לב חיים פלג'י חלק ב מט

דמותר לעשות מבה"כ ביה"מ ולא מביה"מ ביה"כ יע"ש במג"א ובפרי מגדים בא"א יע"ש ועיין בספר חק"ל מ"ב להגאון מ"ז ז"ל בחח"מ סימן י"ד דר"י ע"ד מ"ש בזה חילוק להיכא דמכרו הבה"כ וקא בקדושתו להתפלל לא איקפד להו לארחי ופרחי וסיים ואין זה מספיק וכו' יע"ש. ולע"ד כפי מה שחילקנו דכל שהוא בא המכירה לקיום הבנין הבה"כ ניח"ל בהכי ומצטרף ג"כ טעם זה לטובה כי הגם שנמכר בקדושתי קאי שמתפללים בתוכו והוי הא מיהא צניף לזה וק"ל: סימן לב שאלה בראובן שיש לו שטר חתום מגזברי ופרנסי הבה"כ שנתחייבו בעד טובת הנא' גדולה שקיבלו ממנו לתת לו ספר הושענות ולהיות לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות בעד סך מה שנתן להם ממון הרבה בבנין הביה"כ ובעבור זאת גזברי ופרנסי הק"ק נתנו לו שטר חיוב על זה מהכח המסור בידם ככל האמור ונעשה שטר חיוב זה בהסכמת חבר עיר מורינו הרב הגדול כמוהרי"מ ז"ל ובעוה"ר בשריפה אשר שרף ה' בשנת התר"א בי"א לח' אב הנחמות נשרף הביה"כ ובחמלת ה' עלינו נבנה בשנת התר"ג ועתה תובע ראובן חזקתו והגזברים ופרנסי הק"ק משיבים נשרף הבה"כ איבד חזקתו וראובן אומר כי חזקה זאת קנאה בדמים יקרים וכמ"ש בשטר בעד טובת הנאה שקיבלו ממנו וע'"ז נתחייבו לו ולזרעו עד עולם ואפי' אם ישרף הביה"כ הרי חזרו ובנו דאל"כ מאי אהני מ"ש עד עולם יורינו המורה הדין עם מי ושכמ"ה: תשובה עיין בכתובות דק"ג נקטינן מדור למנה שנפלה אין היורשין חייבין לבנותו וכתב ה"ה בשם הרשב"א בפי"ח מה' אישות לאו למימרא שאם בנאוה שתהא דרה בו אלא מכיון שנפל נסתלק זכותה לגמרי ממנה יע"ש ומעין זה איתא ג"כ בריש פ' הנושא הפקחין היו כותבים שע"מ שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי וכתבו הריטב"א והר"ן והריטב"א והרא"ש בחידושיהם שם דמסתבר שאם גרשה והחזירה כבר נתבטל התנאי אעפ"י שהחזירה והביאו ראיה ממ"ש בב ב דס"ג בן לוי שמכר שדה על מנת שהמעשר שלו כל זמן ששדה זה בידך מכרו וחזר וקנאו אין לו עליו כלום ועמ"ש מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל חא"ח סימן נ"א ובס' מערכי לב ח"ב דרוש צ"א דר"ז ע"א יע"ש. ועיין להרב אמת ליעקב ולהרב לדוד אמת סימן ד' אות י"א שכתב דמי שקנה ספר כל נדרי בק"ק קצוב מידי שנה בשנה ועתה נתוספו היחידים וטוענים שרוצים להכריזו שיעלה בדמים יש לצדד שהדין עם הק"ק ויכריזו המצות והמוסיף זוכה יע"ש. והיה נראה להביא ראיה מתשו' הרב מוהרמ"ג סימן ס"ב דס"ל בדין נפל אזדא ליה דה"ד בלתי קניה בדמים אבל אם קנה בדמים גם כי נפל לא אמרינן דאבד חזקתו יע"ש ומז"ה הגדול בספר חק"ל חח"מ ח"א סימן צ"ט הביא שדעת הרמב"ן כס' הרב מוהרמ"ג ז"ל אלא דעכ"ז מצא חולקים רבים ע"ז ושהמוחזק הוא הניזק שכן הסכימו