לב חיים פלג'י חלק ב רצו

אצל הפתח ויכנס לפנים ח' אמות כמפורש בירושלמי וגם יכול לעשות ג"כ בס' התוס' ודעימייהו שפ' שלא ימהר להתפלל מיד אלא ישב מעט כדי שתתישב דעתו אלא לנדון שלפנינו שרוצה לישב בפתח בה"כ מפני הסיבה הידועה הכתובה לעיל יכול למנקט ביתייהו שכתבו אם יושב סמוך לפתח ש"ד דהעיקר הפי' שלא ימהר מיד להתפלל כשבא לבה"כ אלא ישהא מעט וכו' : ואולם יש לשדות ביה נרגא דיש לבע"ד לחלוק ולומר עד כאן לא קאמרי הפוסקים ז"ל הנ"ל אם יישב בפתח בה"כ שפיר דמי ולא חיישינן לפי' רש'י ז"ל שחושדין אותו דנראה עליו כמשאוי עכוב בה"כ ויהא מזומן לצאת דזאת ההתר הוא ביחיד חדש שבא לבה"כ ורוצה לקבוע לכתחילה לישב סמוך לפתח בה"כ או שגזברי הק"ק העי"א נתנו לו מקום זה לא אמרינן דלא חיישינן לפי' רש"י ז"ל דנראה עליו כמשוי שרוצה לצאת מה רה כמ"ש רבינו יונה ז"ל וז"ל ודוקא בימיהם שלא היה מקום מיוחד לכ"א וא' אבל עכשיו שכל אחד מכיר את מקומו אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח אין בכך כלום שהדבר ידוע הוא שאינו יושב שם אלא דרך קביעות וכו' יע"ש וכ"כ מרן בש"ע א"ח הי' ץ' ס"ך אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח אין בכך כלום יע"ש : ברם בנ"ד דלא יש מקום מיוחד וקבוע אצל הפתח ואדרבא יש לו מקום מיוחד וקבוע לפנים מבה"כ לפני ההיכל הקדש מזה שנים רבות מאן לימא לן דיכול לישב סמוך לפתח בה"כ ולא חיישינן חשדה זאת של רש"י ז"ל שהרי סיים רבינו יונה ז"ל וכתב וז"ל ולפי דרך זה נראה במי שאין לו מקום ידוע אצל הפתח שאין לו לשבת שם עכ"ל ואל תשיבני ממה שמצינו מנהג עירנו אזמיר יע"א שנוהגים כשנכנסים להיות רבני מתא ודייני ארעא יושבי על מדין נותנים לו מקום בפתח בה"כ מצד ימין לכניסה הגם שהרב זה שנכנס היה לו מקום מיוחד בתוך בה"כ מלבד דכך הוא המנהג להיות הרבנים מרביצי התורה יושבים בפתח בה"כ ומנהגם של ישראל תורה היא כ"ש התורה עצמה שהוא הרב המורה התורה בודאי דאיכא טעמא ובודאי בדבר שהוא ודאי דידעי ליה כ"ע ליכא חשדא כמ"ש עט"ר מרן מלכא מוה"ר אבא מארי זצוק"ל בקונטריס גנזי חיים מער' חי"ת אות חשדה יע"ש. ולדידי נ"ל דה"ט שיושב הרב בכניסת בה"כ לעין כל יען שהדיינים הם עיני העדה וגם שהמנהג הוא שמכבדים אותו יחידי הק"ק העי"א להרב הקהל נר"ו לקנות לו מצות שיעשה אותם ואם יושב בפנים אינם יודעים הצבור אם הרב המו"ץ נר"ו בא לבה"כ זה או לא כדי לקנות ולכן יושב בפתח כי כל רואיהם יכירו וידעו שהוא בא ביום הזה לק"ק זה ועוד זאת כיון דאיכא טעמא דלא ישב סמוך לפתח בה"כ מטעם מ"ש מהר"ם מרוטנבורג והביאו הטור והש"ע סי' ץ' ס"ך וי"מ הטעם שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין יע"ש וכיון שעיניו יביטו בנכנסים לבה"כ ואינם מתפללים היושבים שם וכיון שהרב הקהל נר"ו יושב שם אימה ופחד ובושה מגיע על היחיד שלא יש לו סידור תפלה בידו להתפלל בכונה ומזדרז את עצמו שלא לפנות אנא ואנה: ועוד דא עיקרא דמילתא שלא יישב סמוך לפתח משום חשדא