לב חיים פלג'י חלק ב רצז

למד דביושב פתח בה"כ תרתי לריעותא איכא אחד שמדברים על ת"ח וחושדים אותו וגם דלפי מיניה לישב גם הם בפתח בה"כ. ובכן שב ואל תעשה עדיף על מקומו ישב דזאת ידעתי. וכך עלה במצודתי. וישמע לעצתי. וכה יאמר תכון תפלתי. במקומי זאת מנוחתי. זאת מאתי. שועל בן ארי הצעיר יוסף פאלאג'י ס"ט סימן רט"ו שאלה מנהג עירנו ק"ק תירייא יע"א יב"ן שאין תוקעים שופר על סדר הברכות דבלחש כי אם בחזרת הש"ץ והשלמת מאה קולות היא באופן זה שלשים מיושב אחר קריאת ס"ת ושלשים בחזרת הש"ץ תפילת המוספין עשרה למלכיות ועשרה לזכרונות ועשרה לשופרות. ואחר גמר הש"ץ תפילת המוספין בקדיש תתקבל קודם תענו תוקעים שלשים קולות כסדר שתו' מיושב ואחר גמר אמירת קדיש תתקבל תוקעים עשרה קולות ובזה הם משלימים מאה קולות. והנה בעת'ה נפשם לשאול הגיע מקצת יחידי סגולה העי"א לשנות מנהג הק"ק יב"ץ ולתקוע בלחש והיה טעמם כי התוקע אינו יכול לתקוע שלשים קולות בב"א אחר גמר תפילת המוספין של חזרה דמיצ'רך צרי'ך כח גברא והוא מתשוש כח ומה גם בהיותו עייף ויגע מהתקיעות דמיושב ודמעומד בחירת ש"ץ תפילת המוספין משא"כ אם תוקע בלחש אית ליה רווחא שהוא תוקע עשרה למלכיות ועשרה לזכרונות ועשרה לשופרות אי ש"ד לשנות מנהג הק"ק יב"ץ או לא. ועוד שאלו אם רשאי הש"ץ לתקוע תקיעות דמיושב ודמעומד כיון דאיכא חששא דבלבול וטירוף הדעת ואם יש לחלק בין תקיעות דמיושב לדמעומד על הכל יורה לנו ושכמ"ה: תשובה מחיים ידעתי בנ"י ידעתי מיעוט ערכי להבל דמה. כהדין חירגא דיומא ולי הסור"י מחסרא. אבע"א קרא ואבע"א סברא ומ"מ אענותנותיה דמ"מ משיח"א קא סמיכנא. ותורה היא ומגמר צריכנא. וידענא ביה כי חביבותיה גבן מלך חפץ בחיי"ם ודין גרמ'א לי לבוא בארשו'ת החיי'ם. וזה החצ'י בעזר ה' צורי וגואלי נסו'א בראשית מאמר ניחזי אנן מנהג זה אשר הוקבע בעירנו זאת יע"א שלא לתקוע ע"ס ברכות דבלחש ע"מ אדניה הוטבעו ומה ראו על ככה ובאזנינו שמענו שבחמ"ק עוב'י אזמיר יע"א עיר גדולה של חכמים ושל סופרים נוהגים בכל הקהלות לתקוע ע"ס הברכות בלחש ובחזרא ולית חילוקא בינייהו גם בכל העיירות הסמוכות ליה נוהגים כן. זולת עירנו זאת תירייא יע"א שאין תוקעין בו ע"ס הברכות דבלחש כי אם בחזרה דוקא וכד הוינן בה זוהי שק' דעיקר התקיעות הן הן כעל ס' הברכות וכמ"ש בפ"ק דר"ה די"ו ע"א והכי אמרי' התם א"ר יצחק למה תוקעין בר"ה למה תוקעין רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעין מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה אלא למה תו' ומריעין כשהם יושבים ותו' ומריעין כשהן עומדים כדי לערבב את השטן ע"כ וכתב הר"ן ז"ל וז"ל פי' כיון שעתידין לתקוע כשהן עומדין שעל ס' ברכות למה תו' ומריעין כשהם