לב חיים פלג'י חלק ב נט

יכנס להר הבית שפיר מצי לטבול בשחרית וטוב לו יותר: והנה רש"י שם בסדר כי תצא כ' וז"ל והיה לפנות ערב סמוך להעריב שמשו יטבול שאינו טהור בלא הערב שמש ופירש הרב שפתי חכמים וז"ל כיון שאינו טהור בלא ערב שמש מה לו לטבול בעוד היום גדול וזה שנקט רש"י סמוך להעריב שמשו יטבול שאינו טהור בלא הערב שמש יע"ש והרא"ם ז"ל כתב דמש"ה והיה לפנות ערב לאו דוקא והביא מה שפסק הרמב"ם בפ"ק מהלכות מקואות הלכה ו' וז"ל ובעל קרי טובל והולך כל היום מתחילת הלילה שנא' והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שטובל והולך מתחי' הלילה עד הערב שמש יע"ש ועיין לריב"ה ז"ל בפרפראותיו ס' חיי שרה שכתב וז"ל לפנות ערב ב' במסרה הכא ואידך והיה לפנות ערב ירחץ במים רמז למ"ש חז"ל טובלים מן המנחה ולמעלה דמה הכא מנחה שיצחק תיקן תפילת מנחה אף התם נמי מנחה יע"ש: הרי לך בהדייא דליכא קפידא אפילו בזמן שבהמ"ק אם טובל באמצע היום וכ"ש בזמן הזה דכל עוד שיכול לטבול להסיר הטומאה מעליו ולהיות טהור תבוא עליו ברכה: סימן מח שאלה במי שהיה שותה בשבת כוס של משקה חמין שהוא קאב"י עם אסוקא'ר וראה בתוך הכלי עפרורית דקה מן הדקה ולא רצה להוציאו בידו משום איסור בורר והיה מטה המשקה לצדדין אולי יתעכב בשולי הכוס וירא כי לא יכול להניח אצבעו בתוך המשקה כדי לדחותו לשולי הכוס ולא כיוון לקחתו ועכ"ז כשהניח אצבעו נדבק ע"י המשקה באצבעו ועכשו לשאול הגיע אם יש איסור בזה משום בורר ומה דינו ומשפטו בזה יורינו המורה ושכמ"ה: תשובה לכאורה היה נראה דאסור כיון שהוא בורר פיסולת מתוך אוכל וכמ"ש הרמב"ם בה' שבת פ"ח דין י"ג הבורר פיסולת מתוך אוכל אפילו בידו אחת חייב וכתב ה"ה דהבורר פיסולת מתוך אוכל לעולם חייב וכן הסכים הרמב"ן וכן נראה מן ההלכות הפיסולת מתוך אוכל לעולם חייב יע"ש והיינו אפילו לאכול לאלתר וכן פסקו הטור ומרן בב"י הביא מ"ש הרמב"ם וה"ה בשם הרמב"ן והרי"ף בהלכות וכתב שכ"כ הר"ן והסמ"ג וסמ"ק ז"ל יע"ש וכן פסק מרן בש"ע שם והרב הלבוש ז"ל וכן נרא' הסכמת כל הפוסקים דס"ל דהוי אב מלאכה ובמזיד חייב סקילה ובשוגג חייב חטאת יע"ש זולת הרשב"א ז"ל שמביא הרב פרי מגדים בחלק מ"ז בא"ח סי' תק"י סק"ג שכתב דאפשר דהרשב"א חולק ע"ז וסובר פסולת מאוכל ביד לאלתר אין חיוב חטאת בשבת יע"ש: אלא דיש מקום להקל בנ"ד כי כיון דבלא"ה אינו דבר מאוס ואיסור ויכול היה לשתות ע"י הדחק א"כ אין זה נקרא בורר פיסולת מתוך אוכל וכמ"ש בשבת פרק שמונה שרצים דק"ט ע"א אמר זעירי נוטל אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש אלמא כיון דמששתו הכי לאו מידי קעביד ופירש הסמ"ג ז"ל במלאכת הדש וז"ל ואינו חושש פי' ואינו חושש משום בורר אפילו שיש בהם קסמין או קשין