לב חיים פלג'י חלק ב ל

טועה וסובר דלא אסרה תורה אלא שלא יגנוב הוא עצמו אבל לאמר לאחרים שיגנובו אין איסור בדבר ה"נ הכא ס"ל דלא אסרה תורה אלא שיחתום הוא בעצמו אבל לומר שיחתומו לא אסרה תורה וזה נ"ל ברור יע"ש וכ"כ בס' כנה"ג בח"מ ח"ב סימן ל"ד הגב"י אות וי"ו יע"ש אם כן ה"נ במה שפתה והסית לסופר ולמד שיחתום בשטר מאוחר למוקדם כשר להיות ש"ץ ולענין תשובתו לפי מה שאמרו בגמ' בפז"ב דכ"ו דילך למקום שאין מכירים אותו וכו' וכמ"ש מרן החבי"ב בתשו' בעי חיי אלא שכבר כתב מוהרש"ל בתשו' סימן ך' ובספר יש"ש פ' ג"ה סימן ט"ז וסימן טו"ב יע"ש דהיכא דתלו ביה טיפלי ואית לי צרת הבת לית ליה למיזל לארעא אחריתי ואדרבא יותר טוב לסגף עצמו בתעניות וסיגופין ומימינו לא ראינו ולא שמענו שהורו חכמי הדור שילך למקום שאין מכירין וכ"כ הרב ט"ז ביו"ד סימן קי"ו והרב כנה"ג שם הגב"י אות ד"ן יע"ש וכאן בנ"ד זה הסופר שהוא חכם עני ותלו ביה טיפלי וצרות הבנות וצרת דעניותא דרודף אבתריה וגם כי הוא ירא ה' וזה הדבר כשגגה שיצאתה מידו נראה דיש להקל בתשובתו: ובענין אם מעיקרא מהני תשובה למי שחטא ונפסל מלהיות ש"ץ אם חוזר בתשובה אי מהניא ליה תשובתו נראה דמהני תשובתו להיות חוזר לאומנותו ואין לך דבר שעומד בפני התשובה וכמ"ש בעניותי בתשובתי בסה"ק חקקי לב חיו"ד סימן מ"ז דפ"ו. ע"ג יע"ש בס"ד: ואולם כל זה שכתבתי במונח גמור אשר כתוב בשאלה ששאלו שחתם על שטר מוקדם במזיד ברם אחרי כן דרשתי וחקרתי וראיתי שהיה הענין שכבר היה שטר משכנתא מן הלוה למלוה בחתימת הסופר בעדו מצד העדות וגם חתם בעד האשה הראשונ' והיה המשכנתא בעד אלף אריות ושוב אחר עבור כמו עשר שנים שגירש אשתו הראשונה ונשא אשה שניה ובעודו עם אשתו השניה הוצרך ללות עוד על משכנתא זאת עוד שמונה מאות אריות מה עשה הלוה חילה פני המלוה שיתן לו השטר משכנתא לקורעו ולעשותו מחדש ופיתה לסופר שיחתום בעדו ובעד האשה הראשונה אשר בלא"ה היה לה חתימה באלף אריות שנעשה עתה בעד אלף ושמונה מאות וחתם הסופר ע"ז שכבר היה ממושכן בלא"ה ביד זה המלוה מעיקרא אלא דהוסיף על זה עוד ואם כנים הדברים נראה דיש להקל עליו מעל הסופר הלזה מעונשו. סימן יג שאלה במי שיש לפניו צואה ומ"ר או דבר ערוה דבעינן כיסוי לענין לומר דברי קדושה וק"ש ותפילה אם הכיסוי הוא ע"י עשן הרבה אי מקרי העשן כיסוי לענין זה או לא וכמו כן אם ירד הענן על מקום שיש. צואה או שהיה נראה דבר ערוה וכיסהו בענן אי מקרי זה כיסוי או לא: תשובה הנה מצינו בקרא סדר אחרי בפסוק וכיסה ענן הקטורת את הכפורת וכו' הרי דקרי כיסוי בקרא העשן של הקטורת. וכן מצינו כמה כתובים ויכסהו הענן וכו' ויכס הענן וכו' ועיין בספר אמרי נועם חי' מהראשונים