לב חיים פלג'י חלק ב נד

סימן לז שאלה במיני פירות הגדלים בסנה הנק' בלשון תוגרמה קוג'איימיש ובלשון אחר קורין קומארה מה ברכה מברכין עליו וכן על פרי הנקרא אליגריאה ומישפולה וכדומה להם מה ברכה מברכין גם יודיענו שאם יש לברך עליו ברכת שהחיינו מאחר שמתחדש הפרי הזה משנה לשנה יורינו המורה ושכמ"ה תשובה הנה כפי פסק מרן בש"ע א"ח בסי' ר"ג ס"ד שכתב וז"ל על פירות שמוציאין אילני סרק שהכל והוא מדברי הרב שיבולי הלקט בשם תשובת הגאונים אלא שראיתי להרב ט"ז שכתב לחלק דלא אמרו כן לא במינים גרועים הרגילים להיות בעצי היער כגון תפוחים קטנים ואגסים שאינן ראוים לאכילה כשהם חיים אבל תותים כשהם שוהים הרבה על הסנה הם טובים לאוכלם חיים מברכים בפה"ע וכו' יע"ש ובס' זאת קאי הרב מג"א שם סק"א וב' יע"ש וגם רבינו האר"י ז"ל כתב שמברכין עליהם בורא פרי העץ והביאו הרב ברכ"י בסימן זה אות ב' יע"ש וכתוב בתשו' הגאונים והביאו הרב שיבולי הלקט בהל' ברכות ד"מ ע"א וז"ל א"נ אילן סרק שהאוכל ממה שמוציאים מברכין עליהן שהכל כגון בנות אסא דאע"ג דבשלן והויין כפירות לא מברכין עלייהו אלא שהכל יע"ש ועיין בב"י: והנה עץ זה הגדל הפרי זה קוג'ה יימיש הוא אילן שנשאר העץ קיים והרי אמרי' בברכות פ' כצד מברכין היכא מברכינן בפה"ע היכא דכי שקלת לפרי יתיה לגווזה דהדר מפיק אכל היכא דכי שתקליה לפרי ליתיה לגווזא דהדר מפיק לא מברכינן עליהם בפה"ע אלא בפה"א ופרש"י וכן פי' תלמידי ר"י בה' גווזא אילן שהוא העץ ור"ל שכשלוקטין הפרי נשאר העץ משנה לשנה וגדל בו לשנה אחרת מברכין בפה"ע יע"ש. וכן פי' בס' הערוך בערך גז יע"ש. והתוס' שם ד"ה כתבו דתותים וכיוצא בהם צריכים לברך בפה"ע שהרי דרך העץ להתקיים ימים רבים וכי שקיל הפרי בשנה זו הדר אתי הפרי באותו העץ עצמו יע"ש וכ"כ בספר שיבלי הלקט הלכות ברכות כלל מ"ב ד"מ ע"א וכ"כ המרדכי בברכות פ' כ"מ סימן קל"א בשם תשובות הגאונים כל אילן דבש בסיתוא וכלה גוזי וטרפו לגמרי בחורף והדר. פארי משרשיה מברכין על פירותיו בורא פרי האדמה וכל היכא דאי שקלי לפירא איתא לגייוזא נהדר מפיק פירא זהו פה"ע מכאן פסק הר"ר יוסי וראבי"ה דאותם תותי ופירז"ש וכושנאש וכיוצא בהן שיש לברך בורא פרי האדמה והביא ה"ר מנוח שיהו ראיה מירוש' מס' כלאים דמברכין על כל מיני אטד בורא פרי האדמה דקאמר התם ההיגין והאיטדין מין אילן הם ואינן כלאים בכרם ופריך והתניא ואלו הן מיני דשאין הקונדס והאיטדין ומשני תמן לברכה והכא לכלאים אלמא דלענין ברכה מיני דשאין שם אבל הר"ם אומר שנהגו העם לברך עליהם בורא פרי העץ שהרי דרך הענף להתקיים ימים רבים בשנה זו והדר אתי פרי בשנה האחרת ועצו מתקיים משנה לשנה וכן נהג ר"ת בשם אביו וכל פרי שספק לו אם הוא פרי העץ או בורא פרי האדמה יברך בורא