא"כ פשיטא ודאי שהמקבל שבת אינו יכול להתפלל תפילת מנחה וכ"כ מרן שם בסוף סימן זה סעיף ט"ו וז"ל מי ששהא להתפלל מנחה בע"ש עד שקבלו הקהל שבת לא יתפלל מנחה באותו בית הכנסת אלא ילך חוץ לאותו בה"כ ויתפלל תפיל' של חול והוא שלא קבל שבת עמהם אבל אם ענה וקבל שבת עמהם אינו יכול להתפלל תפי' חול אלא יתפלל ערבית שתים עכ"ל הרי דהמקבל עליו שבת אינו יכול להתפלל תפילת חול ואם קבל מתפלל ערבית שתים וא"כ בודאי דלכתחילה אינו יכול להכנס בספק פלוגתא דרבותא כיון דלדעת בה"ג ההדלקה הוי קבלת שבת וגם בתנאי במחלוקת הוא שנוי ואיך יכנס אדם בספק להתפלל תפילת חול כיון דלדידהו אינו יכול ועובר לדעתם על כמה ברכות לבטלה וגם דהוי כאלו לא התפלל וכ"כ בהדייא הרב מג"א שם בא"ח סימן רס"ג סקי"ט מקבלת שבת והתפלל מנחה תחי' יע"ש וכתב הרב פ"מ שם בחלק א"א וז"ל דהואיל וכבר קבלה שבת שוב אין מתפללת תפי' חול כבסי' ט"ו לכן תתפלל מנחה קודם יע"ש: אלא דיש לעמוד עז ממ"ש בגמרא ופסקוהו כל הפוסקים ומרן בש"ע בסימן רס"ח ס"ב דאם טעה בשבת והתחיל תפילת חול גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת לא שנא נזכר בברכת אתה חונן לא שנא נזכר בברכה אחת משאר הברכות בין בערבית בין בשחרית מוסף ומנחה וי"א דבמוסף פוסק וכו' יע"ש ויהבו טעמא רבנן לדין זה משום דבדין הוא דבעי לצלויי ח"י ברכות בשבת אלא דמשום טירחא לכבוד שבת לא אטריחוהו רבנן זהו דוקא לענין אותה ברכה שכבר התחיל בה שגומר אבל לכתחילה להתחיל ולהתפלל לא אמרו אדם מעולם שהוא הפך הדין והוי ברכות לבטלה: