לב חיים פלג'י חלק ב שי

ואען ואומר דראיתי בד"ק דהאריך למעניתו למצדר אצדודי בהבנת הש"ס דקא אמרי בחבר עיר אם הוא חזרת שליח צבור בקול רם דוקא או חבר היינו אף תפלת הצבור דבלחש כיע"ש לדידי הוא משנה שאינה צריכה מאחר דממקומו מוכרח והיינו דשם בר"ה דל"ד ע"ב קאמר הגמרא דרב פפא בר שמואל קם לצלוייה א"ל לשמעיה כי נהירנה לך תקע לי ופרש"י כי נהירנא לך סימן שסיימתי הברכה ע"כ ופשט הדברים היינו דמעוררו להזכירו ויש גורסין נחירנא כדאיתא במסורת הש"ס והיינו שהיה נוחר לעשות רוח חיים באפיו ניחור כדי שישמע ואינו אלא בלחש בתוך הצבור דאי בחזרה מה צריך לסימן וכשאומר אח"ך לא אמרו אלא בחבר עיר היינו על אופן זה גופיה דהיינו לבלחש נמי הן אמת שראיתי לרבינו היראים בעמוד זמנים סי' קי"ז דהביא הגרסא א"ל לשמעיה כי נחיתנא תקע לי ול' כי נחיתנא יורה דהיינו בצבור ולא היה ביחיד בלחש אלא בצבור בלחש והרב שם חדש בד' נ"ד סוע"ג כתב דצ"ל בדבריו כי נחירנא או כי נהירנא וט"ס נפל כיע"ש וא"כ ש"צ דכ' מרן כ"מ בפ"ג מהלכות שופר הי"ב לא נפלאת היא רחוקה שכונתו הוא לבלחש נמי דעבר הש"ץ לפני התיבה ועודנו עומד ומתפלל בלחש ושוב בחזרה ועיין מ"ש הרב ב"ח בסי' תקצ"ב וכאשר מצא חיים מעכ"ת נר"ו למוה"ר בתי כנסיות בסי' תקצ"א ולפי האמור לא קשיא מידי מאי דק"ל על מוה"ר ב"כ ומבין ריסי עיניו נראה דהרב הפוסק חיים עד העולם נר"ו לא שלטא ביה עינא בכל מ"ש הרב שלחן גבוה בסי' תקצ"א דלא הניח זוית ופינה בזה ובראית הגמרא ומרש"י ותוס' עי"ע וממה שפי' הרמב"ם בפי' המשנה בסופ"ד דברכות בענין ח"ע בתפלת המוספין אתה תשמע מהרה דבחבר עיר היינו כשהוא בצבור דעמד השליח צבור להתפלל בין בלחש בין בחזרה דהרי תפלת המוספין לא יתכן שיאמרו בקול רם בלבד ובלחש לא כמו כן בתקיעה בין בלחש בין בחזרה וכמו שהובא בגורי האר"י בס' נגיד ומצוה דע"ג ע"ב דצריך עפ"י הסוד בלחש גם כן יע"ש וזה מאמר הירושלמי הביאו רש"י בס' הפרד"ס דב"ם סוע"ד וז"ל כדאמר בירושלמי מבעי להון למתהוי עשרה שבישיבה. ל' ול' בלחש ול' על הסדר והן ץ' ויו"ד לתקיעתא דיחידאי הכי נמי למחמרין וטעמא משום דאית להו יסוד מאה קולות כנגד מאה פעיות עכ"ל וכפי זה אגלאי מילתא פנים בתורה כהלכה דאין מקום להסתפק בדעת רש"י בפי' הש"ס אם חבר עיר הוא דוקא שליח צבור בחזרה או אפי' גם לבלחש בציבור דהרי ממה. שהביא הירושלמי הלזה נתבאר דבחבר נקרא הש"צ אפי' בלחש גם ראיתי למוהר"ד עראמה שם בפ"ג דכ' וז"ל והעושים מאה קילוח תוקעים שלשים על זה הסדר במוסף בלחש וכן בחירת ש"צ הרי"ץ ותשר"ת תש"ת תר"ת לתענו הרי מאה עכ"ל והביטה וראה מ"ש הרב יד אבי שלום בסי' תקצ"ה: והאמת אגיד שראיתי בסי"ס שערי תשובה אשר בס' נהרות דמשק חושבנא טבא בסגנון אחר וז"ל ענין תקיעת שופר בר"ה תדע לך שעל כן אנחנו תוקעים בר"ה בב' ימים מעומד תקיעה ג' שברים תרועה תקיעה ועוד פעם אחרת תקיעה