לב חיים פלג'י חלק ב שז

ולא נקט קמייתא אין הקורא רשאי לקרות כהנים. וגם הסמ"ג בעשין ך' הביאו בסגנון זה אלא דהביאו משם ר"י ע"ש ולכאורה צל"ע: מבואר יוצא ממאי דכתיבנא דדעת רש"י ז"ל הוא דאין הש"ץ מקרא להם לכהנים תיבת יברכך אלא כהנים מתחילים יברכך ואחר כך מקרא להם הש"ץ תיבה בתיבה ואפשר לומר דגם התוס' ס"ל כן ומ"ש ויש שהיו רוצים לומר דכ"כ אין ש"ץ רשאי להקרות יברכך לכהנים דמשמע דגם יברכך מקרא להם נראה לו' דלב"כ כולה קרי ליה יברכך והיינו על שאר תיבות ב"כ ולעולם תיבת יברכך אינו מקרא להם כדי להשוות דעתם עם דעת רש"י ז"ל שוב ראיתי דמוכרחים אנחנו לומר כן בדעת התוס' דאי לא אמרן הכי לא דכונתם דגם תיבת יברכך מקרא להם א"ב הא דאמרינן אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת איך משכחת לה מאחר שאין הכהנים או' התיבות עד שש"ץ מקרא להם תחי' ואם כן מאי האי דקאמר עד שיכלה אמן מפי הציבור דהא אף לאחר שיכלה אמן מפי הציבור אינם מתחילים אלא המקרא הוא המתחי' ובשלמא לדעת רש"י שאין ש"צ מקרא להם תיבת יברכך ניחא וה"ק אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת דהיינו יברכך עד שיכלה אמן מפי הציבור של ברכת אק"ב. ואם נאמר דהתוס' מפרשים אין הכהנים דשאין אין המקרא את הכהנים רשאי להתחיל בברכה אחרת זהו יותר דחוק דלפי"ז מוכח דמפשטא דגמ' הש"ץ מקרא לכהנים כל חי' ותי' ואלו הם כתבו משם ר"י שמה שמקרא לכהנים הוא ממה שאמרו במדרש אמור להם מלמד שש"צ אומר להם ע"כ דיבור ודיבור ולפ"ז אמאי הוצרכו הא דהקראה להוכיח שהוא מהמדרש ולא מייתו מהגמ' ואם נאמר דברכה אחרת היינו מה שאו' הכהנים אחר ב"כ רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו הוא דחוק הרבה דזו אינה ברכ' כי אם בקשה ותפי' אלא ודאי דמו"ל כמ"ש אין שליח ציבור רשאי להקרות יברכך לכהנים הוא על שאר תיבות של ב"כ ולעולם תיבת יברכך אינו מקרא להם הש"ץ וגם בדברי הרא"ש בפסקיו בפ' הקורא את המגיל' עומד מו"ל כן שכתב וז"ל אבל מה שש"צ או' התיבות של ב"כ ל"ח הפסק והכי איתא במדרש טעמי חסרות ויתרות אמור להם מלמד שש"צ או' להם על כל דיבור ודיבור ובתר הכי מייתי סוגיית הגמ' דפא"נ כמ"ש אבל מה שש"צ או' התיבות של ב"כ היינו שאר תי' של ב"כ ולא תיבת יברכך דא"כ דאף תיבת יברכך מקרא להם א"כ הא דאמרינן ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הציבור הא אף לאחר שיכל' אמן מפי הציבור אין הכהנים מתחילין אלא המקרא הוא המתחי' ועוד דלפ"ז משמע דמהגמ' מוכח שצריך להקרות הש"צ כל תי' ותי' ואמאי מייתי לה מהמדרש ולומר דברכה אחרת היינו עשינו מה שגזרת וגו' ג"ז דוחק אלא ודאי דתיבת יברכך אינו מקרא להם: והרמב"ם ז"ל בפי"ד מה"ת דין ג' כתב וז"ל כיצד הוא ב"כ בגבולים וגו' ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין יברכך וש"ץ מקרא אותם מלה במלה והן עונין שנא' אמוד להם עד שיאמר ע"ב וכ"כ בדין ח' וז"ל אם היה הכהן המברך א' מתחיל לברך מעצמו וש"ץ מקרא אותו מלה במלה כמו שאמרנו יהיו שנים או יותר אינן מתחילין לברך עד שיקרא להם ש"ץ ואומר להם כהנים והם עונין ואומרים יברכך והוא מקרא אותם מלה במלה על הסדר שאמרנו ע"כ וכתב מרן בכ"מ שמ"ש דהכהנים מתחילין יברכך למד כן ממ"ש אין הכהנים מתחילין בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור ומתחילין בברכה היינו יברכך ע"ש והיינו כמו שכתבתי אני עני בדעת רש"י והתוס' והרא"ש. אך אמנם מה שכתב הרמב"ם וש"ץ מקרא אותם מלה במלה לא גילה לנו מרן בכ"מ מהיכן נפקא ליה וממ"ש שנא' אמור להם עד שיאמר נראה שהוא מהמדרש וכמ"ש התוס' והרא"ש והסמ"ג בעשין ך'. וריב"ה ז"ל בטור א"ח סי' קכ"ח כתב דש"ץ מקרא להם לכהנים תיבת יברכך והם עונים אחריו מלה במלה וכתב מרן בב"י וז"ל וכן נראה ממה שכתב הר"ן בפרק הקורא את המגילה עומד אהא דאין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מפי הקורא שי"מ שמקרין בו הכהנים כדי שלא יטעו ואין הכהנים רשאין להתחיל אפילו בתיבה אחת דליכא למיחש בטעות וכ"ש באידך עד שיכלה. דיבור מפי הקורא אבל מדברי הרמב"ם ז"ל משמע שתיבת יברכך אין הש"ץ מקרא אותה שכתב בפי"ד מחזירין פניהם וגו' ומתחילין יברכך וש"ץ מקרא להם מלה מלה והם עונין שנאמר אמור להם וכו' ואעפ"י שאפשר לפרש דהכי קאמר מתחילין יברכך וכיצד הם מתחילין שש"ץ מקרא להם מלה מלה ומלת יברכך בכלל ההקראה ועל דרך זה י"ל מ"ש אחר כך היו שנים או יותר אינם מתחילים לברך עד שיקרא להם ש"ץ ואומר להם כהנים והם עונים ואומרים יברכך והוא מקרא אותם על הסדר שאמרנו והיה נכון לפ"כ כדי להסכים דעתו עם דעת הפוסק וגם כי הוא עצמו כתב כן בפיה"מ בנוסחא דידן מ"מ בכל מלכות א"י ובמצרים נוהגים שהכהנים מתחילין מעצמם לומר יברכך בלא שום הקראה מתיבה שניה ואילך מקרא אומר החזן מלה במלה ואומר שהם נוהגים כדעת הרמב"ם נראה שהם מפרשים כפשוטו ואומר שכך הם דבריו בפיה"מ בנוסחת הערב שהיא אמיתית וטעם הדבר מבואר דכיון דאין מקרין הכהנים אלא כדי שלא יטעו בתיבה אחת דאיכא למיחש לטעות למה יקרו אותה עכ"ל. וראיתי להרב מעשה רוקח בחי' על הרמב"ם שהביא הא דמרן ז"ל וכ"ע וז"ל ולעד"ן ראיה גדולה דתיבת יברכך הכהנים מעצמם אומרים אותה בלא הקראה מדברי ר' בד"ח וז"ל ואומר להם כהנים והם עונים ואומרים יברכך והוא מקרא אותם מלה במלה על הסדר שאמרנו הרי שאחר שאומר להם כהנים והם עונים ואומרים יברכך אז הוא מקרא אותם מלה במלה וכן הוא מנהגינו ופשוט עכ"ל. ודבריו תמוהים דמה ראיה היא זו דהא מצינן לפרושי דה"ק ואומר להם כהנים והם עונים ואומרים יברכך וכיצד הם עונים שהוא מקרא אותם מלה במלה וכמ"ש מרן עצמו וע"ד זה יש לפרש מ"ש אח"כ היו שנים או יותר וגו' והיינו הא דכתב הרמב"ם בד"ח ואיך כתב שהיא ראיה גדולה כאלו מרן ז"ל לא הביא אותה דהא קא מייתי לה ועכ"ז כתב דיש לפרש אותה ע"ד זה: