לב חיים פלג'י חלק ב נב

כבר נסתלק הראשון והשני חייב הכל ויעשה המצוה ע"כ וא"כ כיון שבמה שהוסיף הב' נפטר הראשון ונסתלק אף שזה הב' שהוסיף אינו בטוח אין חיוב על הראשון לקחת המצוה ולתת מה שהתנדב בתחי' שמיד שהוסיף עליו זה נפטר הוא מחיובו כמ"ש המבי"ט זל דלא כהרב צ"צ ומן התימא על הרבנים שי"ע ולד"א שלא זכרו שרים שהמבי"ט חולק וכתב שכן נתפשט המנהג עכ"ל ודבריו תמוהים כי מעיקרא היה לאסוקי אדעתיה כי לא יש שום הפרש בין הרב המבי"ט להרב צ"צ כי מה שהוא לפי הדין מדינא דמתני' דערכין הם שוים ומה שנשתנה הדין מחמת מנהג כן הוא הדין ואם גם הרב ז"ל דעתו נוטה להכריע בדעת הרב צ"צ כי הדין דין אמת והוא העיקר ולא המנהג עכ"פ כיון שנתפשט המנהג עתה גם הרב צ"צ מודה כי אין בידינו לשנות המנהג גם מה שתמה ע"ד הרב שי"ע ולד"א שלא זכרו מתשו' הרב המבי"ט כבר קדמו הרב הגדול מ"ז ז"ל וגם הוא לא זכר לא דברי הרב מ"ז ולא דברי הרב פנים מאירות. ואחר זמן רב האיר וזרח ספר השומר אמית לרב חביבא הרב הכולל כמוהר"ר חיים אברהם אדאדי נר"ו וראיתי לו בסימן ו' סעיף ב' דטו"ב ע"א שהביא בתחילה לדברי התשב"ץ ח"ג סי' רנ"ו מי שהוסיף על חבירו במצות ואמר הראשון שאם לא יקיימנה בידו מפסיד ההקדש אינו מפסיד כלום וראיה מערכין אמנם המבי"ט ח"ג סימן ס' והרב צ"ץ סי' ע"ב כתבו דהמנהג הוא שהראשון נסתלק וכופין את האחרון וכו' זת"ד. האמת הוא כי הרב המבי"ט והרב צ"ץ כתבו להא דהמנהג שהא' נסתלק וכו' אבל להכריח בדעת הרב צ"ץ כמאן נקטינן לא יש שום הוכחה וכמ"ש גם הביא דברי הרב כנה"ג ביו"ד סי' רנ"ו שמביא דברי הרב המבי"ט שאם אחרים קונים אינו חייב לשלם כ"א במה שחסר ואיך לא הביא דהמנהג אינו כן זת"ד. וכבר אנן בעניותין הרגשנו בזה. אלא דהי"ל להעיר גם בדברי הרב המבי"ט שנראה דבריו סותרים וכמש"ל עוד כתב וז"ל ולא יכולתי להלום דברי הרב מג"א סוף סי' קנ"ד דהביא ממנו באמצע דבריו כשחזר השני דהמנהג הוא דהראשון נסתלק והניח מלהביא גוף התשו' כשהשני אינו בטוח דעלה אתשיל וכו' זת"ד ולק"מ כי הרב מג"א רצה ללמדינו דין מתני' בהקדש גבוה כי הה"נ בהקדש צדקה ומכירת המצות כי הראשון אינו מסתלק אפי' יהיה בטוח וחוזר לשלפניו כדין מתני' וכ"ש כשבלא"ה איננו בטוח דיש סברא לומר דהו"ל כמאן דליתיה וחוזר לשלפניו וכיון שסיים ולא נהגו כן אלא דהראשון מסתלק הרי סתר הכל ומה לו להביא אם בטוח אם אינו בטוח דלא נ"מ לענין עו"כ וז"ל אבל למה שהקשה הרב א"ר סימן קמ"ה סק"ב וז"ל ותמהני עליו דכשחזר מבואר בתשו' גופא דנהגו לכוף להאחרון לשלם הכל יע"ש. ואחרי המח"ר דמאי דאיתא במג"א שלא נהגו אינו מדברי הרב מג"א אלא המג"א הביא שכ"כ הרב צ"ץ וכתב הרב חיד"א בשה"ג ח"א ד"ז מרבני אשכנז שבמג"א יש בו ט"ס הרבה מהעתקות עכ"ל ודבריו לו תמוהים ביותר דאם קושיית הרב א"ר היא קו' במ"ש ולא נהגו כן מי הגיד לו שזה שכתוב ולא נהגו כן אינו מדברי הרב מג"א ומ"ג כי נעלם ממנו