לב חיים פלג'י חלק ב מו

והוא שמתיירא וחושש בדבר ידחה מפניהם ואין לנו לעשות משוא פנים בדבר אם הוא עשיר אמנם אם שאר החתנים מאליהם ומעצמם יתרצו להתפלל בעזרה או בבקר קודם זה החתן החושש לדבר שלא יהיו ב' חתנים בבהכ"נ עליהם תבא ברכת טוב ויהיה זיווגם עולה יפה לאורך ימים וש"ח. ודע כי מאחר שביארנו כי בצוואת ר"י החסיד ז"ל ובסה"ח שלו לא אסר כ"א לעשות חופת ב' אחים וב' אחיות ביחד הא לא"ה שאינם אחים לא אסר ואפילו לדברי האגודה והמרדכי ודעימייהו שאסרו ג"כ בזרים ושכן נהגו העולם וכמש"ל עכ"ז אם יהיה הענין דבר מצוה כגון שעושה נשואין ליתום ויתומה או לעני חשוב עם נשואי בנו או בתו לשם מצות ג"ח וע"ד שהיה נוהג הר"י מפריש ז"ל וכמש"ל בזה מותר גמור ותע"ב ולא יאונה בהם כל און כי בלא"ה בצוואת ר"י החסיד ז"ל שכתב בצוואותיו סימן כ"ה שלא ישא את בת אחותו שעמדו ע"ד רבני האחרונים ז"ל שהוא הפך הש"ס והפך מ"ש בסה"ת סימן קצ"א ותע"ז. ולע"ד לק"מ שכבר ביאר בסה"ח סימן תע"ז דדוקא כשנשא את בת אחותו שלא לשם מצוה כי אם לשם יופי הא לא"ה איכא מצוה וכמו שכ"כ בכיוצא בזה הרב נודע ביאודה ז"ל ח"ב חאה"ע סימן ע"ט בצואת שלא לישא שמו בשם חמיו דבמקום מצוה יש להקל יע"ש וכמ"ש בעניותי בתשו' במ"א בס"ד וא"כ כאן נמי בב' חופות שהם זרים כל שיש בנשואים איזה דבר מצוה דהיינו לעשות עם חופת בנו או בתו ליתום ויתומה או לעני בן טובים ליכא למיחש למידי וכל כה"ג נאמר בו שומר מצוה לא ידע דבר רע ויאריכו ימים ושנות חיים: סימן זך שאלה בעיר אחת קטנה ואנשים בה מעט הקרובה אלינו אזמיר יע"א היה להם חצר אחד מאחד מתושבי העיר והכין אחד מהבתים שבחצרו להתפלל שם כל בני העיר וכשרצה ללכת לשכון כבוד בא"י תובב"א נתן החצר והבית הכל ליחיד אחד בתנאי שהוא יהיה דר בתוכה ויתן שכירות כו"כ לשנה כל ימי חייו ואח"כ יהיה כל החצר והבתים שלו והבית של בה"כ לעד לעולם ועד והוא ימשול בו מעתה בכל החצר והבתים והבה"כ וכן היה והלך לא"י תו' היחיד בעל החצר הנז' והשליטו בכל החצר ועל הבה"כ והוא היה המוציא והמביא בבה"כ כמו ח' שנים ולא שלח לבעל החצר השכירות בכל שנה ושנה עד שהיה חייב לו סך עצום ואדרבא מלבד מה שדר הוא וב"ב בחינם כל השנים הנז' וגם כל ההכנסות מהבית הכנסת אכלם כל השנים הללו וכל אלו השנים היה שולח מהתם להכא הרשאות כדי שיגבו ולא עלה בידם לקחת מידו כלום והיה תנאי מפורש בשטר שעשה שאם לא יקיים תנאו לשלוח מידי שנה בשנה יחזור החצר והבתים והבה"כ לבעליו וכן היה שהוכרח לצאת מאז לח"ל בעל החצר הנז' וחזר בו מכל מה שעשה עם היחיד ההוא מאחר שלא קיים תנאו ומנח זה הוכרח לבא הוא בעצמו כדי למוכרו לאחר לחלוטין ולקחת בידו מעות המכר ולילך לדרכו לחזור לא"י תובב"א ובבואו יגע וטרח עמו לקחת מידו מה שהוא חייב למחצה ולשליש ולא למוכרו לאחרים ולא עשה ולא כלום ואדרבא כדי להוציאו מן החצר כדי למוכרו לאחרים הוצרך לתת לו עוד מעות בידו יתר על שכבר אבל וכבר מסר מודעא על כל הנז"ל כי מחמת אלו האונסים ושלא יוכל למוכרו לאחרים כל מה שמחל לו מאז ועד עתה מכל השנים הללו וגם מה שהוא נותן לו מעות בידו מחדש הכל הוא באונס גמור כידוע והנה בעתה קמו כל היחידים שבעיר ההיא שכלם עניים ואין לאל ידם לקנות את החצר ואת הבה"כ אפי' אם ידחקו את עצמם ליתן כל אחד וא' מהם ממה שמצמצמים ממאכלם לא יעלה לסכום המכר למחצה ולשליש אך יש שם אחד מהיחידים שהוא עשיר גדול ויש לו שם בתים וחצרות רבות ושדות וכרמים וקרקעות הרבה יוסף ה' לו כהנה וכהנה וע"כ שאו ממני מה דינו של העשיר הנז' שיתן כל דמי המכר או רובו וכיוצא ואם אינו רוצה ליתן שום דבר כלל אם כופין אותו או לא על הכל יורינו המורה צדק : משפט אמת לאשורו ושכמ"ה: תשובה עיקרא דהאי מילתא תניא בתוספתא פ"ק דב"ב והביאה הרי"ף וז"ל כופין בני העיר זה את זה לבנות ביניהם בה"כ ולקנות להם ס"ת נביאים וכתובים וכ"פ הרא"ש שם פ"ק דב"ב סי' כ"ד ובפסקי הרא"ש שם והאגודה סימן ט"ו והסמ"ג עשין פ"ב יע"ש וכ"פ הרמב"ם ברפ"ו מהל' שכנים ה"א והטור והש"ע ח"מ רס"י קס"ג יע"ש וכ"כ הרב מוהר"מ ב"ב בתשו' הארוכות סימן תתקי"ח וכתב דכופין אותו ליתן יע"ש והי"א בסימן כ"ט בתשו' דשייכי לס' קנין וכ"כ עוד שם סימן ז"ך וסימן כ"ח יע"ש. והנה אם יהיה ההוצאה לבנין בה"כ או לקנותו לפי ממון או לפי נפשות הנה כתב מוהר"מ ב"ב בתשו' הארובות סימן ק"ד והרא"ש בתשו' כלל וי"ו סימן ג' וסימן ד' דכל דבר התלוי בממון יתן העשיר לפי ממון ולא לפי נפשות יע"ש . ונר' דבנין בה"כ וקניינו מקרי לפי ממון ולא לפי נפשות לפי מה שראיתי בס' האגודה שם בפ"ק דב"ב סימן ט"ו דכ"ט ע"א וז"ל ונמצא בתשו' אחרת שפסק הרמז"ל דגובין לפי ממון עשיר לפי עושרו ומדמה לשיירא שהיתה מהלכת במדבר ובא עליה כותים לטורפה דמחשיבים לפי ממון ה"ן מה שאינם הולכים לעיר אחרת מניחים בשביל ממונם יע"ש וכ"ה במרדכי שם פ"ק דב"ב סימן תע"ח יע"ש א"כ בבנין בה"כ ובקניינו ועשיר שהוא דר באותה העיר וקבע דירתו שם בבית בית דירה נאה ויש שם שדות וכרמים רבים שא"א לעקור דירתו משם צריך ליתן לפי עושרו ברם העני שהוא בלתי בית ושדה וכרם יכול בנקל לעקור דירתו וללכת למקום אחר וכאשר דימיתי כן מצאתי הדבר מפורש בתשו' מוהר"מ מפדווה סימן מ"ב שאחר שכתב פריעת שכר הש"ץ שהוא חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות כתב לחלק כי בבנין ביה"כ הכל לפי ממון ולא לפי נפשות והביא ראיה מדברי הרב מוהר"מ ב"ב בתשו' הנ"ל דהעשיר לא יוכל לצאת מן העיר ברם העני בנקל יכול ללכת לעיר אחרת וע"ז כתב וז"ל כי בנין בה"כ אינו דומה לשכירות חזן או שכירות בה"כ השכירות פורעים מידי שנה בשנה והעני בזמן שנמצא בעיר פורע עמהם שהרי הוא נהנה כמו העשיר להיות יוצא בתפילה וחייב במו העשיר ואינו. תלוי בממון אבל הבנין הוא על זמן מרובה עד לעתיד לבא והעני יכול לעזוב דירת העיר הזאת בנקל וללכת