עה"ת ס' יתרו שכתב דענני כבוד שבמדבר יש בהם ממש ומקרי מחיצה לא עננים של עכשיו ועמ"ש הרב נחלת בנימין מצוה כ"ד סימן ה' דל"ב ע"ד ומ"ש בדרושים דרוש ג' לשבת כלה בס"ד : סימן יד שאלת מי שביתו סמוך לבית הבד שמוציאים משם שמן שומשומים והוא כי השומשומים מניחים ושורים אותם במים רבים והם מתלחלחים הרבה ונתפחים ואז המים נבאשים הרבה מאד וריחם רע מי סרוחים עד שאין אדם יכול לעמוד מפני רוחם אם מותר לקרות קריאת שמע ולהתפלל וגם לקרות בתורה ולומר דברי קדושה כל שהוא מריח ריח רע זה או אסור יורינו המורה הדין ושכמ"ה: תשובה הנה כתב מרן בש"ע א"ח סימן פ"ו וזל מים סרוחים או מי משרה ששורין בהם פשתן או קנבוס צריך להרחיק מהם כמו מן הצואה עכ"ל והיינו דאם הוא לפניו אפילו אינו מגיע לו ריח צריך להרחיק כמלא עיניו ואם הוא לאחריו או לצדדים צריך רחוק ד' אמות ואם מגיע לו ריח עד שכלה הריח וכן כתב בהדייא הרב הלבוש ז"ל בסימן זה וז"ל מי סרוחים ומי משרה ששורין בהם פשתן או קנבוס אסור לקרות כנגדן כמו כנגד הצואה לפניו מלא עינים ואחריו ארבע אמות ממקום שכלה הריח יע"ש. ועיין בס' כתונת יוסף חא"ח סי' ג' יע"ש: ועיין בא"ח סימן תרכ"ט קי"ד שנראה דאסור לכתחילה לסכך בדבר שריחו רע אבל בדיעבד מותר וזה משום גזירה שמא יצא והרי אם אסרינן שאר ריחות רעות לדברי קדושה הרי בלא"ה יש לאסור וכ"נ ממ"ש הפוסקים שם סימן תר"ל שלא לעשות הדפנות מדבר שריחו רע שזהו בדיעבד וכמ"ש הרב פרי מגדים שם ונראה לחלק בין ריח רע מדבר סרחון שהוא מחמת מיאוס לריח רע מצד שאינו מיאוס וכמה פעמים שעושים הסכך מקנים ארוכים לחים ובעוד שלושת ימים שמתיבישים קצת יש בהם ריח כריח דגים מלוחים. ועיין מ"ש הרמב"ם בה' ק"ש פ"ב הלכה מי שירד לטבול וכו' ולא יתכסה לא במים הרעים שריחן רע ולא במי המשרה אבל מתכסה במים עכורין שאין ריחן רע וקורא במקומו יע"ש. ועיין בש"ע א"ח סימן רס"ד סעיף ג' אין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע ויניחנו ויצא ועיין ברש"י ס' תולדות ע"פ וירח והלא אין ריח רע יותר משטף העזים אלא מלמד שנכנס עמו ג"ע יע"ש ועיין בעירובין דס"ה ע"א שמואל לא מצלי בביתא דאית שיכרא ר"פ לא מצלי בביתא דאית ביה הרסנא ופירש"י דאית ביה שיכרא ריח השכר משכרתו דאית ביה הרסנא משום ריחא. והה"נ אי יהיה ריח מסרחון מת שנסרח כי בודאי הוי ריח רע מחמת מיאוס ואסור לקרות ק"ש וכל דבר שבקדושה מפני זה הריח ומזה הורתי בנפל שנהגו שלא לקוברו עד ג' ימים ואיכא אחר כך שבת וב' ימים טובים ובאו השכנים לתבוע שיוציאוהו לקבורה ביו"ט ע"י גוי דמותר והגם שהרב שו"ג בא"ח סימן תתכ"ו סעיף כ"ב כתב דאין לקוברו הואיל ואישתני אישתני כמו שיע"ש אין נראה