לב חיים פלג'י חלק ב ס

עתה שהעלה ע"י המשקה באצבע נראה דמותר גמור ופטור מכלום. ועוד נ"ל דהרי קי"ל דכל מלאכות שבת בעינן מתכוון וקי"ל דבר שאינו מתכוין מותר וכמו שמתבאר מדברי הרמב"ם בפ"א מהלכות שבת ה"ה וה"ו ומשם ה"ה ז"ל יע"ש וכאן זה שהכניס אצבעו במשקה ולא נתכוון לקחתו כי אם לדחותו לצד שולי הכוס אלא שבלא מתכוין אגב המשקה נדבק הפיסולת גם כן בידו נראה דבכה"ג מותר: ועוד נראה להתיר שהרי בעדיפא מינה מצינו להר' מוהר"י אבועאלפיי' זל בתשו' שהובא במוהרי"טץ סימן ר"ג דמתיר בהדייא להסיר הצירעא מן כוס של יין בשבת וליכא משום בורר פיסולת מתוך אוכל כיון שהוא בשעת האכילה ממש מותר יע"ש וכ"כ שם דף קט"ן וז"ל הכלל העולה דפיסולת מן אוכל בשעת אכילה ממש מותר להשליך תולעת תפוח או חבוש ולאוכלו שאינו נקרא בורר מי שעומד ואוכל ומעכבו הפיסולת מלאוכלו יע"ש והגם שהרב מוהריט"ץ זל חלק עליו בזה וכן הרב יד אהרן ז"ל בא"ח סימן ש"ט בהגב"י וסיים וחלילה להקל בענייני חיובי סקילה וכו' ע"ש הרי מצינו להרב ברכ"י שם אות ה' דתריץ יתיב ליישב דברי הרב מוהר"י אבועאלפייא ז"ל כמ"ש הפוס' דבורר פיסול מתוך אוכל דחייב ה"ד סמוך לסעודה לאלתר חייב כדברי ר"ח ושאר פוסקים אך בשעת אכיל' ממש מותר שאינו נקרא בורר למי שעומד ואוכל ומעכבו הפיסול מלאכול דאין שום דרך ברירה בכך אלא דסיים דגם ס' זו של מוהר"י הנז' אינה מחוורת דסתמות הפוסקים משמע אפילו בשעת האכילה וכו' ע"ש . ולעד"ן לומר דיש בענין בירור פסולת מתוך אוכל ב' אופנים אחד הוא כי הגם כי הוא בעת האוכל ולאלתר עכ"פ בעוד המאכל עם הפסולת פונה בתחי' לברור הפסולת כדי שיהיה נקי האוכל לגמרי ואז אוכל בלתי שום בירור בתוך האכילה וזה ודאי הוא הנקרא בורר ואסור. ברם כשיתרמי פיסולת שיש באוכל או במשקה ומשום איסור בורר בשבת אינו מסירו בתחילה כ"א אוכל כסדר וכדרכו ובבואו לידו האוכל שהפיסולת בו לוקחו ומשליכו אה"נ דמותר גמור ואין זה בורר כלל וכן נ"ל לומר כי בשבת כשמשליכים לתוך המאכל לימוניס ונאראנג'אס להשליך המים החימוצים לתוך המאכל ואגב הם משליכים הגרעינים נר' דאין לברור אותם ולהוציאם קודם האכילה שזהו ברירה גמורה וכ"כ כשחותכין הבשר ויש עצמות אין להוציא העצמות ולהניח הבשר אלא יחתכו הבשר מעל העצם ויניח העצמות שם וכן תרנגולת שחותכים אותה להוציא הבשר מן העצמות וכן דגים שיש בהם שדרה וכן העצמות הנקראי' איספיגה אין לברר ולהוציאן ולהניח הבשר לבד דזה הוי בורר פיסולת מתוך אוכל וכן ראיתי להרב מאמר מרדכי זל שם בא"ח סימן שי"ט סק"ז שכתב וז"ל מכאן נרא' ברור דמה שנוהגים בסעודות גדולות וכיוצא לקרוע הדג מגבו ולהסיר השדרה שבאמצע דיש ליזהר בשבת מלעשות כן דהו"ל בורר פיסולת מתוך אוכל דחייב אפילו לאלתר אלא יניח השדרה שם ולא ישליכנה לחוץ וכן יזהר כל אדם שלא להשליך עצמות הבשר לחוץ אלא בדרך אכילה דהיינו עצם שים עליו קצת בשר יאחוז בו לאכול ממני ולהשליכו אח"כ מידו ואותו שאין עליו בשר אל יגע בו אלא יאכל הבשר