לב חיים פלג'י חלק ב רעח

עוד ראיתי להרב פרי הארץ דג"ל ע"ב דכתב וז"ל האמנם הא קשיא לי עליה דהר"מ בההיא דה' פה"מ במ"ש דלקי על המטיל מום בקדשים דמאחר דהוי לאו שבכללות קיל"ן דאין לוקין עליו ובשלמא על פסולי המוקדשין דמפי השמועה למדו ניחא אבל על המטיל מום בקדשים היאך לקי ותירץ עפ"י מ"ש בתוס' בע"ז דס"ו ע"א ד"ה כל שתיעבתי לך דהיכא דאיסור מפורש כל אחד לבדו לא חשבינן ליה לאו שבכללות יע"ש ועוד הביא משם מהר"י ערוך מ"ש התוס' במכות דח"י ע"א ד"ה ולילקי משום בשר בשדה טרפה לא תאכלו דהיכא דהוי הכל משם אחד ואינן שני שמות לא חשבינן לאו שבכללות זת"ד: ואנכי תמיה איך לא הביא ל' רבינו החינוך במי' תצ"ט ד"ך וז"ל ומ"מ איננו נקרא לאו שבכללות לפי שעיקרו לא בא אלא על פה"מ ושאר האיסורין יוצאין מכללן כלו' ממה שהוציא הכתוב אזהרה זו בלשון כלל שאמר כל תועבה ולא חמר ל"ת פסולי המוקדשין בפי' ומפני כן נחשבהו לאו מיוחד לעיקרו ונלמוד ממנו אזהרה לשאר ענינים עכ"ל גם ראיתי להר' זהב שבא דעמד על תי' התוס' בסוגין ד"ה כל שתיעבתי לך ממה שתירצו דמדאסר רחמנא מעוך וכתות לגבוה דאימא דאצטריך למלקות דאי מלתכ"ת הוי לאו שבכללות והי' עפ"י דברי התוס' דע"ז מ"ל דלא מיקרי לאו שבכללות ע"ש והרב אהלי יצחק כתב עליו דליתא דהכא נמי אינו מפו' איסור האכילה כלל וזכר עשה למ"ש הרא"ם בס' משפטים דקרי ליה לאו שככללות ונתקשה מדברי הרמב"ם פ"ח ה' פה"מ דכתב דליקה ובנה אצלו ציו"ן מ"ש הרב שע ה הלכות יסודי התורה ד"ג סו' ע"א וריש ע"ב ושם הביא דברי החינוך שזכרנו גם בס' ארץ יאודה דחה כמו כן דברי הז"ש אך דנר' דלא ראה דברי הרמב"ם בה' פה"מ יע"ש ועיין מרכבת המשנה ח"ג פה' פה"מ ושע"ה בה' אישון יע"ש ודע דבספרו ל"ס הק' דאמאי אצטריך וזה אשר לא תאכלו לרבות השחוטה ת"ל מל"ת כ"ת יע"ש ולפי מה שהביא מר ניהו גופיה בתחי' דברי הרב ז"ל דלתכ"ת הוא לאו שבכללות ואין לוקין עליו הרי אצטריך וזה אשר לא תאכלו לחייבי מלקות וק"ל: עוד ראיתי למוהרש"א בספרו זהב שבא דהק' ע"ד התוס' ד"ה כל שתיעבתי מדאסר רחמנא מעוך וכתות לגבוה דאימא דאצטריך לגבוה דמלקות דאי מלתכ"ת ליכא מלקות דהוי לאו שבכללות וע"ז הביא מהרב אפרים פינטו ז"ל שתירץ דמייתורא דקרא נפקא דיהיב טעמא כי משחתם בהם מום בם יע"ש ואחהמ"ר אין תירוץ זה מספיק דהאי סיפא דקרא כי משחתם בהם מום בם אצטריך לדרשא אחריתי בזבחים דע"ז ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה הא עבר מום ירצו ודוחק לו' דהא נמי משמע ואתה תחזה. שא דלא זכותי להבין ארשת שפתיו של הרב ז"ש שם בסו' ע"ד וז"ל ובזה יתישב קצת וכו' לא במאי דאמרן ניחא עכ"ל ואיני מבין מה בא לחדש דהרי להכי הוא דאתא וקמיתא היינו הך ולפי הנר' המעתיק עירב מ"ק עם מ"ב כדאמרן לעיל. ועיין בס' שרשי הים ד"ך ע"ב ובס' מרכבת המשנה אשכנזי ח"ג דקכ"ב ע"א ועיין מ"ש הרב נר מצוה ח"א דע"ו ע"ד ולא הרגיש כדחית הרב