לב חיים פלג'י חלק ב רפב

והשיב ע"ד הרב מג"א ורבני האחרונים שנטו אחריו והסכים לאסור כמו שיע"ש וגם הרב"ד חא"ח סימן דכ"ו שהביא דברי ריא"ז והכריח דבחומץ מודה שאינו מחמיץ ומדבריו נראה דחושש לדברי ריא"ז יע"ש. וכמ"ש מז"ה ז"ל שם יע"ש וכן הסכים האי תנא דידן הרב שמחת יאודה אליעזר ז"ל בסימן א' כיעש"ב. והרב ערוך השלחן שם בא"ח סימן תס"ב אות ב' הביא משם רבינו ישעיה הראשון ז"ל דכתב בהדייא דחומץ מחמיץ יע"ש וסיים ואין כן דעת הפוסקים כמ"ש מרן ס"ו והרא"ש והטור סימן חס"ד יע"ש. ועיין בס' פרי מגדים הא"ח סימן תס"ב דחלק א"א סק"א ובחלק מ"ז שם יע"ש. גם הרב פר"ח והרב כנה"ג הביאו פוסקים דסברי דפירות חמוצים מחמיצים וראיתי בס' נ"מ פחד יצחק מער' מ"ם ד"ה מי פירות דק"ב ע"ד שכתב וז"ל ועיין פר"ח שם סק"א וכנה"ג שם בהגה"ט האריכו והביאו הפוסקים דסברי דמ"פ מחמיצים ואין דבריו מוכרחים דכבר נודע לבעלי הרפואה דיש חמוצים שמבטלים החימוץ והפוסקים דפסקו דיין אינו מחמיץ לא חלקו בין יין מתוק ליין חמוץ או משאר טעמים והכי נמי נימא בשאר מי פירות עכ"ל ואחרי המחי"ר אין דבריו נראין כלל דהרי מצינו בש"ס ובפוסקים דאין חילוק בזה ועוד דלו יהיה כדבריו הרי אין מקום לחלק כיון שחז"ל אסרו פירות חמוצים ל"פ רבנן ועוד דבלא"ה אית לן למגזר פירות החמוצים שאינן מביאין לידי חימוץ בעבור פירות החמוצים המחמיצים באופן דליכא לפלוגי כלל: וכבר אירע מעשה בעירינו אזמיר יע"א באחד ושנים שעשו מצות מפירטוקל החמוצים וכשידעתי אנכי הצעיר שלחתי אחריהם שיאכלום קידם פסח ונעשה קצת הערשה בעיר בין החכמים שהיה מי שרוצה להתיר והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו שהדין פשוט לאסור ושכן נמצא כתוב בספר משה ידבר ומתבאר ג"כ מדברי תנא דידן הרב שמ"י וכמש"ל וכלם הודו לדברי וקיימו וקיבלו עליהם שלא לעשות עוד מצות ממי פירטוקאל וכן ראוי לעשות וכן נתפשט המנהג בעירינו: ולעין אם לשו המצה בחומץ יין שלא היה בו מים כלל נראה לי דבדיעבד יש לסמוך על דעת רוב הפוסקים ראשונים והאחרונים ועד אחרן הרב"ד והרב שמחת יאודה ומז"ה ז"ל דס"ל דחומץ אינו מחמיץ אבל לכתחילה אין ללוש יען יש לנו אב זקן רבינו ישעיה הראשון שאוסר בחומץ יין שמחמיץ וזה ברור וגם ס' הראב"ד הביא דבריו רבי' מנוח בפ"ה מהל' חו"מ דס"ל דמחמיץ: סימן רג נשאלתי בגוי שנכנס לבית ישראל באחד מבתי חצירו שהוא אהובו והוא דר שם ימים מספר בתורת שאלה בלתי שכירות כלל אם מותר להניחו להיות בתוך הפסח שמביא הגוי שם חמץ או לא: תשובה הנה כתב מרן בש"ע סי' ת"ם ס"ג דעכו"ם שנכנס לבית ישראל וחמצו בידו אינו זקוק להוציאו אעפ"י שהישראל רואה חמץ של עכו"ם אין בכך כלום אבל אסור להעלותו עמו על השלחן ואפי' בהפסק מפה ועיין להריב"ש סי' ת"א