לב חיים פלג'י חלק ב לו

חדר של היולדת שזכות תורה יגן עליה ולא לענין סגולה או רפואה ונ"מ בתם שהיא מרשעת ונפש חוטאת ולא לזכות יחשב לה עכ"פ כ"ש שלא ליתן בידיה או לפותחה או ליתן ליד שום אשה עכ"ל. וכבר השבתי ע"ד במ"א כי אפילו להביאו בפתח חדר היולדת אינו נכון להוציא הס"ת ממקומו כל שלא יש שום הכרח דבר מצוה ככל האמור למעלה ואי משום סגולה בס"ת ממקומו בהיותו בהיכל ימצא הסגולה להתפלל שם וגם שיש איזה סגולות לרחוץ רגלי עמודי הס"ת וליתנו ליולדת או ליקח מטפחת מהס"ת או החזור שנקרא פ'אשה ולהביא ליולדת וכל כיוצה בזה אבל לעשות ח"ו זילותא לס"ת לטלטלו ליכא היתר כלל והוא ברור וכמ"ש בעניותי בזה בסה"ק רפואה וחיים ובסה"ק ספר חיים סי' ד אות י"ב בס"ד: ועיין בתשו' נחלת יעקב סימן טו'ב וסימן ח"י שמתבאר מדבריו דהלוקח ס"ת מן ההיכל ומביאו לביתו לאיזה צורך אם לבם נוקפם שמא לא נהגו בהם כבוד והידור כפי הראוי במעט הזמן שהחזיקו אותם בביתם. יתנו דבר מה לצדקה לכופר נפשם או מפה לס"ת ותבא עליהם ברכה יע"ש. וכבר כתבתי במקום אחר בתשובותי דהגם כי חששו חכמים ז"ל בגמרא ובפוסקים לדברי חלומות היכא דאיכא למיחש לסכנתא וכדומה אבל בדבר שהחלום מורה לעשות איזה איסור יהיה מדאורייתא או מדרבנן או מד"ס אין להשגיח בדברי חלומות וכמ"ש גם כן מ"ד הרב המו' תנא דב"א בתשו' כי באה בספר הק"ל חח"מ ח"א סי' קי"ח יע"ש ועיין מ"ש בש"מ לכתובות לד"ג ע"א בשם שיטה ישנה שכתב בטעם שבתי דינים יושבים בשני ובחמישי וזל ואית דמתרצי דמשום ביזוי ס"ת תקין שהיתה מתבזית כשמוציאין אותו בכל יום לישבע עליו ולא נהירא ע"כ: סימן כ"ב נשאלתי כשמוליכין ס"ת ממקום למקום שמנהג העולם להניח שעוה על האות או להתיר תפירות היריעות לפסול את הס"ת אם יש להם על מה שיסמוכו או לא: תשובה הנה ראיתי לעט"ר מז"ה הגדול ז"ל בס' חק"ל חיו"ד ח"ב בשיורי א"ח סי' ו' ד"ג ע"א שהביא מנהג זה שנהגו העולם להניח שעוה על האות או להתיר תפירות היריעה לפסול את הס"ת בכך ולהוציאו אח"ך וע"ז קרא ערער וז"ל אלא שלבי מהסס במנהג זה ממ"ש הרמב"ן בהקדמתו לפי' התורה וז"ל יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה וכו' ומפני זה ס"ת שטעו בו באות אחת מלא או חסר פסול כי זה הענין יחייב לנו לפסול ס"ת שיחסר בו וי'ו אחד אעפ"י שאינו מעלה ומוריד כפי המחשבה ע"ש ויש להביא סמך ראיה לדבריו ממ"ש בעירובין די"ג בני הוי זהיר במלאכתך דמלאכת שמים היא שמא אתה מחסר אות אחת או מותיר אות א' נמצאת מחריב את העולם כולו ע"ש וא"כ מי יתיר לפסול בידים שמותיו של הקב"ה בהניח שעוה על האות או להתיר תפירות היריעה אך את זה נ"ל להתיר תפירות היריעה המפסקת בין חומש לחומש כיון דקי"ל בטור יו"ד סי' רפ"ג דשרי לכתוב כל חומש וחומש לכדו ע"ש ש"ע דאין קפידה בהם בהפסק שמותיו של הקב"ה