שלשה שברים תקיעה והפעם האחרונה תקיעה ותרועה ותקיעה ושהם ארבעה עשר דכל פעם ופעם ואנחנו תוקעין בב' ימים מיושב שמונים וארבעה ומעומד הסימנים הללו בכל יום פעם אחת שעולים כחשבון בב' ימים שמונה ועשרים סך כל התקיעות מיושב ומעומד מאה ושנים עשר זה מה שאמר הכתוב עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר עולה בחשבון ה' אלהים מאה ושנים עשר עכ"ל איך שיהיה בהיות דנמצא הדבר מפורש ברבינו הגדול מורינו הרב כנה"ג בסי' תקצ"ב דהעד העיד על מח"ק דכן המנהג שלא לתקוע בלחש מי זה ערב אל לבו לגשת לשנות המנהג וכן ראיתי להרב רוב דגן הלוי דקנ"ד סוע"א דכ' וז"ל וכשהציבור מתפללין בלחש הוו כיחידים כנה"ג בשם ריא"ז וקרא ערער על המנהג שלנו שתוקעין כשמתפללין בלחש וע' בס' ב"ד בסי' תי"ו דק"ט ע"א שנתן טעם קצת למנהג שלנו עכ"ל. גם ראיתי להררב"ז החדשות סי' שמ"ז דכ' דיש מי שכתב דתוקעין על סדר הברכות בלחש ואע"ג דלא נהגינן הכי משום ערבובייא דזה מקדים וזה מאחר מ"מ אנו משלימים מאה קולות אחר התפלה ע"כ דמזה הטעם נראה דסמכו על הש"צ שהוא יעורר לתקוע כיון דעומד במקום חבר עיר לא דמדתלי טעמא הרדב"ז משום ערבובייא מינה מוכח דפשיטא להרדב"ז דחבר עיר מקרי כשעומד הש"צ בלחש בתוך הציבור ועיניך תראנה מ"ש הרב משחא דרבותא דע"ה ע"א ועמ"ש הרב קול אליהו ח"א סי' ל"ה ודו"ק ועמ"ש הרב ערוך השלחן באות ג' והרב ברכ"י אות א': והנה נודע מ"ש מוהריק"ו שרש ט' דאפי' נגד ההלכה אזלינן בתר המנהג היכא דהמנהג היקבע עפ"י חכמי המקום יע"ש דון מינה דירא אנכי לומר במכ"ש בנדון כזה לשנות המנהג ועיין בספרי סמיכה לחיים סי' א' וסי' ב' ובמ"ש הרב משחא דרבותא סי' קכ"ח דג"ל ומורינו הרב בתי כנסיות דקכ"ד סי' קכ"ד והרב מים החיים נר"ו במי הברכה סי' י"ב פוק חזי נועם שיח סוד שרפי קדש שלא לשנות המנהג יע"ש ומוהריק"ש בס' ערך לחם כתב התוקעים בלחש. לא יפה הם עושים עי"ש מתשו' מוהרשד"ם ולא עלה על דל שפתיו מנהג מצרים. בזה כנראה דהכי הוא ועיין עוד בשכנה"ג בזה בהגה"ט אות א' וה' וו' וז' ומה שהביא שם באות ז מנהג ק"ק פורטוגאל רוח ה' דבר בו דנקיט בלישני ה והוא המנהג שאנו נוהגים היום בק"ק פורטוגל דמזקנים אתבונן דמזה שנים רבות אחר שנתבקש בישיבה של מעלה בנו של מורינו הרב כנה"ג ה"ה מורינו הרב נר ישראל ז"ל הרבנים שבאו אחריו בעצת ורצון הקהל שינו המנהג ונהגו לתקוע גם בלחש וכדכתב בשיירי כנה"ג אם הוא ברצון כל הקהל יע"ש. ובזמנינו זה אין שום זקן מהקהל זוכר מזה שלא היו תוקעים בלחש (ואני שמעתי מפי מע' הרב כמוהר"ר נסים חיים דמתקרי בכור לגראנאטי נר"ו שהוא יחיד מק"ק פורטוגאל יב"ץ דאזן שמעה דבזמן שנכנס מוה"ר המפורסם בקבלה כמוהר"ר בנימן הלוי ז"ל בן מורינו הרב הגדול לב שלמה ז"ל להיות רב הקהל בקהל חדוש פודטוגאל אז ראה והתקין לתקוע גם בלחש ושינה המנהג ממה שהיה שהודיע לבני קהלתו דעפ"י