לב חיים פלג'י חלק ב רצא

שגדול ממנו ולפי זה הא דקאמר ולא ברכתי לפני כהן ארבותא הוא אפי' קטן ממנו דאי (בשוים כצ"ל) הא כתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה וכ"ש אם הוא גדול ממנו ואם בכהן ע"ה קאמר הא ודאי פשיטא דלא יברך לפניו דאי מניחו לברך לפניו היה חייב מיתה כדגרסינן בפרק בני העיר כל ת"ח שמברך לפניו אפי' כ"ג ע"ה חייב מיתה ואי בכהן חכם ופחות ממנו קאמר אין חיוב בדבר ולמה היה מקדים אותו וי"ל דס"ל כפי' התוס' לא היה קורא לפני כהן ת"ח (פחות כצ"ל) ממנו משום ענוה גם ריב"ל משום ענוה לא היה קורא לפני כהן ת"ח אפי' בקטן ממנו אך קשה דבריב"ל א"א לפרש בו דמשום ענוה קאמר שהרי לא הניח לברך ישראל לפניו ולא נהג ענוה בזה ולכן נראה עיקר כדס"ל לר' בעה"ט ז"ל דמשום לויה קאמר וכ"כ הרב ב"ח וכמ"ש בסי' קס"ז אות הנז' עכ"ל וה"ן נסת'ר מחמ'תו ממש"ל שם בסי' קס"ז בדעת הטור וההוכחה לזה דא"א לומר דס"ל לרבינו הטור דהעיקר דמשום לויה קאמר מדכ' על הירוש' ויראה לכאורה וכו' כמ"ש הרב בית מנוחה שם דמ"ב ע"א וכמש"ל והלפחות היל"ל כאן בסי' ר"א כדס"ל לר' בעה"ט בתחילה דמשום לויה קאמר וזה דבר השמי'טה ועיין בס' בית מנוחה שם ודוק. ומה שהקשה דבריב"ל א"א לפרש בו דמשום ענוה קאמר שהרי לא הניח לברך ישראל וכו' הא לא קשיא דלאו כל אפיא שוין דאי אמרת שנהג ענוה שלא קרא וברך לפני כהן ת"ח אפי' בפחות ממנו היינו משום דגבי כהן אם היה בשוים היה צריך מן הדין להקדימו משום וקדשתו וכ"ש אם הוא לפני מי שגדול ממנו על כן נחית דרגא ריב"ל לעשות לפנים משורת הדין שלא לקרות ולברך נמי אפי' לפני פחות ממנו משום ענוה לא כן לגבי ישראל דמאחר דלית ביה דין קדימה אפי' בשוה אפי' גדול מה מקום יש לעשות לפנים משוה"ד לכן ריב"ל לא נהג ענוה שיברך ישראל לפניו וק"ל. ומ"ש שהרי לא הניח לברך ישראל לפניו ולא נהג ענוה בזה אמר רב הנ'חה שוב"רת דאומרו ולא ברך ישראל לפני לא משמע מינה שלא הניח לישראל לברך לפניו שהוא דבר שאי אפשר לשמוע ולא תוכל האר"ש שאתו כי הדבר מבואר שמוהר"ם ז"ל הוא אמר ויהי דמ"ש ריב"ל ולא ברך ישראל לפני ר"ל הגם שכבדתי אותם שהם יברכו ולא אני הם כבדוני וענותנותם תרבני ולא רצו לברך לפני וכמו שכן הר"י דו'רש הרב הדרישה ז"ל שם בסי' ר"א על דברי הטור וזל ומ"ש ולא ברך ישראל לפני אף שמותר ללוי לכבד למאן דהוא וכן ת"ח מ"מ הם לא עשו אף שכבדתי אותן הם לא רצו לברך לפני יע"ש ומוהר"ם ז"ל ס"ל בזה שריב"ל כיבד אותם כמו הת"ח שמותר לכבד לזולתו אפי' שהוא קטן או פחות ממנו שבמקום שמצינו גדולתו שם מצינו ענותנותו והם עשו את שלהם שלא לברך לפניו וכך הוא שיטת מהר"ם ז"ל בירושלמי זו אמר ריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן אפי' פחות וקטן ממני שהייתי מתנהג בענוה תמיד והחידוש הוא דאפילו הכי לא ברך ישראל לפני הגם שהייתי נוהג עם כל אדם במידת הענוה לכבדם לא רצו לברך לפני אלא תמיד הם הרהבוני והפצירו בי עד בוש שאני