לב חיים פלג'י חלק ב שטז

חיים חח"מ סימן כ"ה בכללי. הקי"ל בס"ד: דב"ן ע"ד שיטה כ"ה נ"ב כונתי על בעי חיי לא על כנה"ג דכבר הזכירו שם: סוף סימן מ"ח דפ"ט ע"ב והנה בעתה במכתב שלח אלו רב חביבא מעלת הרב הכולל זרע קודש כמוהר"ר יעקב בן חביב נר"ו מאריה דאתרא ק"ק גליפול יע"א וזה לשונו לשון הזהב והודעתי הן כתיב כאן איך מתניתא דמר מתנינא בספרו הבהיר ס' נשמת כל חי חח"מ סימן מ"ח בענין מציל את חברו בממון אחרים שחקר חקירת חכם אי חייב המציל לשלם ואסוף דינא נראה שדעתו דעת עליון נוטה לחייב למציל כשאין לניצול לשלם ואני בעניי לפי קוצר השגתי לא זכיתי להבין ד"ק דנראה לכאורה דמאותה ברייתא מימרא שלמה הרא"ש ז"ל לחייב לניצול משם יש ללמוד לד"נ דהכי איתא בב"ק דקי"ז ע"ב ובסנהדרין דע"ד אמר רבא רודף וכו' ורודף שהיה רודף אחר להציל ושבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור וכו' והשתא כמו שלימד הרא"ש ז"ל מנרדף ששבר כלים של כל אדם דחייב לחייב לניצול לשלם כ"כ יש ללמוד לכאורה מרודף אחר רודף להציל ושבר כלים דפטור לפטור למציל את חבירו בממון אחרים כך נראה לכאורה לפי קוצר השגתי ואם שגיתי אתי תלין משוגתי ולאורו אני צריך יאיר לי מני"ר נר"ו ואותי ישיב על קנ"י ובה אדע כי מצאתי חי בעיני אדוני ובכן שלמא דמני"ר כן ירבה וכן יפרוץ ברבות הטוב עכ"ל יצ"ו. וכשאני לעצמי נדחה דמלבד דליכא סתירה למה שהכרחתי דהמציל חייב לשלם אי אין לו לניצול כדי לשלם מהא דאמר רבא שם בב"ק דקי"ז ובסנהדרין דע"ד דרודף שהיה רודף אחר רודף להציל את הנרדף ושבר את הכלים בין של רודף בין של נרדף בין כל אדם פטור ולא מן הדין אלא מן התקנה שאם אין אתה אומר כן אין לך אדם שמציל את חפרו מן הרודף ופירש"י ז"ל בב"ק עלה מן הדין שהרי המציל עצמו בממון חברו חייב כ"ש מציל אחרים בממון חברו וכן כתב הרב נ"י שם בה' יע"ש ואם כן אדרבא מוכח כי מן הדין המציל לחברו בממון אחרים היה חייב לשלם אלא דכאן ברודף עשו תקנה שלא מן הדין כדי שלא יתרשל ויתעכב מלרדוף ויבא הדבר לידי פיקוח נפש וכ"נ דעת הרמב"ם בפ"ח מהל' חובל ומזיק הלכה י"ד שכתב וז"ל מי שרדף אחר הרודף להושיע הנרדף ושיבר את הכלים בין של רודף בין של כל אדם פטור ולא מן הדין אלא תקנה היא כדי שלא ימנע מלהציל ויתמהמה ויעיין בעת שירדוף וכו' יע"ש דש"מ דדוקא ברודף אחר רודף הוא דהתירו לו שאם שיבר דפטור כדי שלא ימנע מלרדוף ויעיין ברדיפתו אבל בסתם מציל את חברו שלא ברדיפה כי אם בישוב הדעת ויצטרך ליקח ממון חברו כדי להצילו אה"נ דיהיה חייב לשלם כיון דכפי דברי הרא"ש החיוב הוא על האדם ולא על ממונו וכמ"ש בפנים וא"כ למדנו אדרבא מכאן דאי לאו משים תקנה שעשו ברודף לבד כל מי שהוא מציל לחבירו בממון אחרים שלא ברדיפה חייב לשלם ואז חזינן אם יש ממון לניצול חייב הניצול ואם לאו חייב המציל כמ"ש וק"ל: סוף סימן מ"ח ועיין בס' עיקרי הדט. חי"ד סימן ל"ה אות י"ז ומשם באר'ה לד"נ וק"ל ובתשב"ץ ח"ב סימן רמ"א יע"ש: סימן מ"ח דס"ט ע"א ועיין בתשו' הרי"ף סימן ר"ט. שכתב וז"ל ואם היו עליו שטרות לעכו"ם מחובות ומקח וממכר אין חוששין להם שאין לוקחים ממונו של ישראל ומעמידין אותו עד שיטלוהו עכו"ם משום שכנסוהו לבית הסוהר שאין על התובע זה מן ישראל כלום שיפדנו מן הסוהר בממונו יע"ש דש"מ דאפי' תפוס הישראל בממון חברו ויכול להנצל בממונו של חבירו מן הגוי אינו יכול כל עוד שעדיין לא נתפס אם כן הרי הוא חייב לתת לחברו מה שחייב ואם אח"כ יתפס ביד גוי הרי הוא ככל ישראל להצילו שוה בשוה. סס"י מ"ט ד"ץ ע"א ועמ"ש הרב כנה"ג בח"מ ח"א סימן קנ"ה הגב"י אות ל"ד בשם תשו' הרדב"ז ח"א סימן רל"ח והיא לו נדפסה בתשו' החדשות ח"א סימן תקנ"א. השמטות מספר חקקי לב ח"א וח"ב א"ח סימן ג' ד"ב בריש הסימן נ"ב והנה בעתה ראיתי בס' בינה לעתים עת לחשות דרוש ס"ד קס"ט ע"ג וז"ל אם תצא כלה מחופתה ובאה אל בית הכנסת או אל בית חמיה ונתלוה אחריה רעותה עושין שורות של בני אדם אלה מפה ואלה מפה מפתח ביתה עד פתח בית הכנסת וכו' יע"ש והנראה פשט הדברים הוא שמכניסים את הכלה מביתה לבה"כ קודם הליכתה לבית החתן קודם הנשואין ואפשר לדחות כי היה המנהג קבוע בעיר ולא רצו לבטלו או ידע שלא יעלה בידו לבטלו אמנם מה שיש להוכיחם על הסתכלותם בנשים זהו בלאו הכי הוא איסור שהוא איסור ברור לזה הוכרח הרב ז"ל להוכיחם בתוכחות מוסר כמבואר שם וק"ל סימן י"ט דכ"ב ע"ג שיטה ה' אם מותר הוא בעצמו נ"ב להכותו מכת מרדות עד שיקבל עליו לעשות המצוה כי תבעי לן הוא אם צריך ב"ד או לא אבל לענין אם מותר להכותו בי"ט או אפילו אם יהיה ג"כ שחל פסח וסוכות בשבת ואינו רוצה לאכול מצה ולא לישב בסוכה דקי"ל דמכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקיים המצוה בזה בודאי דמכין איתו בשבת וי"ט ובלילה דאע"ג דקי"ל דאין מלקות ומכת מרדות לא בשבת וי"ט ולא בלילה כמ"ש בעניותי בסה"ק נשמת כל חי ח"א חא"ח סימן ל"א באורך בס"ד עכ"ז היכא דהוא מצוה עוברת שצריך להכותו עד שיקיים גם בשבת וי"ט ובלילה מכין אותו והוא ברור ופשוט: וישו"ר בס' פרי מגדים חא"ח בהקדמתו בפתיחה להל' שבת די"ב ע"ד שכתב וז"ל ויש להסתפק במכת מרדות באין עושה סוכה וכדומה דמכין אותו עד שתצא נפשו אפשר כה"ג בשבת וי"ט עונשין אותו ואי"ה יבואר עכ"ל ולעד"ן דאין כאן ספק כלל סימן י"ט ד"ך ע"ג שיטה י"א דליתא כ"ב שאינו מד"ת אלא מדרבנן והנה בעתה נ"מ ס' בית השואבה ושם דצ"ה ע"א סעיף ו' הכריח הרב ז"ל שהידור מצוה הוי מדרבנן ולא מד"ת יע"ש אה"ע סימן נ"ו ע"ד שיטה כ"ט נ"ב ועיין בספר זכרון לראשונים בסו"ס ברך משה דקס"ג ע"א בהגהתו ע"ד הרב י"א סי' י"ג הגהב"י אות ב' ע"ש