פרי האדמה דתנן ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא וכו' יע"ש. ולענין הלכה כיון דמצינו בזה ב' סברות דפשט דברי מרן משם תשו' הגאונים שהביא בס' שיבולי הלקט הוא דמברכין עליו שהכל נהיה בדברו וס' תלמידי ר"י והתוס' ושבולי הלקט ומור"ם ור"ת בשם אביו והמרדכי והרט"ז והרב מג"א ורבינו האר"י הוא דמברכין בורא פרי העץ היה נר' להכריח לברך עליהם בורא פרי העץ כיון שרבים המה והלכתא ברבים וגם מה שהובא בשם תשו' הגאונים יש לפרש דמיירי כשאינן פירות שלימים יפים וטובים לאוכלם חיים כדפירש הרט"ז והרב מג"א הכי נקטינן כי כל פרי שגדל בדברא שהם אילני סרק שהאילן מתקיים משנה לשנה כגון קוג'איימיש ומישפולאס ואליגראס שהפרי הוא יוצא מבושל ונאכל כמות שהוא חי מברכין עליו בורא פרי העץ כהסכמת רוב גדולי הראשונים ורוב רבני האחרונים והוא ברור. ולענין ברכת שהחיינו נראה לי דיש לברך דע"כ לא כתבו בשם מוהרי"ל דאין לברך שהחיינו על הירקות כמ"ש מור"ם בהגה' בא"ח סימן רכ"ה והיא בתשו' מוהרי"ו סימן ט"ל שכתב וזל הא דאין מברכין שהחיינו על ירק חדש נראה משום דעומד על הקרקע כל ימות השנה ואין ניכר שגדל בשנה זו למה שגדל אשתקד עכ"ל והרי פירות הללו הנזכרים קוג'ה יימיש ומישפולאס ואליגריאס וכדומה הם פירות שמתחדשים חדש ממש בכל שנה ושנה ואינן עומדים על הקרקע כל ימות השנה כי כן יש לברך שהחיינו כאמור. ועל הירקות הייתי רוצה לחלק כי רואים אנחנו בכל גבולינו מרור וכרפס וכרוב וכדומה להם הם מתחדשים חרש ממש בזמנן ואחר עבור זמן תמו חפו וניכר שהם מתחדשים ולכן הייתי רוצה לו' שיברך שהחיינו כפי הטעם שכתב מוהרי"ל דעומד על הקרקע כל ימות השנה כי אלו הירקות אינן עומדים על הקרקע כל ימות השנה ועדיין צ"ע. סימן לח שאלה במיני מתיקה שעושים בימות החורף הנקרא בלשון לעז חאלב"ה די פ"ילו והוא שבתחילה מרתיחים הדבש ומקפיאים אותה ואחר כך שמוציאים מהאש לשים אותה הדבש שהיא כפויה בקמח חי והוא מעורב הקמח חי עם הדבש ואם יברך עליו בורא מיני מזונות או שהכל יורינו המורה ושכמ"ה: תשובה נראה לע"ד דיש לברך שהכל הן מצד הדבש גופיה שברכתו שהכל הן מצד הקמח ג"כ כמ"ש מרן בש"ע סי' ר"ה סעיף ה' וז"ל קמח אפי' של חטים מברך עליו שהכל ואחריו בורא נפשות ל"ש נטחן דק דק ל"ש נטחן קצת ועדיין יש בו טעם של חטים ל"ש קמח של קליות יע"ש הרי דהאוכל קמח כמות שהיא מברך עליו שהכל וכו' ומה שנראה מדברי מרן שם ברס"י זה שכתב חמשה מיני דגן ששלקן או כתשן ועשה מהם תבשיל וכוי ואפי' עירב בהם דבש הרבה יותר מהם או מינים אחרים הרבה יותר מהם מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה וכו' ה"ט שעשה מהם תבשיל שהקמח בישלה באש משא"כ כאן כי הקמח הוא כמות שהיא חי בלתי בישול כלל גם ממ"ש שם ס"ג