לב חיים פלג'י חלק ב שו

מתחילין וכמנהגינו והשתא דאתאן להכי אפשר לומר דגם מה שצריך להקרות לכהנים כל תיבה ותיבה מהכא נפקא ליה מדקתני אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת ולא קתני ואין הכהנים רשאין לומר תיבות ב"כ נראה דלענין התחלה דוקא הוא דרשאין להתחיל דהיינו תיבת יברכך הא שאר תיבות של ב"כ אינן רשאין לומר אא"כ ש"צ מקרא להם ואף שנראה קצת דחוק מ"מ אפשר לומר כן בעד רש"י ז"ל שכתב שמקרא לכהנים כל תיבה ותיבה כדאמרנין במסכת סוטה זה נראה לע"ד ואם שגיתי אתי תלין: והתוס' שם בד"ה לא יענה אמן כתבו וז"ל תימה ת"ל דמפסיק תפי' אם עונה אמן וי"ל מאחר שלא אמר האי טעמא ש"מ דעניית אמן ל"ח ליה הפסקה מאחר שצורך תפי' היא אבל לקרות כהנים לדוכן או' ר"ת שאין ש"צ יכול לקוראם דחשיב הפסקה לתפי' אם קוראם אלא א' מבני הקהל קוראם והא דאמרינן בסוטה פא"נ דל"ח ע"ב לשנים קורא כהנים וכו' לאו אש"צ קאי אלא החזן כדתנייא בספרי אמור להם אמרו וחזן לאו היינו ש"צ דחזן היינו המתעסק בצ"צ וכמ"ן בסו' דל"ט ב' דלאו אש"ץ קאי דמעי' קאמר אין הכהנים רשאין להתחי' בברכה עד שיכלה הדבור. מפי הקורא פי' הקורא כהנים ואח"כ או' אין ש"ץ רשאי וגו' משמע דשנים הם ויש שהיו רוצים לו' דכ"כ אין ש"ץ רשאי להקרות יברכך לכהנים דכ"כ הוי הפסקה אמנם ר' יהודה פי' דבההיא יש במדרש טעמי יתרות וחסרות אמור להם מלמד שש"צ אומר להם ע"כ דיבור ודיבור וגו' ע"כ. גם הרא"ש בפסקיו די"א ע"א כתב כן נמצא דלדעת התוס' והרא"ש זל מה שש"ץ מקרא לכהנים כל תיבה ותיבה אינו מהגמ' כי אם מהמדרש דבהדייא אמרו אמור להם מלמד שש"ץ או' להם ע"כ דיבור ודיבור. שו"ר לרש"י אשר בסביבות הרי"ף ז"ל שכתב שצריך לומר לפני הכהנים כל תיבה ותיבה כמ"ש רש"י בגמ' וכ"ע כדאמרינן במדרש אמור להם מלמד שש"צ או' להם ע"כ דיבור ודיבור הרי דגם רש"י הביא הא דהקראה ג"כ מהמד' הזה וכמ"ש התוס' והרא"ש ומתוך פרש"י אשר בסביבות הרי"ף ז"ל נתיישב אצלי מאי דהוה ק"ל עוד על רש"י ז"ל שכתב לא יענה אמן הש"צ בסוף כל ברכה וברכה דק' מאי אתא לאשמועינן במ"ש דש"ץ דהא פשיטא דבש"צ קא משתעי דהכי תנן העובר לפני התיבה ואולם ברש"י אשר בסביבות הרי"ף ליתא תיבת הש"צ אלא לא יענה אמן בסוף כל ברכה וברכה ונר' דט"ס נפל בגמרות: הנה מבואר יוצא דלרש"י ז"ל הא דמקרא לכהנים כל תיבה ותיבה משמע ליה דהוא מהגמ' וגם מהמדרש ולתוס' והרא"ש הוא מהמדרש וקל"ט על רש"י ז"ל דהכא בפא"ע כתב שצריך הש"ץ להקרות לכהנים כל תיבה ותיבה א"כ למה התם בפ' א"נ כשכתב ס' ב"כ הוה ליה לאתויי ג"כ שמקרא לכהנים כל תיבה ותיבה ולו' דסמך התם להכא הוא דחוק הרבה דכיון שכתב ס' נ"כ כך הוא וגו' הוה ליה למימר ג"כ שמקרא לכהנים וזו ג"כ קשה להתוס' דשם בפרק א"נ ד"ה כי מהדר אפיה וגו' כתבו ס' נ"כ מרש"י ז"ל ולא כתבו שצריך להקרותם מלה במלה ואף דהם ז"ל לא כתבו דהקראה הוי מהגמ' מ"מ כבר כתבו משם ר' יאודה שצריך להקרותם כל מלה ומלה מהמדרש והי"ל לכתוב כן בפא"ע וצ"ע: וגם בתוס' דהכא בפא"ע שכתב משם ר"ת דחזן לאו היינו ש"ץ והביאו ראיה מדאמרינן פ' א"נ דמעיקרא קאמר אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא פי' הקורא כהנים ואח"כ או' אין ש"צ רשאי וגו' אית לן תרי תמיהי חדא דאמאי נקטו הא דאין הכהנים רשאין וגו' ולא נקטו מימרא קמייתא אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הציבור שנית במ"ש ואח"כ או' אין ש"נ רשאי דבגמ' בתר הכי ליתא להאי אין ש"צ רשאי. ואם כונתם למ"ד התם אין ש"צ רשאי להפשיט את התיבה דקורא לחוד וש"צ לחוד אמאי הוצרכו להביא ראיה מהא דאין ש"ץ רשאי להפשיט את התיבה דהא יותר סמוך ונראה אמרי' אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הציבור עד שיתחיל ש"צ שים שלום ואינם רשאין לעקור רגליהם ולילך עד שיגמור ש"ץ שים שלום וכל הני מימרות הן דר"ז ור"ח האמורות בברכת כהנים ולו הא דאין ש"צ רשאי להפשיט את התיבה היא מימרת ר"ת אריב"ל וצ"ע: וגם להרא"ש בפא"ע שכתב וז"ל ובערוך פי' חזן ש"צ וטעות הוא דחזן הוא המתעסק בצ"צ כי בית הכנסת וש"ץ הוא המוציא את הציבור י"ח בתפי' ועוד אמרי' בסוטה דל"ט אין הכהנים רשאין להתחי' בברכה עד שיכלה הדיבור מפי הקורא ובספרי קאמר אין ש"צ רשאי להתחיל שים שלום עד שיכלה אמן מפי כל הקהל אלמא ש"צ לאו היינו החזן הקורא ע"כ וק' אמאי נקט הא דאין הכהנים רשאין ולא נקט מימרא קמייתא אין הקורא רשאי לקרות כהנים. ועוד ק' אמאי הוצרך להביא ראיה דחזן לאו היינו ש"ץ מדאמ' בספרי אין ש"ץ רשאי להתחיל שים שלום מה שאינו בגמ' ולא הביא ראיה דש"צ לאו הייני החזן הקורא מדקאמרינן התם בתר הכי אר"ז אר"ח אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הציבור עד שיתחיל ש"צ שים שלום אלמא ש"צ לאו היינו החזן הקורא. שו"ר להרא"ש בפסקיו בפ' הקורא את המגילה עומד דף ל"ו ע"ד דבתחי' לשונו נקט מימרא קמייתא דאין הקורא רשאי וגו' שכתב וז"ל ר"ת היה או' דש"צ אין לו לפסוק תפי' ולקרות כהנים והא דקאמר אין הקורא רשאי לקרות כהנים לאו בש"צ איירי אלא חזן הכנסת הוא הקורא ודקדק מדאמרי' אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדיבור מפי הקורא ובתר הכי קאמר אין ש"צ רשאי להתחיל בברכה אלמא קורא לאו ש"צ הוא ע"כ. והגם דנקט קמייתא ק"ט במאי דכ' ובתר הכי קאמר אין ש"צ רשאי להתחיל בברכה והא ליתא ואם נאמר דהרא"ש הוא גריס בגמ' הא כמ"ש בספרי אמאי בפא"ע מייתי לה בספרי ובהגמ"יי הביא הך דר"ת בסגנון אחר וז"ל ר"ת היה קורא תגר על המנהג הזה שש"צ קורא כהנים וכתב אי איישר חילי אבטליה וטעמא דנ"ל הפסקה בתפי' וש"צ אסור להפסיק בתפלה אם לא מפני סכנת נפשות והא דאמר אביי נקטי' לשנים קורא כהנים פי' חזן הכנסת שהוא שמש ואינו ש"צ ותדע שמתחי' או' עד שיכלה הדבור מן הקורא ולכסוף או' עד שיתחיל ש"צ בשים שלום הרי דקורא וש"צ שנים הם ע"כ והגם דנקט מ"ד בגמ' בתר הכי אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הציבור עד שיתחיל ש"צ בשים שלום מ"מ קשה אמאי הביא בתחי' לשונו הא דאמרינן אין הכהנים. רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא