לב חיים פלג'י חלק ב מז

לעיר אחרת שלא יצטרך לבנין אבל לעשיר ממונו ועסקיו מעכבים אותו ועוד יש לזכות לעניים כי יספיק להם אהל עראי וצריכא דאורבנא להיות להם מקום תפילה אך העשירים יפארו בית אלהינו בממונם משום כבד את ה' מהונך לכן לא נהג לגבות לביה"כ בזה לפי נפשות עכ"ל הרי לך בהדייא דלענין בנין בה"כ הוא לפי ממון ולא לפי נפשות וב' טעמים שכתב מהר"ם מפאדווה ז"ל נכונים בטעמם ושוב כתב וז"ל גם אינו רחוק בעיני הראיה של מעלתך מן הטור ח"מ רס"י קס"ג שכתב סתם דמשמע דקאי על כל מה שהזכיר דמשמע אף על בנין בה"כ אעפ"י שבתלמוד אינו נזכר והיינו דסיים הטור וכתב דכשגובין גובין לפי ממון ולא לפי נפשות וכו' וכ"כ בהדיא הרב הפרישה שם בפי' דברי הטור שם לגביית בה"כ הוא לפי ממון יע"ש הרי דלדעת הרב הפרישה ומהר"ם מפאדווה והרב השואל וכ"ן דעת מור'ם בד"מ בח"מ שם בסי' קס"ג ס"ב נראה שדעתם לפסוק דלבנין בה"כ הוא דוקא לפי ממון ולא לפי נפשות וכן פסק הרב שער אפרים בתשו' סי' קמ"ה בפשיטות בשם הפוס' דבנין בה"כ הוא לפי ממון ובכלל הביא ס' מהר"ם מינן ונר' שהוא ט"ס וצ"ל מהר"ם מפאדווה והוא ברור והרב מאמר קדישין שם בח"מ סי' קס"ג סק"ב והרב מטא שמעון שם בהגה"ט אות ב' יע"ש והרב עטרת צבי שם סק"ב וכן כתב הרב כנה"ג בא"ח סי' ק"ן בהגה"ט תשו' מהר"ם מפאדווה הלזו בלתי חולק כמו שיע"ש וכ"כ בס' עולת התמיד וא"ר וזוטא סק"ב יע"ש וכן כתב בספר פרי מגדים בא"ח בחלק א"א בסי' ק"ן סק"א : וא"כ כפי זה שלא נמצא בעיר ההיא כ"א עשיר אחד והשאר עניים נראה דעל העשיר מוטל ליתן כל דמי קניינו כי בלא"ה כיון שהם עניים אפי' מה שיהיו נותנין לפי עניותן וכמ"ש הרב מהר"ם מינץ בתשו' סוף סי' ס"ז וז"ל והממון נגבה לפי שבח ממון עני לפי עניותו ועשיר ג"כ לפי ממונו עכ"ל וכשה עשיר שהוא אמיד בנכסים לוקח הבה"כ מממונו הרי הוא כנותן ג"כ בעד חלק העניים ולצדקה תחשב לו כי בלא"ה הרי הוא חייב לתת מעשר מכל ממונו מעשר כספים כמבואר בש"ס ובפוסקים ובטור וש"ע ביו"ד סי' מט"ר והגם כי מרן בתשו' בספר אבקת רוכל סוף סימן ג' כתב וז"ל ולענין לקנות מצות בביה"כ אם ממעות המצוה שקונים נותנים לעניים גם זה מותר יע"ש וכ"כ בתשו' מהרי"ל בסימן ר"ה והביאה מורם בר"מ יו"ד סי' מט"ר סעיף ב' ופסקה בהגה בש"ע שם סעיף א' דאין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה כגון נרות לביה"כ או שאר דבר מצוה יע"ש וכ"כ בהגהה ודרישה שם ובס' באר הגולה שם דש"מ דלענין ביה"כ או לקנות ביה"כ עצמו אין ליקח ממעות מעשר כי לא התיר מרן זל לקנות ממעות מעשר כ"א דוקא כשיקנה איזה מצוה או מתנדב בבה"כ ונותן המעות לחלקם לעניים הלא"ה לא הותר ממעות המעשר לזה אנכי אומר כי אם יתן בעד חלק העניים שהם חייבים ליתן דבר מועט לפי עניותן לצדקה תחשב לו ויכולים ליתנם ממעות המעשר ועיין להרב חיד"א ז"ל בס' שיורי ברכה ביו"ד סימן רמ"ט שכתב על תשו' מרן הלזו וז"ל ותשו' הנז' בכר כתבתי בברכ"י שראיתים בקובץ תשובת מרן ועתה נדפסה בס' אבקת רוכל סי' ג' והן עתה נטה דעתי שאינה מתורת מרן ויש לה סמוכות על זה ואין ראיה דחתים עלה מרן כזה ובזה עושים המעתיקים כאשר נתברר לי כמה זימני עכ"ל: ולע"ד אחרי המחי"ר נראה דהוא מתורתו של מרן הקדוש ומה גם שחתימתו מוכיח עליה ומ"ש דעושים המעתיקים כן וכו' זהו על מיעוטא דמיעוטא ולא הוי שכיח הווה ורגיל: אמנם מדברי רבינו ירוחם ז"ל בחלק אדם וחוה נתיב י"ג ח"ג גבי הידור מצוה עד שליש כתב וז"ל ודקדקו המפרשים דאין אדם חייב הון רב בשביל מצוה כגון לולב או אתרוג וכיוצא בו דהא אמרינן המבזבז אל יבזבז יותר מחומש הרי ר"ג אמרו עליו דבד גדול שקנה אתרוג באלף זוז ומ"מ בעישור נכסיו חייב לקנותו והעישור כמו שפירשתי בצדקה ואפילו היא מצוה עוברת אל יבזבז יותר מחומש וכו' וכ"כ בנתיב י"ט ח"ג בה' צדקה הא דנותן שנה ראשו' חומש ע"ש ועיין למרן בב"י א"ח סי' תרנ"ו שהביא דבריו וכתב דמנין לו והרב מג"א שם סק"ז כתב וז"ל ואפ' דקאמר שנה ראשונה מן הקרן מכאן ואילך מן הריוח ביו"ד סי' מט"ר יע"ש והרואה בדברי רבינו ירוחם בנתיב י"ט הוא מ"ש הרמג"א בעדו כמו שיע"ש וגם הרב חוות יאיר סימן קפ"ו כתב ע"ד מרן אלו וז"ל ונ"ל דס"ל ממה שהביאו התוס' הא דמבזבז ש"מ דדמיין אהדדי ונהי דאין חיוב לבזבז מ"מ לתת מעשר חיוב הוא מדרבנן וה"נ גבי דמי מצוה ודאי דאין ראיה וכו' יע"ש ועיין בס' הנ"מ בית השואבה דצ"ט ע"א אות ח"י יע"ש ודוק ואפשר דגם הרב רבינו ירוחם ל"ק שיקח ממעות מעשר שהם לצדקה לעניים דבר מצוה דלא שייך שהנראה ודאי מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים דס"ל דאין ליתן ממעות מעשר לדבר מצוה כ"א דוקא מה שהוא שייך לת"ח ולעניים הא לא"ה לא וכמש"ל בשם מרן ומהרי"ל והגהה והדרישה ובאר הגולה וכ"ה דעת הרב ט"ז והש"ך שם וכ"כ בס' שבות יעקב ח"ב חיו"ד סי' פ"ה ובס' באר שבע סימן פ"א ובס' ב"ד ש"ש חיו"ד סי' א' כמו שיע"ש וכיון שכן שאין ליתן מנכסיו מעשר לבנין בה"כ כי אם הוא עשיר ואומדים אותו ליתן ואינו רוצה ליתן דמכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיתן ויורדים לנכסיו כמ"ש הטור ומרן בש"ע ואומד זה כבר ביאר לנו הרב ב"ד שם בתשו' חיו"ד סימן א' דב"ן ע"ב דאומדים אותו להעריך אותו בכל ממונו וליקח מעשר מכל ממונו כמו שיע"ש ואם אינו בא מידינו לא להכותו מכת מרדות ולא לירד לנכסיו אזי מנדין אותו כמו שביארתי בסה"ק חקק"ל ח"א סימן ה' יע"ש וכן כתב בהדיא הרב הגדול מהר"ם בן חביב ז"ל בתשו' כ"י יע"ש וכן כתב בספר משפטי שמואל סי' צ"ז שרשאין להחזירו ולהחמיר עליו כפי מה שיראה בעיניהם יע"ש והביאו הרב כנה"ג שם ביו"ד סימן רנ"ו הגהב"י אות ך' יע"ש: ואם בא יבא מידם לגבות הטלתו ע"י גוים ולהביאו בערכאות של גוים יכולים לעשותו כמ"ש מהריק"ו שורש ז' שכתב שהמסרב לפרוע הטלתו לדברים אלו אחר זמן שהוא מחוייב בהם כופין אותו ע"י גוים והביא דבריו מרן בב"י ביו"ד סימן רנ"ו יע"ש: כי כן נראה להלכה ולמעשה שאם כולם עניים ולא יש ביניהם כ"א עשיר אחד כי על העשיר