יושבים ואמרי' כדי לערבב את השטן ע"כ וכ"כ ריב"ה ז"ל בטור א"ח סי' תקפ"ה וז"ל א"ר יצחק וגו' פי' למה ת"ו מיושב קודם מוסף וחוזרין וכו' ע"ס ברכות למה מקדימין לתקוע מיושב כדי לערבב את השטן פי' כדי שיתערבב מיד בתקיעה ראשונה שלפני התפי' ולא יקטרג בשעת התפי' ע"כ. וכתב מרן זל בב"י וז"ל ומשום דלכאורה משמע דאתקיעות דמעומד מתמה למה הן צריכות כיון שכבר תקעו מיושב וא"א לפ' כן שהרי עיקר התקיעות על ס' ברכות הן לכך פי' רבינו דאתקיעות דמיושב קמתמה למה הן צריכות כיון שסו' לתקוע ע"ס ברכות והן תקיעות של עיקר וכך פי' הר"ן ז"ל ע"כ הרי מבואר דתקיעות דעל ס' הברכות הן עיקר ותקיעות דמיושב אינן אלא כדי לערבב את השטן א"כ אפוא ק"ט למה קבעו הראשונים ז"ל מנהג בעירנו יע"א שלא לתקוע ע"ס הברכות דבלחש כיון שהן עיקר : וכשאני לעצמי לפי קע"ד בהורמנותיה דמ"מ משיח"א אפשר לומר אם יראה בעיניו דמני"ר נר"ו דמנהג הזה אשר נהגו שלא לתקוע בלחש עיקר שורשוהי הוא מהמשנה והגמ' והוא דבפ' בתרא בר"ה דג"ל ע"א תנן מי שבירך ואח"ך נתמנה לו שופר ת"ו ותו' ופרש"י מי שבירך התפלל תפי' המוספין וברך ט' ברכות ת'ו ומריע ותו' בשביל מלכיות וכן בשביל זכרונות וכן בשביל שופרות ע"כ וכן פי' הרמב"ם בפיה"מ והר"ן זל ובגמ' דל"ד ע"ב אמרינן טעמא דלא הו"ל שופר מעיקרא הא הו"ל שופר מעיקרא כי שמע להו אסדר ברכות שמע להו. רב פפא ב"ש קם לצלויי א"ל לשמעיה כי נהירנא לך תקע לי א"ל רבא ל"א אלא בחבר עיר תנ"ה כשהוא שומען שומען על הסדר ועל ס' ברכות בד"א בח"ע אבל שלא בח"ע שומען על הסדר ושלא ע"ס ברכות ע"כ ופרש"י בח"ע חבורת ציבור אבל יחיד מברך את כולו ואח"ך תו' ט' תקיעות ע"כ וכן פי' הר"ן יע"ש. ועל הסדר דאמרי' רש"י לא פי' מהו אבל הר"ן פי' תר"ת. . מבואר יוצא מהסוגייא דהא דבעי' על הסדר ועל ס' ברכות ה"ד בח"ע. אבל שלא בח"ע בעינן על הסדר ושלא ע"ס ברכות. ומעתה נחזי אנן אי ח"ע הינו חזרת ש"ץ בק"ר דוקא או ח"ע היינו אף תפי' הציבור דבלחש דהא מפרש"י והר"ן שפי' דח"ע היינו חבורת ציבור מצינן למימר דגם תפי' הציבור דבלחש חבורת ציבור הוי ושלא בח"ע היינו יחיד המתפלל לבדו בלא מנין עשרה וא"כ אי אמרי' דח"ע היינו חזרת הש"ץ א"כ אין להם לתקוע בלחש דהוי שלא בח"ע ושלא בח"ע שומען על הסדר ושלא ע"ס ברכות האמנם אי אמרי' דח"ע מיקרי נמי תפי' הצבור דבלחש א"כ פשיטא דצריך לתקוע ע"ס הברכות דבלחש. והרמב"ם ז"ל בפ"ג דשופר הל"ב כ' וז"ל וכל הדברים האלו בציבור אבל היחיד בין ששמע ע"ס ברכות בין שלא שמע על הסדר וגו' יצא ע"כ ומדכתב וכל הדברים האלו בציבור ולא כ' בש"ץ נראה דתפי' הציבור דבלחש צריך לתקוע על סדר ברכות דהא חבר עיר מיקרי והיינו חבורת ציבור וכפרש"י והר"ן ז"ל דפי' דח"ע היינו חבורת ציבור