אהלי יצחק והר' ארץ יאודה גם שם הביא מה שהראה הרב מוהר"י הערוך הנ"ל ע"ש שהאריך ועיין בס' בית יאודה אשכנזי בחידושיו לחולין ד"ה אמר ר"א מנין וכו' ובס' לימודי ה' סוף לימוד פ"א ע"ש: ולפי"ז מה שהקשה הרב ז"ש שם דאו"ב בהדיוט לילקי משום לתכ"ת כיע"ש הוא לפי המונח דהביא מהתוס' דעז אך לפי מה שדחו הרבנים הנ"ל אין כאן קושייא כלל ומכ"ש למ"ש שם איהו גופיה דהוי לאו שבכללות כמו שהשיג עליו הרב למודי ה' לימוד ע' ובס' ארץ יאודה שם מניה וביה ע"ש ועיין בס' שם חדש ח"א דג"ל וח"ב ד"פ ובמפתחות שם ע"ש ובס' מנחת אהרן על הארוך משך ודוק ובס' שמחת עולם דכ"ג ע"א: ואו. ולענין אלים המסורסים מפורש בתוס' בסוגיין בר"ה כל שתיעבתי דאינו בכלל לא תכ"ת מדאסר רחמנא לגבוה מכלל דלהדיוט שרי. והרב בית שמואל באה"ע סי' ה' ס"ק ז' הביא משם המרדכי פ' ש"ש ולא הזכיר להתוס' ולהגמ"י בפ' ט"ז מהלכות או"ב ועיין להרפ"ח בי"ד סי' ס"ב ס"ק י"א ומצוה להביא מן החדש מה שראיתי להרב שם חדש בח"ב ד"פ ע"ב דצדיק עתק לשון הרב בית שמואל דכתב וישראל אחר מותר לאכול אעפ"י שהוא בכלל כל שתיעבתי לך מ"מ מדאסר לגבוה כו' מרדכי וישראל שסירס או שסירסו הגוי משמע דאסור לאכול ממנו כמ"ש בי"ד סימן ס"ט וע"ש סי' ט"ז באו"ב דאיכא פלוגתא עכ"ל וע"ז הרבה להשיב עליו באומרו צ"ע טובא חדא מנ"ל האי חילוקא בדברי המרדכי והלא המרדכי לא הזכיר ישראל אחד ואדרבא משמע להפך דהרי על מי שאיסורו מדאורייתא כתב איסור באכילתם ועוד קשה במ"ש וישראל שסירסו משמע שאסור לאכול ממנו המשך דבריו משמע דאפילו לישראל אחר אסור דאם לא כן מאי איכא בין היכא שהערים להיכא שסירסו שכתב ואם כונתו כך מאי ראיה מייתי מי"ד סימן כ"ט והלא שם מפורש דלשאר כל אדם מותר זת"ד: ואנכי הרואה דאין כאן שום השגה על הרב"ש והוא דכונת הרב בית שמואל שכתב וישראל אחר מותר לאכול האי לישנא מדנפשיה קאמר ולא כיון בעד המרדכי ומתיבת אע"ג והילך הוא שהביא לשון המרדכי ושוב גזר אומר וישראל שסירס או שסירסו גוי בשבילו וביאור דבריו דכתב דאסור למסרס עצמו היינו משום קנסא דרבנן כדברי המרדכי הם לענין דאורייתא דליכא משים כל שתיעבתי ומותר לאכול ואתו רבנן וקנסוהו כלשון מרן ז"ל שם בש"ע דמשם תפס הלשון הרב בית שמואל והוצרך לבארו דאסור באכילה ולהביא ראיה מי"ד סימן צ"ט משום דלדברי מרן שכתב קונסין אותו ומוכרן לישראל אחר הוה משמע דמוכרח לאחר כדי שלא יחרוש בה שלא יהנה מעבודה דלייפוי חרישה איכוון אך אם רוצה לשוחטה ולאוכלה מה בכך לכן בא לבאר ולהביא מי"ד דאסור לאוכלה ומותר לישראל אחר לשחוט ולאכול וכמו שהבין הרב בית הלל שם: גם זה היסוד שהניח בין כשעושה עצמה לכשעושה בכונה בעצמו ליתא דלפי מאי דאמרן דהכל שפה אחת ודברים אחדים ליתא להאי חילוקא והכל בתר כונתו אזלינן ואם יש חילוק אמאי לא אמרינן לשום הפרש בין כשהגוי עושה בשבילו לכשעושה בעצמו אלא ודאי דבזה אין שום הפרש ועיין בס' בית