דנראה עליו כמשוי להיות מיכן לצאת זאת החששא הוא מילתא דליהא בהרב המורה שהוא נכנס ראשון ויוצא אחרון אחרון אחר דיוצאים כל היחידים מסיבת מוכח לשחות שם. שנוהגין לנשק ידו של הרב הקהל והוא מילתא דבריר לכל לא כן בת"ח דבעלמא שבא לשנות מקומו ולישב עתה מחדש סמוך לפתח בה"כ איכא חשדא שעתה חלף הלך לו היהידית והחסידות ויושב שם למהר חיש מהרה לצאת מבה"כ דמשא כבד עליו ישיבת בה"כ כיון שתכף אחר הברכו אומר עלינו לשבח והולך מבה"כ דמה לו להתעכב עוד שם והחששה והחשדא איכא לחשוד אותו כיון שמקודם היה לו מקום קבוע בפנים ועתה שינה אותו ולפי"ד רבינו יונה ז"ל שמי שאין לו מקום אצל הפתח ידוע אין לו לישב שם וכיון שישב אצל הפתח איכא פתחון פה שמדברים עליו על ת"ח וחושדין אותו דמישב בה"כ כמשוי עליו ואינם יודעים שכונתו לשמים שאינו רוצה שיכבדו לו בקימה והידור כשיוצא ונכנס לבה"כ על כל פנים החשדה יש שאומרים שזה הת"ח נהפך לאיש אחר ממה שהיה מקודם שהיה זריז וזהיר במצות והן עתה קל בעיניו עבודת ה' ויראתו ואחסו'ר דרי ויחנו בחסרות ותהי להפך עולם הפוך והדורות הולכין ומתמעטין והרי בענין החשדא צריך האדם להזהר עצמו שלא יבא לידי חשד וענין החשדא הוא דאורייתא כמ"ש הרב מהראנ"ח ז"ל ח"ב סי' מ"א שכתב החשד היא חששא דאורייתא כדמשמע בפרק המקבל וכו' וכן הביא שם תשו' מהרד"ך סי' שגם הוא עלה בהסכמה דחשדא דאורייתא היא מאותה ששנינו מפני מה אמרה תורה להניח פאה בסוף שדהו מפני החשדא אלמא דחששא דחשד מן התורה וכו' ע"ש וכיון דחשדה היא דאורייתא כאמור זהו הטעם דחוששין הרבה לדבר זה אפי' חשד כל דהו אפי' מאנשי ביתו כמ"ש מרן ב"י ז"ל בשם תשובות אשכנזים והביאו מור"ם בהגהה בה' שבת סי' רמ"ד ס"א וז"ל ואפי' אם דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים הבאים שם או לבני ביתו שיחשדו אותו יע"ש ואם מצינו שחוששין לחשדה מאנשי ביתו כ"ש וק"ו שחוששין לחשדה קהל ועדה מישראל מיחידי סגולה ק"ק יב"ץ שחושדין אותו הן עתה ששונה מקומו הראשון שהיה יושב לפני ההיכל ויושב בפתח הבה"כ ממש יש חשדא שחושדין אותו דנראה עליו כמשוי עכוב בה"כ ויהא מזומן סמוך לפתח לצאת כתינוק הבורח מבית הספר כמשא כבד מושבו בבה"כ הואיל וכן דאיכא חשדא בודאי הגמור דאינו יכול לשנות מקומו הראשון ולישב בפתח בה"כ ושב וא"ת עדיף דבהיותו יושב על מקומו הראשון לא יש חשש איסור ולא דבר חשד ואדרבא מקיימים בו אחרים מ"ע מפני שיבה תקום וכו' ומזכה לאחריני לא כן להפך כשיושב בפתח בה"כ גורם ח"ו לפני עור לא תתן מכשול שחושדין אותו במה שאינו וחוטאין בסבתו שמדברים דופי על ת"ח ח"ו ונמצא עובר על לאו דלפני על"ת מכשול וכבר דבר בקדשו עט"ר רבינו שבגולה אבינו מלכינו זיע"א בקונט' גנזי חיים מער' חי"ת אות חכם וז"ל כל ת"ח יזהר הרבה מאד שלא להיות מקל באיסורים דילפי מקלקלתא ואיכא תרתי לריעותא שחוטא ומחטיא את הרבים וגם מי שלא למד מעכשו מדבר בעדו דברים הדברים ומקל בכבודו ואיכא ח"ה וחילול התורה ולומדיה וכו' יע"ש נמצא אתה