דברי הרב מחצית השקל והרב פנים מאירות בסו' סי' כ"ה בתשובה הנ"ל שכתב ומנהגן של ישראל תורה דלכך לא נהיגי כדעת הרב צ"ץ כמו שהעיר במג"א סס"י קנ"ה הרי שהבין בהדייא שהם מדברי הרב מג"א ועוד ק' דלו יהי שאינו מדברי הרב מג"א אם הקו' היא קו' יהיה על מי שכתב כן ותו דמעיקרא הי"ל למיהב דעתיה כי מעיקרא קושייא ליתא כי מ"ש בתשובה צ"ץ ונהגו לכוף להאחרון דלא כדינא דמתני' דערכין היינו ממש מ"ש הרב מג"א ולא נהגו כן על מתני' דערכין ונהגו ולא נהגו הכל הוא דבר אחד והוא מובן מאליו וכמש"ל: עוד ראיתי להרב נר"ו שכתב וז"ל וזה חזיתיה להרב חק"ל בשיירי א"ח סי' ט' שדבריו תמוהים שכתב מי שקנה מצוה ובא אחר והוסיף וחזר בו השני או לא רצו גזברי הק"ק כתב הרב צ"ץ דחייב הראשון ליקח המצוה וכ"כ הרב אמת ליעקב והרב לדוד אמת ולא ראו דברי המבי"ט דכשהוסיף אחר נסתלק והביא דברי התשב"ץ הנז"ל ויצא לחלק בין הכרזה בביה"כ יע"ש הנה מלבד דהרב צ"ץ לא אמרה כ"א כשהב' לא רצה בו הגזבר וכאשר יראה כל הישר הולך וכו' זת"ד לק"מ כי הן אמת כי שאלתו של הרב צ"ץ היה כשהשני אינו בטוח אבל ממה שהביא ממתני' דערכין הרי הכריח שם שהדין דין אמת כי בחוזר האחרון יש לתפוס לשלפניו ושיהיו משלמים או משלשים כמו שהאריך שם ולא יש חילוק בדבריו שם כ"א שכתב כשהוא אינו בטוח ולא רצו הגזברים דאז הוי הב' כמאן דליתיה הלא"ה כשיהיו בטוחים ואית בהו חזרה הוי כדין הקדש ממש גם מ"ש נר"ו דאיך פסיק ותני שכ"כ הרב אמת ליעקב והרב לדוד אמת הרואה יראה דלא כתבו כן אלא כשהשני אינו בטוח וכו' והעיקרא מדברי המבי"ט לא תברא דלא איירי כ"א כשחזר הב' ולא כשאינו בטוח וכו' זת"ד ואין זה קושייא כלל דכבר כתבנו דהגם כי נדון שנשאל הרב צ"צ הוא בשאינו בטוח מ"מ כשדימה הדין למתני' דערכין הדין דין אמת כי גם בחזר הב' הרב המבי"ט ג"כ מודה להרב צ"ץ בזה אלא שעשה יותר עיקר ממה שנתפשט המנהג מה שלא הכריח הרב צ"צ דעתו לקיים המנהג וכמש"ל גם ראיתי בסו' דבריו נר"ו שהביא דברי הרב בית מנוחה ותמה עליו שלא זכר מדברי הרב מ"ז בס' חק"ל וגם על הרב אלי"ע והרב לד"א איך לא הודיעו אותנו בחזרת הב' יע"ש והיינו כמו שכתבנו לעיל בעניותין וק"ל: א. העולה לענין פסק הלכה דאם ראובן התנדב במצוה כשהשמש מוכר המצות בבה"כ בסך כך וכך ובא רעהו והוסיף עליו והגבאי רוצה לתת המצוה לראובן כי המוסיף אינו בטוח לפי מנהגינו מלבד כי אין ביד הגבאי לכוף להקונים הראשונים אפי' יהיה האחרון שאינו בטוח וכ"ש כשיהיה בטוח דהמנהג הוא דכל שהוסיף האחרון נסתלק הראשון לגמרי ואין בו שום שייכות ואחיזה כלל ואין ביד הגזברים לעשות כשיהיה האחרון אינו בטוח כ"א לעשות חדא מתרתי או לסייע לראשונים או להוסיף על האחרון ואם הוסיפו ונשאר המצוה לגזברים אזי הרשות בידם לקחת' לעצמן ולשלם מכיסם או להעבירם לחשבון הק"ק אבל לחזור ולהכריז אם נגמרה ההכרזה או לדחותו וליתנה לשלפניו שהוא בזיון אין לביישו ברבים.