לב חיים פלג'י חלק ב נא

משום מנהג שהאחרון קונה לגמרי ואין להראשונים שום אחיזה ולא מטעמיה כי הרב פנים מאירות רצה לחלק בין הקדש למכירת המצות והרב המבי"ט השוה אותם דין מכירת המצות כדין הקדש שוה בשוה כדברי הרב צמח צדק והרי הם שוים בדעת אחת הרב המבי"ט עם הרב צ"ץ. אלא דיש לי עיון בדברי הרב המבי"ט במ"ש אח"ז וז"ל ואם היתה חזרתם מנדרם קודם עשיית המצוה היו יכולים הגזברים לחזור ולהכריז על המצוה והיו אחרים מבני הקהל קונים אותה כמו שבא בשאלה ולא היו חייבים לו ראובן ושמעון כ"א במה שיחסר ממה שנדרו הם ולא היה כ"כ הפסד לעניים אלא היו נותנים אותו החיסרון אבל עתה שכבר עשו המצות עבר יומם בטל קרבנם שאינן יכולים עוד למוכרם עד שנה אחרת וכו' יע"ש והרי כיון שכבר החליט המאמר וכתב שכבר פשט המנהג בקהלות שמכריזין על מצוה אחת ואחד נותן פרח וא' מוסיף על חבירו כבר נסתלק הראשון והשני חייב הכל ויעשה המצוה וכו' וא"כ אחרי שהדין הוא שנסתלק הראשון והב' חייב הכל ויעשה המצוה הרי דליתיה בחזרה וא"כ איך יתכן להיות מ"ש ואם היתה חזרתם מנדרם קודם עשיית המצוה היו יכולים הגזברים לחזור שנר' הפכיים זה מזה והנראה ליישב בדעת הרב המבי"ט הוא דהנה אמת נכון הדבר דכל שנגמר המקח המצוה על שם האחרון שהוא החייב לשלם ויעשה המצוה וליתיה בחזרה ולהכריז מחדש כאשר המנהג פשוט וברור בינינו ברם אם יהיה אופן דאיתיה בתקנתא כי אחר שחזר הקונה האחרון יש אופן להכריז אזי אם יעלה ברצון הגזברים לומר להשמש שיחזור ויכריז מחדש ומה שיחסר יפרע האחרון יכולים הגזברים לעשותו ויתכן לעשות זאת הגזברים כשיהיה מכירת המצות לעשותן אחר יום או יומים כמו מנהג איזה מקומות שמוכרים כל נדרי בשבת שלפני יוה"כ כמ"ש בס' לדוד אמת סימן ב' אות ב' שכן נהגו בליוורנו שאפשר שיהיה אופן להגזברים למצוא קונה אחר בלתי הכרזה ביוה"ך בערב וכן מה שנהגו למכור מזכה את הרבים קודם חג הסוכות ולפעמים יש עוד שהות לחזור ולמכור בשבת בנתים אם חזר הקונה האחרון לחזור ולמוכרו בשבת בנתים לאחר ולגבות הפחת מהקונה האחרון אבל ביום שב"ק בעת קס"ת שנגמר מכירת המצות והוא שעת הוצאת ס"ת שלא יש שהות לחזור ולמכור כי יש בזה טורח צבור אין ביד הקונה לחזור ואין כח ביד הגזברים לחזור ולצוות לשמש שיתחיל להכריז מחדש כי הצבור אינן מרוצים בזה אחר שכבר גמר השמש ההכרזה כנהוג ויש טורח צבור וזה ברור והרב כנה"ג ז"ל ביו"ד סימן רנ"ו הגהב"י אות כ"ד הביא תשו' הרב המבי"ט הלזו וכתב וז"ל ראובן שקנה מצוה בקהל כגון ספר כל נדרי וחתן מסיים ומתחיל וכיוצא בלו ורוצה ללכת לקהל אחר אם קודם שעשה מצוה רוצה ללכת לקהל אחר אינו יכול לחזור ולהכריז על המצוה ואם אחרים קונים אותה אינו חייב לשלם כ"א במה שיחסר במה שנדר הוא ואם חוזר בו אחר שעשה המצות חייב לשלם כל מה שנדר לאותו קהל שיצא משם הר"ם מטראני ח"ג סימן ס' עכ"ל והדבר קשה שאם לקח דברי הרב המבי"ט במ"ש בתחילה הרי החליט המאמר כי קונה האחרון חייב לשלם ואין לחוזר