לב חיים פלג'י חלק ב שב

תשר"ת תש"ת תר"ת וכן לזכרונות וכן לשופרות וכמ"ש התוס' בפ"ב דר"ה דג"ל ע"ב בד"ה שיעור תרועה שכ' וז"ל ומיהו לכאורה נראה לתקוע בתפלה כ"כ למלכיות זכרונות ושופרות קשר"ק קש"ק קר"ק אכל חד וחד כדי לצאת מספק דר' אבהו ע"ש וכן כתב ריב"ה ז"ל סי' תקצ"ב וז"ל ומן הראוי שיתקעו למלכיות תשר"ת תש"ת תר"ת פ"א וכן לזכרונות וכן לשופרות ע"כ: והנה שמעתי באומרים לי שבמח"ק עובז אזמיר יע"א עיר המהוללה. בכל הקהלות נוהגים לתקוע בלחש ובחזרה ולפי דברי מרן החביב ז"ל בק"ק פורטוגל יע"א אינם תוקעים בלחש וכמנהגינו בעיר הזאת. ואולי שמועה זו אינה אמת או אפ"ל דנשתנה המנהג באיזה זמן ברצון כל הקהל וכמ"ש בשיירי א"ח סי' תקצ"ב הגה"ט אות ו' שכ' וז"ל א"ה כתבתי בתשו' הא"ח סי' ר"ו שאעפ"י שהנכון שלא לתקוע בלחש מ"מ אם נהגו בשום מקום לתקוע בלחש אין כח בשום יחיד לסתור מנהגם אם לא ברצון כל הקהל עיין במוהר"י הלוי שכ' במ"א ע"כ וכ"ז נראה שהוא דוחק דאפשר דלא התיר מרן החבי"ב ז"ל לשנות מנהג הקהל ברצון כל הקהל אלא במנהג אשר נהגו לתקוע בלחש וה"מ שהנכון שלא לתקוע בלחש האמנם במנהג אשר נהגו שלא לתקוע בלחש כיון דלרובא דרבוותא מהראשו' ז"ל ס"ל דאין לתקוע בלחש וכד הוינן בה לא מצי' זה כי אם לערוך וגם המנהיג בסי' כ'א מאן לימא לן שהותר לשנות כי כן מ"מ משיח"א יחקור וידרוש אם אמת הדברים אם לאו ושכמ"ה ואולם אנא דאמרי כיון דבעירנו זאת המנהג מאז ועד עתה במקומו הוא עומד שלא לתקוע בלחש נראה לפקע"ד דלאו ש"ד לשנות מנהג הק"ק ולתקוע בלחש ואף שראיתי להרב ש"ץ בקונ' חלבי השלמים די"א אות ל"ט שכ' לשון מרן ז"ל בש"ע בסי' תקצ"ב דנקט מחזיר ש"ץ התפלה ותו' וגו' כתב הוא ז"ל וז"ל ואין כן דעת הרב ז"ל בס' הכונות שכתב שצריך לתקוע בלחש ובחזרה כי המה רומזים לעולמות אבי"ע ושל מיושב רומזים אל עילם דעשיה ושל בלחש רומזים ל עולם היצירה ושל חזרת מוסף רומזים אל עולם הבריאה ושל אחר מוסף רומזים אל עולם האצילות ע"ש אנא דאמרי אין לנו עסק בנסתרות והיודע הסוד הוא לבדו יעשה ומעין זה ראה ראיתי להרב מטה יאודה ז"ל חא"ח סי' תקפ"ח על המנהג שהיו נוהגים לתקוע באשמורת הבקר קודם תפלה ויצאו מערערים בדבר והוא ז"ל פלפל בדבריהם דאף לתקוע נמי לא דאין לנו לשנות מנהג חכמי המשנה והגמ' וספרי הפוס' ז"ל ואם הם נוהגים עפ"י הסוד אין לנו עסק בנסתרות ע"ש והובאו דבריו בס' ש"ץ בקונ' שלמי חגיגה דש"ג ע"ר. וכן דומה לזה ג"כ ראה ראיתי להרב המגיה בס' ש"ץ דנ"א שהאריך הרבה בדין ברכת שעשה לי כל צרכי בט"ב ויוה"כ שכתב דאין לברך אותה דיש לחוש לסברת הרמב"ם וזהו אם הולך יחף ממש אבל. אם הוא נועל סנדל של בגד וכיוצא יש לברך ושוב יהב אולם המישרים ארחותם הולכים בתורת ה' מכל ענייניהם ומעשיהם מתנהגים עפ"י דרכי האר"י זלה"ה להם לבדם ניתנה הארש' לומר אנן בתר רבינו האר"י ז"ל גרירנא בכל מילי דמר והוא ז"ל דעתו שלא דך האמנם