יכול לסנן במשמרת ואין זה בורר הואיל ויכולין בלא"ה לשתות וכן פי' בעה"ת יע"ש וגם מרן בב"י בסס"י שי"ט עמ"ש הרא"ש בתשו' דמים שיש בהם תולעים וכו' כתב וז"ל ונ"ל דלא אצטריך חרא"ש לה"ט אלא בתולעים דלא הווה משתתה כלל בלא אינהו משום דאיכא למיחש שמא יבלע אחד מהם ואסור אבל אם קשין וקסמין דבלא סנון נמי היה משתתה ע"י הדחק בלאו ה"ט נמי שרי דלאו היינו בורר וכן כתב הרב הלבוש ז"ל שם בסי' שי"ט וז"ל יין שהוא צלול ומים שהם צלולים יכול לסננן במשמרת בשבת אפילו יש בהם קסמין או קשין אין זה בורר הואיל ויכולים לשתותם בלא"ה שאין זה כבורר משום מלאכה כדבר שרוצה לתקן אותו לאכילה או לשתיה ע"י ברירה זו וכאן אין בו תיקון לשתות דבלא"ה יכולין לשתותו יע"ש וכ"כ הרב טל אורות ז"ל במלאכת זורר ובורה דל"א ע"ג שאחר שהביא דברי הרבנים הנ"ל כתב וז"ל שמעינן מכל זה דלא שייך משום בורר אלא בדבר שאי אפשר לשתות או לאכול בשום אופן אם לא ע"י ברירה אבל אם בלא"ה אפשר לשתותן אפילו ע"י הדחק בעוד שהקשין בתוך המים יכול לסננן אפי' במשמרת ומכ"ש דמותר להוציא קשין וקסמין בידו מתוך היין והמים הואיל ובלא"ה אפשר לשתות היין והמים בעוד שהקשין והקסמין בתוכן כיון דמשתתה בהכי נמצא דלא מידי קעביד ואין לחוש משום בורר כלל והביא עוד ראיה ממ"ש במרדכי ובהגהות שם בשבת פרק כלל גדול שאותם תורתאס של תפוחים מותר להחליקן ואין כאן משום ממחק משום דנאכלין כמות שהן בלא חלוקה עכ"ל הרי דהתיר להחליק ביד הואיל דנאכל בלא"ה יע"ש: ונראה לומר דל"מ אם זה אדם אינו איסטניס כי בלא"ה אין דעתו להקפיד כ"כ במאכלו אם יהיה בו איזה קש דק או קיסם או עפרורית דק או עלה קטנה ודק דודאי יכול לאוכלו מיקרי ולא הוי בורר פיסולת מתוך אוכל אלא אפילו אם יהיה אסטניס דמקפיד עליו ולגבי דידיה הוי זה פסולת מותר וכבר ראיתי להרב פרי מגדים בחלק מ"ז שם בא"ח סימן שי"ט סק"מ שכתב וז"ל ומשמע למי שהוא איסטניס וא"א למשתי הכי היכא שיש בו קסמים וכדומה אף דרובא לא קפדי כלל לא אמרינן בטלה דעתו ולדידיה אסור דהוי בורר וכו' וצ"ע הרי דהרב ז"ל הצ"ע אי מיקרי לגבי דידיה פיסולת וחייב או"ל לעד"ן דבכה"ג כנ"ד בדבר דק מאד אפילו איסטניס לא קפיד כ"כ קפידה גמורה כי מיקרי יכול לאוכלו ע"י הדחק. ועוד נראה להתיר מטעם אחר שהרי כתב הט"ז ז"ל בא"ח סימן תק"ו סוף סק"ג שכתב וז"ל וא"כ כשנופלים זבובים לתוך הכוס בשבת אסור להסיר הזבובים לחוד משם להראב"ד דהו"ל כבורר אלא צריך שיקח מן המשתה ג"כ עמהם וזהו דעת המחמירים שזכר רמ"א ס"ב יע"ש וא"כ כאן נמי בנ"ד שזה כשעלה בידו זה עפרורית קטן הוא ע"י המשקה שנדבק באצבעו ואגב נדבק נמי זה העפרורית קטן הו"ל שלקח מן המשקה עמו ואה"נ דלכתחי' אין לקחתו ע"י האצבע בלתי לקיחת מן המשקה אבל עכ"פ