לב חיים פלג'י חלק ב שא

בלחש כמ"ש הוא עצמו בשיירי סי' תקצ"ב הגה"ט אות ז' גם הרב מהר"א חסון הובאו דבריו במהר"י הלוי בסי' מ"ב כתב דלפי דינא דתלמודא אין נכון לתקוע בלחש וכמ"ש הרב בתי כנסיות בסי' תקצ"א ע"ש: אלא דלפי זה קשה על הנוהגים לתקוע בלחש וכמ"ש הערוך והובאו דבריו בתוס' פ' בתרא דר"ה דג"ל ע"ב ד"ה שיעור תרועה וגם ריבה ז"ל בסי' תקצ"ב כיון דינא דתלמודא מוכח דאין לתקוע בלחש דהא מעובדא דרפב"ש הוכחנו אנן יד עניי דהיה בתפי' הציבור דבלחש וכשא"ל רבא ל"א אלא בח"ע מוכרחים אנחנו לו' דהיינו ש"ץ וכמ"ש המ"מ בפירוש ונמצא לפי"ז דאין לתקוע בלחש וס' הערוך אין איתנו לראות שורשן של דברים ואפשר דהוא סובר דעובדא דרפב"ש היה ביחיד ממש בלא מנין עשרה ולכן א"ל רבא ל"א לא בחבר עיר והיינו חבורת ציבור אף בלא ש"ן וכמ"ש הב"ח ומתני' דקתני או' אבות וגבורות וק"ה וגו' ותו' דמשמע דאין תוקע כי אם בחזרת ש"ץ מדקתני ברישא ק"ה ובסיפא ואו' עבודה והודאה וברכת כהנים אפשר לדחות וס"ל לאו דוקא בש"ץ והה"נ בתפלה הציבור דבלחש ומאי דנקט לה תנא בש"ץ הי"מ דקי"ל הלכה כר"ג בר"ה ויה"ך כש"ץ פוטר את הרבים כמ"ש בפ"ב דר"ה דף ל"ה ופסקו הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה"ת הל"י וריב"ה ז"ל בטור א"ח סי' קכ"ד ובסימן תקצ"א: ומעתה כיון שמנהג עירינו תירייא יע"א הוקבע לסברת האומרים דאין נכון לתקוע בלחש ומרן החבי"ב ז"ל מארי דאתרין קרא תגר לפני כמה חכמים שאין נכון לתקוע בלחש והעיד משם מהר"א קונפינו ז"ל שהיה רע בעיניו על המנהג שהנהיג התוקע בלחש בק"ק גרוש כיון שמנהגם היה שלא לתקוע בלחש א"כ מי יעצור כח לשנות מנהג עירינו יע"א לתקוע בלחש ומי יבא אחרי המלך מרן החבי"ב זל מארי דאתרין ובכן הנכון בעיני שלא לשנות המנהג האמנם אנכי תמיהא למה נהגו לתקוע הני שלשים קולות דשייכי לתפלה דבלחש אחר גמר חזרת ש"ץ התפלה והי"ל לתקוע תכף ומיד אחר גמר תפלה המוספין דבלחש כיון דסברי דתפלה הציבור דבלחש כיחידים דמו וכמ"ש רש"י והר"ן ז"ל דכתבו דיחיד מברך את כלו ואח"כ תו' או קודם התחלה דתפילת המוספין דבלחש וכמ"ש הכלבו ז"ל והביאו מור"ם ז"ל סימן תקצ"ב וגם הרב אורחות חיים דצ"ח ע"ג אות ט"ו ושמא לא תיקנו לתקוע קודם מוסף דבלחש כדי להפסיק בין תקיעות דמיושב לדעומד ואם יתקעו קודם התחלת מוסף דבלחש ליכא הפסק כ"כ אך אמנם הי"ל לתקוע אחר גמר תפי' מוסף דבלחש וכמ"ש רש"י והר"ן ז"ל וצ"ת: וראיתי להרב כסא אליהו ז"ל בסי' תקצ"ב אות ב' שהק' למרן ז"ל שבב"י בסי' תקצ"א הביא דברי הכלבו הללו כאלו הם סברא דנפשיה ולא זכר שר שהם גמרא ערוכה כמו שהביאו הטור ז"ל בסי' תקצ"ב ע"כ ותמיהא לי טובא איך כ"כ על מרן דלא זכר שר הסוגייא והא סמוך ונראה בריש סימן תקצ"ב בלשון ריב"ה ז"ל ואח"כ מחזיר ש"ץ התפלה כדי לתקוע ע"ס הברכות דתנן מי שברך ואח"כ נתמנה לו שופר וגו' ומוק' דוקא בציבור אבל ביחיד אפי' יש לו שופר אינו מפסיק בברכות לתקוע כתב מרן ז"ל הכל בפ"ב דר"ה דג"ל ע"ש ומ"ש בסי' תקצ"א היינו לאשמועינן שיתקע קודם התחלת מוסף לאפוקי מרש"י והר"ן ז"ל דכתבי דיחיד מברך את כולו ואח"כ תוקע ולאו לאשמועינן דיחיד אינו תוקע ע"ס הברכות ומ"ש הרב כסא אליהו דבב"י סי' תקצ"א הביא דברי הכלבו אנכי תמיהא דבסי' תקצ"א לא הביאו משם הכלבו כי אם משם אורחות חיים ודברי הכלבו הביאם בסי' תקצ"ב וז"ל כתב הכלבו יש פוסקים דכיון דיחיד אינו שומע התקיעות ע"ס הברכות טוב שישמע אותן לפני הברכות ומוכח האי סברא מהא דאמרי' ברך ואח"כ נתמנה לו שופר משמע שאם נתמנה לו קודם שיברך שתו' קו' שיברך ע"כ האמנם זו ק"ל על מרן ז"ל שהביא דברי הכלבו בסי' תקצ"ב ודברי הא"ח בסי' תקצ"א דלמה לא הביא דבריהם בסי' אחד ולומר וכן כתב הא"ח ועו"ק דבסי' תקצ"א שהביא דברי הא"ח אינו שייך שם כיון דלא דיבר באותו סי' ריב"ה בתקיעות דמעומד. ועוד קשה דהביא דברי הרב א"ח והכלבו דיחיד תוקע קודם הברכות ולא הביא ג"כ דרש"י והר"ן ז"ל כתבו דהיחיד תוקע אחר הברכות ולכאורה צ"ע: וראיתי להרב שו"ג בסי' תקצ"ב שהק' למרן ז"ל שכתב בשולחנו הטהור מחזיר ש"ץ התפי' ותוקע ע"ס הברכות למלכיות תשר"ת פ"א ולזכרונות תש"ת ולשופרות תר"ת ועכשיו נוהגים לתקוע למלכיות תשר"ת ג"פ לזכרונות תש"ת ג"פ לשופרות תר"ת ג"פ ע"כ. והקשה ע"ז למה תו' ג"פ כל סי' וסי' דבשלמא אם היו תו' למנהג הזה גם בלחש היינו אומרים שלכך תו' ג"פ כל סי' וסי' כדי להשלים מאה קולות דהיינו ל' דמיושב ול' דבלחש ול' דמעומד ויו'ד דתענו אבל לדידהו שאין תו' בלחש למה להו לתקוע ג"פ כל סי' וסי' ע"ש : ולע"ד מי גילה לו רז זה בהנוהגים שלא לתקוע דבלחש אינם משלימים דמאה קולות הא קמן מנהג עירנו יע"א שאין תוקעין בלחש כי אם בחזרת הש"ץ ועכ"ז אנחנו משלימין מאה קולות ל' דמיושב ול' דמעומד ע"ס הברכות דש"ץ ול' דתענו ויו"ד אחר קדיש תתקבל ומשו"ה נהגו לתקוע ג"פ כל סי' וסי' להשלים מאה קולות וכן ראיתי למרן החבי"ב ז"ל בשיירי א"ח סי' תקצ"ב הגה"ט אות ז' במה שכ' ריב"ה ז"ל לשון הערוך דתוקעי' ל' בדיתבי ול' בלחש ול' בחזרה ויו"ד בגמר התפלה כנגד מאה פעיות וכו' שכתב וז"ל א"ה נראה מדבריו. דלקיים מאה פעיות תו' ל' בלחש ואין צורך הרי אפשר לקיים מאה פעיות מבלי נצטרך לתקוע בלחש והוא המנהג שאנו נוהגין היום בק"ק פורטוגל יע"א לתקוע ל' בישיבה ול' ע"ס ברכות בחזרה ול' בתענו ויו"ד קודם עלינו לשבח ע"ש גם בסי' תקצ"ו הגה"ט אות ב' כ"כ ע"ש ומן התימה על מרן החבי"ב ז"ל איך לא כתב ג"כ מנהג הזה שאנו נוהגים ג"כ פה תיריא יע"א וכמו שהביא בכנה"ג מנהג עירנו יע"א שאין תו' בלחש ונמצא דגם הנוהגים שלא לתקוע בלחש עכ"ז הם משלימים מאה קולות ומשו"ה נוהגים לתקוע ג"פ כל סי' וסי' כדי להשלים מאה קולות ומ"מ אנן בדידן לא נהגינן כמ"ש מרן ז"ל דעכשיו נהגו לתקוע למלכיות תשר"ת ג"פ לזכרונות תש"ת ג"פ לשופרות תר"ת ג"פ אלא כך אנחנו נוהגים לתקוע למלכיות