והביאו מור"ם בהגה' ועכו"ם שהניח חמץ בבית ישראל בלא רשותו כופה עליו כלי ועיין עוד למרן סי' ת"ן סז אסור להשכיר כלי לעכו"ם בפסח כדי שיבשל בו חמץ אבל משכיר לו חמור להביא עליו חמץ עי"ש. ומדברי הרב הלבוש בסי' ת"ם סעיף ב' וז"ל ואם אין העכו"ם שם ולא קיבל עליו הנפקד אחריות אינו חייב לבערו דכתיב לא יראה לך וכו' שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים אפי' לא יחד לו מקום מיוחד בבית לא אמ"ל הנח בכל מקום שתרצה וכו' וכן אפי' קיבל עליו הנפקד אחריות לא שייחד לו לעכו"ם קרן זווית מיוחד בתוך ביתו להניח אינו זקוק לבערו כיון דהשאיל לו המקום אינו ברשותו והוי כשומר חמצו של עכו"ם בביתו של עכו"ם דלא אחרוהו ומחיצת יו"ד מיהא בעי שלא יבא לאכול ממנו והנ"מ בחינם אבל בשכר אסור די"א משתכר באיסורי הנאה ומיהו בדיעבד שקיבל שכרו מותר בהנאה ועיין להרב א"ז שם ועיין להרב אורחות חיים הל פסח אות מ"ה דהיכא דיחד לו בית אע"ג דקיבל עליו אחריות אין זקוק לבאר וכו' ובתשו' כתב שאפי' רוצה הגוי לקנות חמץ ולאוכלו בביתו של ישראל מותר ואפי' על שלחן אחד קרוב הדבר להתיר זה מצה וזה חמץ דומיא דשני אכסנאין וי"א אפי' ליכא הפסק בנתים דאם איכא הפסק בנתים לכ"ע מותר עכ"ל: סימן רד שאלה מעשה שהיה ששאבו מים למצת של מצוה בער"פ ונסתפקו בכלי חרס ששאבו המים בתוכו שהוא כלי חרס שעושין ממנו נטילה הנקרא ליברי ק שחוששים שמא נתחלף הכלי חרס חדש בכלי ישן שהיו משתמשים בו ומה שלקחו מחדש אין להם ט"ע דדומים זה לזה ולשאול הגיעו אם המים כשרים ללוש בהם מצה של מצוה יען יש לחוש כי לפעמים נותנים מים מכלים שיש בהם פתותי חמץ בצונן וגם לפעמים מטילין בתוכו מים חמין לנטילה שנתחממו בכלי חמץ אלא דיש' מקום להתיר חדא שהיה הכלי נקי ומורק ושוטף הרבה פעמים וכמעט שהיה ימים רבים מלא מים נקיים ועוד דלא שהו המים ששאבו בכלי זה כ"ד שעות כשנתודע תכף בשחרית באור הבוקר כבר הוציא המים מאותו הכלי ונתן את המים בכלי חרס אחר חדש ממש והוא בצונן על הכל יורינו המורה ושכמ"ה: תשובה נראה לי פשוט דיש מקום להתיר אלו המים שהרי קי"ל בכל התורה כולה דצונן בצונן בלא רתיחה כל שלא שהא בתוכו כ"ד שעות מעת לעת אין לאסור וכמ"ש הראשונים. והאחרונים והרב ת"ה בסימן ר"א וכ"נ מדברי מרן בא"ח סימן תנ"א סעיף כ"ב שכתב וז"ל כל הכלי אפי' של חרס שנשתמש בהם חמץ בצונן מותר להשתמש בהם מצה אפי' בחמין חוץ מבית שאור ובית חרוסת שאעפ"י שלא נשתמש בהם חמץ לא בצונן אסור להשתמש בהם מצה בחמין אבל בצונן להניח בהם מצה אפויה מותר אבל אסור ללוש בהם וכו' יע"ש וכתב הרט"ז שם סקכ"ו אבל אסור ללוש בהם דממהר להחמיץ מכח כח שבכלי וכו' יע"ש כנראה דדוקא כשהוא לדחוק בכל כחו בכלי גורם להוציא החימוץ וכ"כ הרמג"א