והעצמות ישארו בקערה ואח"כ ישליכם אם ירצה וכו' יע"ש והיינו משום דכ"ז הוא שמכוין לברור הוא דאסור לא כן כשהוא באוכל ממש דאם מסיר הפסולת אין זה בורר ואולם לפי מ"ש הרב טל אורות שם דל"ב בשם הערוך ע' דש והפוסקים דבדבר שמחובר האוכל עם הפיסולת לא שייך ברירה א"כ גם אם יברר השדרה מהדג ליכא משום בורר וכ"כ הרב שם חדש ז"ל בעמוד הזמני' סימן ק"ב דנ"ד ע"ד והשיב ע"ד הרב מוהריט"ץ כמו שיע"ש: ועוד נראה להתיר כמ"ש מהריט"ץ ז"ל דלפי טעמו דבדבר לח לא שייך ברירה והגם שגם בזה לא פלט לן מידי מחלוקת וכמו שפקפק שם הי"א והרב מאמר מרדכי ז"ל מ"מ הרי מצינו להרב א"ר ז"ל שהביא דברי מהריט"ץ ז"ל ונראה שמסכים לדבריו והכי נהוג וכמ"ש הרב ברכ"י וכן הסכים הרב טל אורות שם דל"ב ע"ב ד"ה המורם מכל האמור שאם נמצא זבוב או יתוש וכיוצא על הכוס של יין בשבת דמותר להסיר אותם בידו ואין כאן משום בורר פסולת מתוך אוכל. ונמצא ארבע טעמים הטעם הראשון דאין ברירה בלח כדברי מהריט"ץ והטעם השני דכל שהוא בשעת אכילה ממש כגון כוס של יין שהוא בשעת שתיה ממש אין דרך ברירה בכך כמ"ש הרב מהרי"א ז"ל. והטעם הג' מ"ש הרב מהר"י חאג'יז ז"ל בס' עץ החיים בפי' המשנה במלאכת הבורר דכל דבר שהוא צף ע"פ המים או היין אין כאן ברירה כלל דהא ברור ועומד הוא והטעם הד' מ"ש הרב ט"ז דכשמסיר היתושים וכיוצא בו מתוך היין שצריך שיקח עמהם מן היין דככה"ג לא חשיב בורר כיון שהסיר מן הפסולת מן האוכל בבת אחת ולפי מש"ל דיש מגדולי הפוסקים ז"ל דס"ל דגם לברור הפסולת מתוך האוכל מותר כשהוא רוצה לאכול לאלתר א"כ נמצא דאיכא פלוגתא בדבר דיש מתירים לגמרי ראוי לסמוך על הטעמים הללו כאמור יע"ש הרי לך בהדייא דכגון נ"ד הוא היקר גמור וליכא שום פקפוק בזה כלל. ומ"ש דיש פוסקים דס"ל דגם בפסולת מתוך האוכל כשהוא לאלתר שרי כ"כ ג"כ רבינו ישעיה הראשון ז"ל בס' המכריע סי' כ"ג דמסיק דגם בפסולת מתיך אוכל. ביד לאלתר שרי וכתב דהכי ס"ל לרבינו יוסף בר מאיר ורבו והביא דבריו הרב ברכ"י שם בקונ' אחרון ע"ש וסיים וכתב וז"ל ודעת רבינו אשר מלוניל להתיר לאלתר בקנון ותמחוי ודעת הרב ההשלמה ז"ל דבקנון ותמחוי לאלתר לא שרי אלא באוכל מתיך פסולת יע"ש וע"ע שם שהביא מ"ש הלק"ט ח"ב סי' רנ"ה שנסתפק על המים שיש בהם קש או שום דבר שצף על פני המים אם מותר לנפח לו ולסלקו לצד אחד כדי שישתה בשבת או"ל והשיב דזורה ובורר ומרקד שלשתם שם אחד הוא ואם יש חשש ברירה אסור ג"כ לזרות ודבר שמותר לברר מותר נמי לזרות וע"ז כתב הרב ז"ל ולפי למי מה שפירש בעץ החיים דמותר לברור היתוש שנפל בתוך כוס של יין מאחר שהוא דבר. שצף ע"ג היין או המים שכבר ברור ועומד הוא הה"נ לענין זורה שאם מנפח בו מותר דהא שלשתם שם אחד הם ומה שיש בזה יש בזה לכן נראה דהה"נ לשאר הטעמים שכתבנו כיון דליכא משום בורר ליכא נמי משום זורה וכמדובר יע"ש וכ"כ הרבן יד אהרן ז"ל בא"ח סי' שי"ט יע"ש]: אלא דיש לעמוד בזה דכפי מ"ש מור"ם ז"ל בד"מ סס"י שי"ט בשם מהרי"ל ז"ל שהביא