בעירינו אזמיר יע"א כמ"ש מורינו הרב ב"כ זל יע"ש ועמ"ש עוד שם סימן צ"ח וסימן ק"א יע"ש א"כ גם כאן בנ"ד הגם כי חשיב טובת הנאה שקיבלו ממנו כקונה בדמים עכ"ז כיון שנשרף הבה"כ אמרינן נפל אזדא ליה. סימן גל שאלה במי שקנה מצות פתיחת שערים ולא בא בתפילת מנחה שבת או ביום ב' וחמישי לבית הכנסת שהמנהג הוא שבעל החסרונות הוא זוכה והתחיל ליקח הפרוכת בידו כדי לפרוס ובמאי דביני ביני בא בעל המצוה ורוצה לתופסה מידו שלא יגמרינה המצות ובעל החסרונות טוען שכבר התחיל יורינו המורה הדין עם מי ושכמ"ה תשובה עיין להרב בית יעקב בתשו' סימן כ"ו שנשאל על כיוצא בזה דאדם העושה מצוה ואינו יכול לעשות' מן המובחר ואח"כ כשהתחיל לעשותה באמצע העשיית המצוה אתרמי ליה דיכול לעשות מן המובחר אם מחוייב לחזור המצוה מחדש וכו' והביא ראיה ממצוה בגדול ליבם שהיה הגדול במדינת הים התחילו לסרב החליצה בקטן ובאמצע בא הגדול שפסק שם הרב ז"ל דכיון שהתחיל אינו פוסק יע"ש וה"ה נמי הכא ודוקא שלא עשה עורמה לאקדומי בראותו ועיין השומר אמת סימן וי"ו ויש להביא ראיה לזה ממ"ש רז"ל והביאו רש"י בחומש ס' עקב ע"פ כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום תשמרו לעשות כל המצות התחלת גמור וק"ל. ועיין בספר חיים וחסד הנד"מ סימן מ"א יע"ש: סימן לד שאלה בענין מכירת המצות בביה"כ שנוהגים שהשמש מכריז ואחד נותן עשרה ואחד נותן עשרים עזה"ד ואחר אחרון הוא נגמר המכר ואומר השמש שתהיה לטובה ולברכה אם יש בזה חזרה לפי הדין ולפי המנהג. תשובה על ענין זה נשאל הרב צמח צדק בסי' ע"ב בשמש שהיה מכריז בשבת בבה"כ למי שיקנה המצוה לקרות מפטיר ונתן אחד מאה פרוטות והאחר הוסיף עליו ונתן ק"ן פרוטות והיה נראה לגבאי שהב' שהוסיף אינו בטוח המעות ולא רצו לבישו שלא למכור לו המצוה אלא ציוה לשמש שיעלהו בדמים מעצמו ויוסיף להכריז שנותנים מאתים ודעתם היה להניח המצוה לקרות למפטיר לראשון שנתן מאה כי נראה להם שהוא תועלת לקופה של צדקה כי אלו המאה הם בטוחים יותר מן המאתים ואח"כ כשבא השמש לראשון ואמ"ל שהגבאים מניחים לו המצוה לקרות למפטיר בעד מאה שנתן אמר הוא שאינו רוצה בכך כיון שלא הניחו לו מתחילה בשעת ההכרזה נתבטלו דבריו דאם יש לדין לגבאים לכופו כיון שכבר נתרצו במאה דאמירה לגבוה הוא לזה השיב תשובה וז"ל ריש פ"ח דערכין דז"ך ע"א אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים ואחד אמר בעשרים ואחד אמר בשלושים וא' אמר במ' וא' אמר בן' חזר בו של ז' ממשכנים אותו מנכסיו עד עשר וכו' הרי מבואר בהדייא גבי הקדש דצריכים לקיים דבריהם כדי שלא יהא נפחת להקדש ואית לן למילף דין לצדקה מדין הקדש כיון שזה אמר ליתן מאה שוב אינו יכול לחזור בו וממשכנים אותו על מאה ואינו יכול לדחות ע"ז