לב חיים פלג'י חלק ב לא

לע"ד ומותר לקוברו ע"י גוים כמ"ש בחי' על טור וש"ע א"ח שם סימן תתכ"ו בס"ד: וחנראה אצלי דאם הריח הוי רע יותר ממי המשרה או לפחות כמי המשרה וכדומה דנראה לאסור והוא ברור: סימן טו שאלה במי שהתפלל בחול המועד תפילת המועד ההוא דהיינו בח"ה של סוכות טעה והתפלל תפלת החג והוא אתה בחרתנו וכו' ולא התפלל ח"י ברכות אם חוזר ומתפלל או לא: תשובה לכאורה היה נראה דאין צריך לחזור ולהתפלל והוא ממ"ש הרב כנה"ג בא"ח סימן בשם הרב מ"מ סימן רפ"ד דאם בשבת ח"ה במקום ישמח משה אמר אתה בחרתנו דא"צ לחזור ועיין להרב מט"י ולרבני האחרונים בכונת דברי הרב מ"מ: ונראה דיש לחלק דשאני התם כי הא מיהא ברכה אחת היא באמצע ולא יותר בין בתפלת החג בין בתפלת שבת ולא יש שום הפרש בברכות משא"כ בין תפלת החול לתפלת יו"ט דיש הפרש טובא בברכות ובעניינים שונים נראה דיחזור ויתפלל ועמ"ש מרן בא"ח סס"י ק"ח סי"ב הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בא בזמנה לא הוי הפסק התם הוא שמתפלל עיקר התפלה השייכה לאותו זמן אלא שמזכיר איזה דבר משא"כ כשמחליף התפלה של ח"י ביו"ט. ועיין בתשו' מהר"ם ריקאנטי זל סימן ל' דהיכא דמתפלל אדם תפלת שבת בחול יפסיק באמצע דדמי לחוכא ואיטלולא ועמ"ש הכנה"ג בתשו' חא"ח סימן ל"ז ובספר שיירי כנה"ג א"ח סי' ק"ח בהגהב"י אות וי"ו יע"ש ובס' א"ז שם סק"ט יע"ש. ונראה דיש לחלק דהתם הא מיהא לא הוי תפלת שבת שייך לחול כלל משא"כ בח"ה דהא מיהא מזכיר שם היו"ט ביעלה ויבא ותפלת מוסף והוא ברור: ויש להביא ראיה דאם התפלל בק"ה תפלת של יו"ט ולא תפלת ח"י לכאורה נראה דלפי ס' הרשב"א בתשו' ח"ה סימן רט"ו דח"ה נמי מקרי יו"ט נראה דיוצא י"ח אלא דראיתי בס' הלק"ט ח"א סימן ד' די"ט ע"ד שנראה דעתו דאפילו לדעת הרשב"א דח"ה מקרי יו"ט עכ"ז אינו יוצא י"ח בברכות שבע וצריך לחזור ולהתפלל ח"י יע"ש: סימן טז נשאלתי בש"ץ כהן כי מנהג עירינו אזמיר יע"א כי כשאין כהנים אחרים בביה"כ לומר ברכת כהנים אז הש"ץ שהוא כהן נושא את כפיו אם קודם ברכה לברך ברכת כהנים אי נוטל ידיו בתיבה או אם צריך לעקור ממקומו ולהעלות לדוכן ובהדי דקא אזיל ועומד בדוכן יטול ידיו יורינו המורה ושכמ"ה תשובה הנה מדברי מרן בש"ע א"ח סימן קכ"ח סעיף ך' עמ"ש רז"ל אם ש"ץ כהן אם יש שם כהנים אחרים לא ישא את כפיו כנראה דאם אין שם כהנים יש לו לישא את כפיו וכמ"ש אחרי כן וז"ל ואפי' אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו אלא אם כן מובטח לו שיחזור לתפלתו וכיצד יעשה יעקור רגליו מעט בעבודה ויאמר עד ולך נאה להודות ויעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים ויקרא לו אחר ומסיים החזן שים שלום ואם המקרא כיוין לתפלת ש"ץ מתחי' ועד סוף עדיף טפי שיסיים המקרא שים שלום עכ"ל הנה נשמע מדברי מרן בש"ע דעוקר הש"ץ רגליו לעלות לדוכן ואדרבא על סיום תפילתו כתב דיותר טוב הוא שיסיים המקרא ולא הש"ץ ומאחר שכן גם נט"י יכול לעשות וכ"ן מדברי מור"ם בהגה שם שעל חלוקת שכתב מרן בתחילה אם ש"ץ כהן אם יש שם כהנים אחרים לא ישא את כפיו הגיה' וז"ל ולא יאמרו לו לעלות או ליטול ידיו וכו' דש"מ דגם נט"י עושה הש"ץ אם בא לישא את כפיו צריך שיטול ידיו והנראה לע"ד הוא כי ש"ץ שהוא כהן ובא לישא כפיו כשאין כהן אחר ישא את כפיו במקומו בתפילה בתיבה ואין צורך ליטול ידיו וכן ראיתי לשלוחי צבור שהיו כהנים גדולים בתורה שלא עקרו רגליהם וגם לא נטלו ידיהם בתוך התפילה בתיבה ונראה לתת טעם לדבר כי כיון שהם טרודים בתפלה אין לטורדם שירדו מן התיבה ללכת לדוכן כי לא יבצר מהטרוף וגם הנט"י מלבד הטירוד והטירוף עוד בה כי כיון שהוא מתפלל להוציא את הרבים י"ח כשרואים שנוטל ידיו בתוך תפלתו לברך ברכת כהנים מגרעות נתן למה שהיה מתפלל שהיה בלתי נקיות כפים ומפני זה לא נהגו לא לעקור רגליו ולא ליטול את ידיו וכן ראוי לעשות: ושוב ראיתי להרב שאלת יעב"ץ ח"א סימן ד"ן שכתב וז"ל באתי לשאול ממנו שאלה מה שנתהוה פה בחג השבועות העבר ומעשה שהיה כך היה וש"ץ כאן הוא כהן ואין לנו כהן אחר והוא רגיל בבל פעם ליצא כפיו אמנם ביו"ט הנ"ל היה כאן בהן אחר וכשהגיע הש"ץ לרצה באו הלוים ונטלו ידי הכהן האורח ואז אמר המנהיג שגם הש"ץ יטול ידיו והיה שם למדן א' ואמר שלא ליטול והש"ץ ציית להחכם ועתה בא המנהיג להעליל ולומר שעבר בעשה הואיל שנאמר לו לעלות ולא עלה כמ"ש רמ"א בא"ח וכו' יע"ש הנה מבואר דאם היה הש"ץ הכהן נושא את כפיו היה נוטל ידיו בהיותו בתיבה עומד ומתפלל ולא הרגיש הרב ז"ל בזה כלום דש"מ דפשוט הוא שנוטל ידיו וכאן בעירינו אזמיר יע"א היו בכמה בתי כנסיות שליח צבור כהנים ולא היו נוטלים לידים בתוך התפלה אלא נושאים את כפיהם בלתי נטילת ידים זולת ק"ק פורטוגאל יב"ץ שהיה שם ש"ץ הר' השלם הדה"מ כמהר"ר רחמים אריה אברהם הכהן ארייאש ז"ל כשהיה הוא נושא את כפיו היו מביאין לו לתיבה כלי ליטול ידיו תחילה ועיין בתשו' הרדב"ז זל החדשות ח"א סימן רל"ז וק"ל: סימן טוב נשאלתי בסנדק שאינו מתפלל בבית הכנסת שמתפלל ביום המילה אבי הבן שהמנהג הוא שאין אומרים תחנונים ונפילת אפים ואפי' אין אבי הבן בעיר כל שהוא יום המילה והקרובים באים לבית הכנסת ועושים שמחה להתפלל בנגינות כמנהג אם הסנדק הוא מתפלל במקום אחר