אהיה המברך כל קבל כשהייתי עם כהן כי הייתי אני הפצרתי בו בכהן בין גדול בין קטן שהוא יברך משום וקדשתו וכמ"ש התוס' במגילה דף כ"ח ע"א. ד"ה כי יע"ש שוכר מרן החבי"ב ז"ל כנ"ל : והנה אמת דבגי' הירוש' שלפנינו בברכות בפ' א"ע הוא ולא הנחתי יש' לברך לפני וכ"ה הנוסחא הרב מהר"א לב שם בפרק א"ע וכ"כ הרב שדה יאושע בפי' הירושלמי שם הגירסא הנמצאת בספרי הירושלמי היא ולא הנחתי ישראל לברך לפני ביו"ד. מיהו מ"ש וכן כתבה טור א"ח בסי' ר"א ופירושו שלא הניח ישראל לברך לפניו מפני שהיה לוי יע"ש לא דקדק יפה דנהי שכתב לפני ביו"ד אמנם לא גריס הוא ולא הנחתי שפירושו שלא הניח לישראל לברך לפניו שהוא עיכב על ידם אלא גירסתו היא ולא ברך ישראל לפני וכמו דהוו גרסי הרב א"ח והכלבו וכ"ה הרב ב"ש ומרן החבי"ב זל גופיה כנ"ל וכך היתה הגירסא לפני מהר"ם ז"ל ור"ל שהישראל מצד עצמו הוא שלא רצה לברך לפניו מפני כבודו כי רב הוא ולא שריב"ל גופיה נטל העטרה לעצמו ודין קייומיה לסברת מוהר"ם דלת"ה אי אפשר שיצא מפי קדוש מוהר"ם ז"ל זאת הסברא דאין לה קיום והעמדה ולא נשא אותם האר"ש לשבת יחדיו דברי מוהר"ם ז"ל עם גירסת הירושלמי הנז' וכמ"ש הרב מהר"א לב ז"ל בפי' שם. ומ"ש הרב שדה יאושע ז"ל נראה לי דגרסינן לפניו בוא"ו ופירושו לא ברכתי לפני כהן ולא הנחתי לישראל שיברך לפני כהן וכמ"ש בשמו רב אחיו בשכנה"ג סי' קס"ז יע"ש אמת יהגה חיכו שכן הוא הגירסא בהדייא בירושלמי עצמו בגטין פרק הניזקין דמ"ז ע"ב יע"ש עד שאני תמיה שלא נסתייע משם : והנה שפתי עוד הם מדברים ואני אשמע דאין צורך למ"ש מרן החבי"ב בסי' ר"א בתוך דבריו ז"ל ואי בכהן ע"ה קאמר הא ודאי פשיטא דל"י לפניו דאי מניחו לברך לפניו חייב מיתה כדגרסי' בפ' בני העיר כל ת"ח וכו' יע"ש דכבר הרב הדרישה ז"ל שם בהא דקאמר ריב"ל מימי לא ברכתי לפני כהן כתב ז"ל אף שכבר נתבאר דת"ח אסור להקדים אפי כ"ג ע"ה כ' המרדכי והיינו דרך חק הכהונה וריב"ל היה מכבדו ולא דרך חק עי"ש ועמ"ש הרב שדה יאושע שם בפ"ה דברכות דף מ"א ע"ג יעו"ש ויש להשיב ע"ד ודו"ק: ועל מ"ש מני"ר מרן החבי"ב שם בתחי' דבריו להקשות על מוהר"ם ז"ל דודאי כשאמר ולא בירך ישראל לפניו בקטן ממנו קאמר דלא יתכן דריב"ל היה נוטל הגדולה לעצמו ומברך לפני מי שגדול ממנו עדיפה מינה הי"ל להקשות עליו דע"כ צ"ל דריב"ל כשאמר מימי לא ברכתי לפני כהן ולא בירך ישראל לפני דמצד לויה קאמר דאי מצד גדולתו כדתרגם מוהר"ם ז"ל איפשר שלא היה ריב"ל סועד מימיו עם מי שהוא גדול ממנו אתמהא אלא ודאי דמצר לויה קאמר ובזה ניחא דאפילו כשהיה עם גדול ממנו לא הניח לברך לפניו משום גדולת לויה דידיה שא"א שלא אירע בכל ימיו שפעם אחת סעד עם מי שהוא גדול ממנו וכמ"ש הרב ב"ח שם בסי' ר"א לאסבורי ניהלן דעת הטור כיע"ש ודוק: ואשוב ואראה להרב הדרישה ז"ל שם בסי' ר"א שכתב וז"ל ויראה לכאורה שיש ללוי דין קדימה לברך לפני ישראל כשאין שם כהן והא דאמרי' אם אין שם כהן נתפרדה החבילה וכמ"ש רבינו