ולהכריז על המצוה ואינו כדין שישלם מה שחסר ואם לקח דבריו שבסוף התשובה שם שכתב דאם החזרה היתה קודם עשית המצוה הרי כתב דיכולין הגזברים לחזור ולהכריז והוא העתיק דאינו יכול לחזור ולהכריז על המצות ואם נאמר שכונתו הוא דהוא שהוא הקונה אינו יכול לחזור ולהכריז אבל הגזברים יכולים א"כ העיקר חסר מהספר גם מ"ש ואם אחרים קונים אינו חייב לשלם כ"א במה שחסר זהו כתבו הרב המבי"ט אחר סמוך מ"ש דיכולים הגזברים להכריז כי כן לא יכולתי לכוין דעת הרב כנה"ג בזה אם לא שנאמר דנפל ט"ס בהעתק דברי המבי"ט האלו עכ"פ יש לנו ללמוד שאפילו לא יהיה אפשרות להכריז אחר שחזר הקונה האחרון מ"מ אם אחר שחזר באיזה אופן דליכא טורח צבור לחזור ולהכריז מצאו הגזברים קונה אחר אזי הוי דינו שאם יחסר יפרע זה הקונה האחרון מה שחסר. והרב הגדול מ"ז אור היר"ח בס' חק"ל חיו"ד ח"ב בשיירי א"ח סימן ט' ד"ה ע"א כתב וז"ל מי שקנה מצוה בסך ק' ובא אחר והוסיף ק"ז וחזר בו השני או לא רצו בו גזברי הק"ק כתב הרב צ"צ דחייב הראשון ליקח בק' ופסק כן הרב אמת ליעקב והרב לדוד אמת ותמהני שלא ראו שהמבי"ט ח"ג סי' ס' חולק דכשהוסיף אחר נפטר הראשון ונראין דבריו אמת שראיתי להתשב"ץ ח"ג סימן רנ"ו שכתב כדברי הרב צ"צ בהוסיף שני ערך שכירות בית הקדש ול"ק מזה להמבי"ט שכבר מבואר הטעם בדברי המבי"ט שכבר פשט המנהג בקהלות שמכריזין על מצוה אחת אם מוסיף אחד על חבירו כבר נסתלק הראשון והשני חייב הכל ויעשה המצוה ואין דברי הרשב"ץ בקנית המצות עכ"ל והנה אמת שדין הרב צ"ץ מ"ש כשלא רצו גזברי הק"ק לתת לו המצוה הה"נ בחוזר בו כיון שמביא ראיה ממתני' דערכין וגם הרב המבי"ט גם הוא ראה להביא הך מתני' דערכין לענין מכירת המצות עפ"י מה שהוא הדין אלא דלענין מעשה כתב כי המנהג עיקר וכבר נתפשט המנהג דבהוסיף נסתלק הראשון וכפי זה הרב המבי"ט והרב צ"צ שניהם שוים כי מחמת דינא דמתני' לא נסתלק הראשון ומחמת מנהג מסתלק וא"כ מה היה לו להרב מז"ה זל לעשות מחלוקת אם לא שנאמר כי ראה והבין בדברי הרב צ"צ כי רצה לדון בדעתו כי דינא דמתני' עיקר והמנהג בטל וע"ד שצדדנו אנן בעניותין לעיל ומ"ש מז"ה ז"ל ע"ד הרשב"ץ כן הוא האמת כי הרשב"ץ לא איירי במכירת המצות אלא בשוכר בית מההקדש כמבואר שם והוא ממש כדברי הרב המבי"ט אלא דמצינו חולק גם בזה להרב פנים מאירות כמ"ש בתשו' הנ"ל דרצה לחלק ב' חילוקים בין דינא דמתני' להקדש לענין מכירות המצות שהוא בדרך מו"מ וגם שהוא הקדש עניים כמש"ל ולא זכר שר הרב מ"ז מתשו' זאת ועיין עוד מ"ש רב דחומאי הרב כמוהרש"א ז"ל בספר יקר הערך בפחות שבערכין דצ"ט ע"ב ע"ד הרב צ"ץ וע"ד מז"ה זל יע"ש וגם הוא לא זכר מתשו' הרב פנים מאירות. וראיתי בספר נדפס מחדש ממש בית מנוחה דקנ"ב ע"ב סעיף ז"ך כי אחר שהביא דברי הרב צ"צ כתב וז"ל ואנכי איש צעי'ר מצאתי להרב המבי"ט ח"ג סי"ס דחולק ע"ז שפסק דכשהוסיף אחר נפטר הראשון וכתב הטעם שכבר נתפשט המנהג בקהלות שמכריזין על מצוה א' אם מוסיף אחר על חביר