לב חיים פלג'י חלק ב רפג

שם בא"ח סי' תמ"ז ס"ק ל"ב עמ"ש שם מרן בש"ע ס"ו מלח ששמו במדוכה מותר למלוח בו בשר בפסח משום דאינו מפליט בצונן כתב שם הרב מג"א וז"ל דאינו מפליט בצונן אא"כ נידוך בו דאיכא דוחקא ועיין בי"ד ססי' צ"ה וכו' יע"ש: ועוד היה נראה מקום להתיר דהרי יש פוסקים דס"ל דקודם זמן איסורו היתר הוא לא אמרינן כבוש הרי הוא כמבושל וכמ"ש הרב מג"א שם סי' תמ"ז ס"ק ט"ז יע"ש וכאן שנתודע לו באור הבקר והוציא המים מן הכלי ונתנו בכלי חרס חדש שהוא קודם זמן איסורו א"כ אין כאן חשש כלל וכ"כ הרב ח"י שם ובס' באה"ט ס"ק ט"ז יע"ש. ועוד דהרי יש כמה פוסקים דס"ל דאינו נקרא כבוש כמבושל אפילו שהה מעת לעת כ"א דוקא בשאר משקים לא כשהוא במים לבד וכמ"ש מ"ז הרב הגדול ז"ל בחק"ל חי"ד ח"א סי' ועיין בש"ע א"ח סי' תמ ז סעיף ה' ולהרב מג"א שם ס"ק ט"ז ולהרב ט"ז ס"ק ט' ולשאר רבני האחרונים שם יע"ש ולהרב פר"ח סימן תנ"א ד"ה ומ"ש אפי' בצונן וכו' ושם סעיף כ"ב ועיין למורינו הרב ב"כ בקונטריס בית ועד סי' ח"י יע"ש ועיין להרב הגדול חיד"א ז"ל בס' טוב עין סי' ח"י אות פ"ב משם הרב מהר"א ישרש ז"ל בא"ח סי' תנ"א דנראה דבכה"ג דנ"ד בכלי שכבר היה נקי מקודם כמה ימים ומורק ושוטף דהתר גמור הוא: סימן רה שאלה מעשה שהיה שלקחו חטים לחג המצות ולשו בהם מצות ואפו אותם ואחר שאפו המצות ראו בהם שהיא ריח וטעם מחטים שנתלחלחו ושוב נתיבשו שעולה בהם ריח מופ'ו בלעז והם אמרו כי בהיותם חטים לא היה בהם שום שינוי מראה ולא רכים כ"א היו קשות ושאלו למוכרי חטים ולטוחנים קמח והם אמרו כי לפעמים קולטים החטים ריח מן המרתף או מהחביות ותיבות ששמו בהם החטים נהיה באותו מקום עיפוש ומחמת העיפוש לקטו החטים זה הריח וזה הטעם ואינו מצד החטים עצמן יורינו המורה אם כשר לאכול לו המצות בפסח או"ל תשובה אם אמת אדבר הזה שהם אומרים שבחטים לא היו בהם שום ריעותא לא שינוי מראה ולא רכות כלל הרי כתב מרן בש"ע א"ח סי' תס"ז חטים שבאו בספינה אם הם יבשות וקשות ולא נשתנה מראיהן אחזוקי איסורא לא מחזקינן יע"ש גם מרן החבי"ב בשיירי כנה"ג התיר חטים שהיו נעצרים בבור כל שלא ראינו שנשתנו מראיהן מכמות שהיו וזהו כשבתו בספינה או שהיו בבורות ומכ"ש כשלא יש חשש שבאו בספינה ובבורות אלא שלקט הריח בהם בודאי שהם מותרים כל שלא היה בהם שום שינוי במראיתן וגם היו יבשות מאד ולא לחות: איברא דיש עדיין לחוש שמא יהיה מצד החטים עצמן שנתלחלחו מן המים ונתקשו ולא נשתנו מראיהן וזה חששא רחוקה. או אפשר שהיו בחטים אלו מלוחלחים ומבוקעים ונתעפשו ועלה בהם ריח הרי כשמבררין אותם הם מוציאים לו החטים והרי כתב מדן שם סעיף וי"ו וז"ל חטים שנמצאו בהם מבוקעות אותם שאינן מבוקעות מותרות מפני שהדבר מצוי שבשעת הגשמים עליונית הגדיש תחתיתו מתחמץ ומתבקע ואין המים נוגעים באמצעיתו כלל יע"ש הרי שיש אופן שימצא חטים מבוקעות בערימת חטים מלמעלה ומלמטה ויהיה באמצע חטים שאין המים נוגע בהם וכשרים ומ"מ נראה דלכתחילה לא יקח חטים שיש בהם שום חששא אפי' בריח: סימן רו שאלה מעשה שהיה ששאבו מים ללוש בהם מצות לפסח ואחר ששאבו אותם טעמו בהם שיש טעם דק משמן שנרגש בפיו קצת וכל כך הוא טעם דק מאד עד שרוב בני אדם שטעמו לא הרגישו במים ההם אם יש טעם שמן ונתנו למים בכלי זכוכית אם יראה ע"ג המים איזה טיפת שמן דקה מן הדקה ולא נראה בהם שום מראית שמן כלל והמים ברורים וצלולים ואומרים כשזה הטעם אפשר שתיקנו הצינורות הבאים מאמת המים מטיט הנעשא מסיד ושמן וקלט קצת מהטעם במים ולשאול הגיעו מה דינם של מים הללו אם הם מותרים ללוש בהם או לא: תשובה הנה פשיטא ודאי דאם יש לחוש שנפל לי בהם טיפת שמן במים או משאר מי פירות דודאי אסור שהרי לא אמרינן דבטיל ברובא וכמו שכבר ישב לחקירה זאת הרב תנא דאורייתא הרב מש"ל ששאל מאתו הרב כמוהרא"ג ז"ל החקירה זאת דאמאי לא בטילי כשאר איסורים וישב דהוי התר בהתר וקי"ל דהיתר בהיתר לא בטיל כמ"ש הב"י ז"ל בי"ד ססי' רצ"ט וכמו שהביא בס' שלחן גבוה בסי' תס"ב סק"ד יע"ש והגם שהרב שלחן גבוה הקשה על זה מ"מ גם הרב ז"ל נתן טעם אחר דהוי דבר שיש לו מתירין אחר הפסח יע"ש לכל הפירושים במי פירות עם מים אפי' באלף לא בטיל ועיין להרב פר"ח בא"ח סי' תס"ב ד"ה דע שאם נתבטלה אלא דכאן בנ"ד דלא יש כ"א טעם לבד ולא ממשו אם יש מקום לאסור ועיין להרב פר'ח בא"ח רסי' תמ"ב מ"ש בזה יעש"ב ועיין מ"ש הרב פר"ח בא"ח סי' תנ"א סעיף כ"ב וז"ל ומ"ש אבל אסור ללוש בהם הרא"ם פירש דהטעם הוא דריח החמץ הנשאר בו מחמיץ את העיסה יע"ש: ונראה לומר דאם לקט הקמח או העיסה איזה ריח מפירות או מי פירות אם יש לאסור ללוש במים דיהיה מי פירות עם מים הגע עצמך שהיה בבגד אחד נגוב ויבש מאד ונתנוהו ע"ג העיסה או ע"ג החטים וקילטו מהריח ההוא שהוא ריח שמן או ורדים וכדומה דהוי פירות דאם נאסור אותם משום לש מי פירות עם מים והנראה לומר דכל כה"ג דהוי הריח ביבשת בלתי שום לחלוחית כלל אין מקום לאסור דהרי קי"ל ריחא לאו מילתא וכן ראיתי להרב הפרישה בא"ח בה' ברכות סי' שכתב דריח לאו מילתא ונתן בזה סימן זיל בתר טעמא יע"ש ועמ"ש הרב פר"ח בשם הרא"ם ז"ל ועיין במסכת תרומות פ"י משנה ג' ומשנה ד' ומ"ש בירושלמי ובמפ' ז"ל: