לב חיים פלג'י חלק ב רפ

ודברי הרב אבן פנה שהכריח להסך נראין יותר והרב שם חדש היה מן הראוי שיביא דברי הרב בית הלל שא דהוא במקום שעמד כיע"ש וגם מ"ש בכנה"ג סי' ט"ז הגהב"י אות ה' מהפרישה ולחם חמודות: והנה הרב בית שמואל שם בתחי' אות זה כתב קונסין אותו אע"ג דבכ"מ בהמה אין קונסין אותו כמ"ש בי"ד סי' רצ"ז הכא ניכר האיסור שאני עיין דרישה ע"כ והרואה דברי הדרישה במקומן יראה דיגלי לן טעמי איך בסירוס ניכר האיסור ובהרבעת אינו ניכר האיסור והוא סעד לדברנו שכתבנו למעלה ע"ד הרב שם חדש וגם ממה שתירץ הרב ט"ז שם בסי' רצ"ז סק"ב דיצא לחלק באופן אחר והוא לגבי הרבעת בהמה הוא מירי דלא שכיח ומלתא דלא שכיח לא גזרו רבנן וכ"כ בספרו אה"ע שם והוסיף לו עוד דבסירוס הוא בריא דאשתבח ודאי לאכילה ולחרישה משא"כ בהרבעה לא הוה בריא שיהא השבח דשמא לא תתעבר יע"ש ושם ראיתי את הלח'ן דדחה תי' הדרישא הנ"ל ממ"ש בפ' הפרה פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט גופא היא ע"ש ועיין להתוס' שם דמ"ז ע"א ד"ה מאי טעמא ודוק. ז. ולענין אותו ואת בנו מפורש בסוגייא מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ועיין ברש"י ותוס' בפ' מחוסר זמן ובמ"ש הרב מש"ל פ"ג מהל' איסורי מזבח והרב מנחת כהן והרב אברהם יגל ובס' שמחת עולם דכ"ג ע"א ובס' כתנות עור ס' אמור והרב בית הלל י"ד סימן ט"ז. איך שיהיה לענין לתכ"ת אינו נכנס או"ב וכ"כ התוס' שם בחולין דע"ח ע"א ד"ה חולין בחוץ וכ"כ הרמב"ם ברפ"ב מהל' שחיטה אכן בה"ג ה"ד הרא"ש בחולין לרפ"ב ע"א דאסור הב' לאוכלו בו ביום והביאו לו סמוכות מהסוגייא דשם דקאמר זריז דלא עבד איסורא ונשבר דקא אכיל בישראל יע"ש ובלחם חמודות הק' על בה"ג דמה יענה לסוגייא דפ' כל הבשר ותירץ דהר"ן פי' דדברי בה"ג הם מדרבנן משום קנסא כענין מעשה שבת אלא דמדברי בה"ג מוכח דאינו מחלק בין שוגג למזיד ובין לו ולאחרים כענין שבת וצ"ל דאין טעמו משום קנס דההיא דשבת אלא שחכמים רצו להחמיר ולגדור גדר לאוסרה באכילה בו ביום ואין לחלק כמו שבת בין שוגג למזיד ובין לו בין לאחרים זת"ד ומרן הק' בין בכ"מ רפ"ב מהל' שחיטה וכן בבית יוסף כתב כלשון התוס' ממש כיעו"ש ולפי דבריו לא פליג הרמב"ם עם בה"ג דהרמב"ם איירי לפום דינא דאורייתא ואפשר דלזה כוין מרן במה שהביא דברי הר"ן דהוא משום קנסא וממנו ניקח דלא פליגי ויתכן דגם הטור לא הביאם בדרך מחלוקת מדלא כתב אבל בה"ג לא דמר ניהו בה"ג כתבו בדרך פלוגתא כיע"ש לא דהוסיף לומר דבה"ג אסר מדרבנן ועיין כנה"ג הגב"י אות ה' ובבר"י אות ג' ושם חדש ח"ב דכ"ב ע"א ופחד יצחק מע' א' יע"ש מדפירש אכן הב"ח תיקן ל' הטור כפשטו דכונת הש"ס לדעת בה"ג דליתסר לעולם ומשני דדוקא בו ביום אסור מלתכ"ת וכתב דכן הבין הרא"ש ובכן הטור נגרר אחר מר אביו הרא"ש דפליגי הרמב"ם והר' בה"ג ועיין פרי מגדים שה"ד יע"ש ומהר"מ שיף שם אכן הלבוש תפס כל' הר"ן ועי"ש בט"ז ובדו"ף שם. ולפ"ז קשים לשמוע דברי הארוך מש"ך דערבב'. דלתכ"ת משום קנסא וכתב שכ"כ הב"ח ואחד הרואה יראה דעירוב פרשיות שנה כאן דאוריתא אדרבנן ושם ראיתי להרב מנחת אהרן בהגהותיו אות א דשם דרך לפרש במאי דפליגי הרמב"ם ובה"ג והוא דהרמ"ם אזיל לשיטתיה דפסק כר"י דאסור בב"ח נפק"ל מג' פעמים לא תכשל ולא דריש מלתכ"ת כל שתיעבתי לך ובכן ליכא ס"ד לו' או"ב ליתסר כיון דמעיקרא לא דריש כל שתיעבתי לך וכיון שכן מאי אשמועינן במשנה שאינן כשרין לא ודאי דאשמועינן כהרמב"ם דמותר לאכול בו ביום ולא נאסר משום קנס ובה"ג סבר דבב"ח אסור מלתכ"ת א"כ הו"א או"ב ליתסר עולמית קמ"ל ולעולם אסור להב' בו ביום כו' ואיכא למידק על הטור דכאן הביא דעת הבה"ג דאסור לאכול ב"ב ובר"י סי' פ"ז מיתי איסור ב"בח מדכתי' ג' פעמים לא תבשל וכו' זת"ד ונוראות נפלאתי עליו דמני"ר בה"ג בה' בב"ח סי' ס"ד כתב וז"ל תנא דבי ר"י ואמר ל"ת גדי בחלב אמו ג"פ א' איסור בישול וא' איסור אכילה וא' איסור הנאה הא קמן דבה"ג גופיה סבר דאיסור בב"ח אינו מלתכ"ת כ"א מלא תבשל א"כ נפל היסוד ונהרס הבנין שבנה הרב ז"ל דתלאן זה בזה והיותר ק' במה שהק' על הטור דאמאי הביא סברת הבה"ג והביא לבב"ח כר"י ומה לו כי יצעק על הטור אחר דהבה"ג גופיה הביא נמי מתנא דבי ר"י והאמת דאינו תלוי זה בזה וכדאמרן לעיל דזו סברת ר' מאיר דדריש כל שתיעבתי לך הרי הוא בב"ת ואפי' למאן דלא דרים כסברת רב אשי לבב"ח כאמור ומדובר ומה גם אם באנו לס' הרב בית יאודה אשכנזי דהוכיח במישור דר"א ס"ל גם כן כס' רי"ש ועל ד' קראי סמיך וכך הוא סברתו של הרא"ם בפ' משפטים כיע"ש דלפי"ז לא פליגי רב אשי עם ר"י והם בדעת אחד: ואשא עיני למורינו הרב כנה"ג שם דמרן בש"ע כתב שתי הסברות ולא הכריע וכתב עליו הר' מופה"ד בבר"י שם וז"ל ובעיני הדבר ברור. דמרן פסק כהרמב"ם ודלא כהלכות גדולות שהרי סתם כהרמב"ם וידוע שדעתו כס' ר"א שהביא בסתם וכו' זת"ד ולפי רוב בקיאותו דכל רז לא אניס ליה נראה שלא ראה מ"ש הכנה"ג בעצמו בחלק זה לקמן סי' י"ט הגב"י אות ו' באומרו ולענין הלכה רבינו המחבר בס' הקצר הביא השתי סברות ולא הכריעו ומיהו לפי הכלל שבידנו בדברי רבינו המחבר שהסברא שהביא בסתם היא עיקרית גם בכאן דעתו כן עכ"ל ול' זה הביאו הרב שו"ג בכללי הש"ע אות ח"י דמינה תברא למה שראה בכנה"ג חיו"ד דבמקומות שכותב בש"ע ס' אחד בסתם וס' אחרת בשם י"א ע"ז כתב בכנה"ג בדוכתי טובא בזה הלשון רבינו בסה"ק הביא השתי סברות ולא הכריע יע"ש וע"ז רמי ומקשה דאין לך הכרעה גדולה מזאת להביא ס' אחת בסתם ואחת בלשון י"א יע"ש: ולענד' נר' דלשון זה כתב בסי' י"ט יורה דכל המקומות שכתב ולא הכריע כונתו הוא שלא הכריע מרוח מבינתו דהלכתא כמאן אזלא ולא פי' שיחותיו אלא דלמעשה בחר בראשונה כפי הכלל כדי שהפוסק יפסוק כס' ראשונה ואין זה שהוא הכריע ועיין בס' יוסף אומץ סי' ס"ו דמ"ט ע"ב יע"ש :