דאולי קי"ל דאין השם מחובר כין חומש לחומש ועיין בתשו' הרב מוהרמ"ר ז"ל סימן מ"ג עכ"ל: וכשאני לעצמי נראה להחמיר בזה שלא לתת שעוה לפסול את הס"ת ממ"ש הרב מוהרמב"ח ז"ל בס' גט פשוט סו' סימן קכ"ד סקמ"ט וז"ל וכן אם נפל טיפת שעוה על גבי האות והאות ניכר מעל גבי השעוה וכיוצא בזה בס"ת מסתברא דפסול וכן אם הסיר טיפת השעוה מעל גבי האות חוכך אני להחמיר דשמא אינו כשר כמ"ש סימן קכ"ה סקל"ז עכ"ל והיינו דשם בסימן קכ"ה סוף סקל"ז כתב כן יע"ש וחיליה מדין שכתבו הפוסקים בנפל טיפת דיו או השליך עפרות זהב וכדומה יע"ש. והגם כי לע"ד אחרי המח"ר הפריז על המידה להחמיר ולאסור משום חק תוכו וכבר חלק עליו הרב גט מקושר להרב מוהרי"ן ז"ל שם דס"ט והביא משם חרן בשם הפ"י דכשר אם יעבירנו אפי' בעפרות זהב ושכ"כ הרב מג"א בא"ח סימן ל"כ והרב פר"ח בה' גיטין סי' קכ"ה סקט"ו להכשיר כמו שיע"ש. ולעד"נ דאפי' אם מחמירינן בנפל טיפת דיו ונותן עפרות זהב ושאר עפרורית על האות כשהיא לחה הרי היא דבוקה בה ומפסיק ראית האות שנכתב בכשרות שאינה נראית אותה שנכתבה בכשרות ואדרבא נראית הכתב הפסול מה שע"ג והו"ל כמבטל כתב התחתון הכשר לגמרי ואף אם יגררנו מחזי דהוי כפנים חדשות שנעשה עכשיו ושייך לחוש משום חק תוכו משא"כ בנפל טיפת שעוה דל"מ כשנרא' האות כתיקונה שלא נתכסית כלל דאז יש סוברים דכשר. לקרות בו בלי הסרת השעוה כשהוא בשבת כמ"ש הרב שבות יעקב ח"ב סימן ד' והרב חזון למועד סימן י"ג ולדעת הרב מקום שמואל ז"ל סי' התיר להכשיר הס"ת אפילו אין האות ניכרת יע"ש. אלא אפי' אם נתכסית לגמרי דרבים מהפוס' מחמירי' לקרות בו שהוא פסול עכ"ז אינו דבר הדבוק באותה אות כ"א כמכסה בגד או יד כי האות היא כצורתה היא טמונה ובהוייתה וא"צ שום מעשה מחדש לעשות באותיות עצמן כי כמות שהיו ונכתבו המה על עומדם זה חילוק ברור ומבורר ומ"ג כי כל אלו הפוסקים והלק"ט ח א סימן צ"ט והרב פרח שישן כלל ב' סי' ב' אשר דיברו לפסול בקס'ת אינו אלא כשהשעוה על האותיות ובשבת דאיכא איסור חילול שבת הלא"ה בהסיר השעוה לא חששו משום חק תוכו: ושו"ר להרב עקרי הר'ט בא"ח סימן ז' אות ג' שכ' וז"ל ועיין להג"פ סימן קכ"ד אות מ"ט וסימן קכ"ה סו' אות ל"ז דבחול נמי חושש שיפסל הספר אף לאחר הסרת השעוה דשמא הוי חק תוכו יע"ש ולע"ד הקצרה אין שורש לחששא זו ולא ראיתי לע"ד מי שחשש לזה יע"ש והאמת כדבריו כמו שהוכחתי ויש להרגיש עליו כי היה לו להעמיד דבריו מיניה וביה שם שמביא הפוסקים אשר דיברו בדין פיסול הס"ת והכשרו בהסרת השעוה ובלתי הסרת אשר מדברי כלם יש ללמוד שלא חששו לזה כלל. ומ"מ זהו דוקא בדיעבד שאירע שנפלה טיפת שעוה על הס"ת דאז בהסרת השעוה כשר הס"ת ואין בו חששא משום חק תוכו כמו שחשש הרב ג"פ ביום לעשות מעשה לכתחילה לתת שעוה לפסול הס"ת יש לנו לחוש לדבריו של