לעיני כל עדת ישראל הדת ניתנה לברך כ"ש ואין בנו עוז אשר חטא שלא לחוש לדברי האר"י זלה"ה בזה דבכגון זה הדבר יצא' מפי המלך וזאת התורה אשר שם משה איש האלהים הרב דבר משה ז"ל שכתב דאף שאמרו משם האר"י ז"ל דחש לה הוא עפ"י הסוד ואין לנו עסק בנסתרות עש"ב דכוותא בנ"ד כיון דהמשנה והגמרא ורובא דרבוותא מהראשונים זלה"ה ס"ל דאין לתקוע בלחש והוקבע המנהג בעירנו זאת יע"א א"כ אין לנו רשות לזוז ממנו ולשנות המנהג משום דעפ"י הסוד צריך לתקוע ואין לנו עסק בנסתרות: ודומה לזה דאה ראיתי למ"מ מסיח"א בספרו הבהיר חקקי לב ח"א ד"ז ע"א שהביא מעשה רב במנהג ק"ק אורחים יב"ץ הוא לעשות ההושענות אחר תפילה מוסף והיה רוצה מורינו הרב כמהרי"ם ז"ל לבטל המנהג ולעשות ההושענות כמנהג א"י תוב"ב תכף אחר קריאת ההלל כמ"ש המקובלים ז"ל וכן הוא מנהגינו פה תירייא יע"א ומשום דקי"ל דכדי לשנות המנהג בעינן מדעת ורצון כל היחידים לכן מורינו הרב ז"ל בא לק"ק ביו"א של חג הסוכות ולשאול את פיהם מכל היחידים אי ניחא להו לשנות מנהג הלזה ולא הניחו אותו. ומני"ר שיחלא מצא סמך למנהגם כמ"ש שם. הא תמן מבואר להדייא דהגם דעפ"י סודן של דברים צריך לעשות ההושענות תכף אחר קריאת ההלל עכ"ז מורינו הרב כמהרי"ם ז"ל ביטל דעתו דעת עליון ז"ל שלא לבטל מנהגם כיון דיש להם לסמוך הכא נמי כיון דלרובא מרבוותא ז"ל ס"ל דאין נכון לתקוע בלחש ועיקר שורשוהי הוא מהגמרא מי יוכל לשנות הפך מרן החבי"ב ז"ל מארי דאתרין שכתב שאין נכון לתקוע בלחש ושקרא תגר לפני כמה חכמים ושרע עליו המעשה של אותו התוקע שהיה מנהגם שלא לתקוע בלחש וביטל המנהג. והגם דשמעתי באומרים לי דזה כמו ן' שנה מו"מ עבר פה עירנו יע"א מע' הרב המופלא ח"ק כמהר"ר דוד מאג'אר ז"ל בימים הקרובים לר"ה ועכבוהו פה בר"ה וחלקו לו כבוד לעבור לפני התיבה ביום טוב של ר"ה פה העירה יע"א ותקע בשופר על סדר הברכות דבלחש דשאני הרב הנז' דהוא היה מהמקובלים ממארי רזיא דעיר הקדש ירושלים תובב"א ועשה לפי סודן של דברים ברם אנן בדידן כבר אמרנו וענינו דאין לנו עסק בנסתרות ואין בזה עון אשר חטא שלא לחוש לסודן של דברים וכמ"ש הרב המגיה לס' ש"ץ משם הרב ד"מ זלה"ה ועל מה שחששו שהתוקע אינו יכול לתקוע שלשים קולות בב"א אחר גמר חזרת ש"ץ ומה גם דהוא עיף ויגע משאר התקיעות מה בכך הרי יכול להפסיק בינתים וכדקי"ל שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' שופר הלכה ל"ה ובקיצור פסקי הרא"ש ז"ל בפרק בתרא דר"ה אות י"ג והטור והש"ע ז"ל סימן תקפ"ח: הגם הלום ראתה עיני להרב ב"ד ז"ל בדק"ח ע"ג שנ"ט למנהג שתו' בלחש והיה טעמו דלא כ' ריא"ז דכיחידים דמו אלא כשמתפללים בלחש בענין שאין שומעים זה את זה כמו שהוא הדין בכל ימות השנה שלכל הפחות צריך שלא ישמיע קילו לחברו אבל בר"ה שנוהגים להתפלל גם תפי' דלחש בק"ר כמ"ש הב"י בסי' ק"א בכה"ג הוי ציבור ממש ולכך חייבים לתקוע ונראה מדברי המרדכי