לב חיים פלג'י חלק ב רעז

כן ודבריו של הרא"ם כל שהוא עיקר הוא במה שבנה יסודו דהרמב"ם ס"ל כס' אחרים ורש"י כסברת ד"א ובהא סליק ונחית והרואה במחברים על הרא"ם יראה דאין כל חדש בדברי הרב מח"א ועיין בס' קרני רא"ם ובס' צרור החיים ובס' הליכות יו"ט שם: תו חזינא ליה להרב נר מצוה שם דכתב על דברי התוס' דבכורות שם דכתבו כמו בב"ח וכ"ז ומעשה שבת ופליאה דעת ממני דבפ' כ ה פרכינן אלא מעתה מעשה שבת ליתסרו וכו' כ"ז ליתסרו וכו' אלא דלא נאסר מלתכ"ת כ"א בב"ח ולא מעשה שבת ודברי התוס' מרפסן איגרי וכעת צל"ת עכ"ל ואני אומר דדבריו אדרבא צריכין תלמוד מאחר דכונת התוס' פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה דמדברים על הידוע דהש"ס פריך מנייהו ואילולי דגלי בהו קרא הוה אסיר בהו נמי משום לתכ"ת ונקטו שתים הנה דהם הראשונות דפריך מנייהו הש"ס וכן הבינו בדבריהם הרב ח"ן והרב גאון ירוש' בס' הליכות יו"ט דק"מ והרב פרי הארץ ח"ב דל"ב ע"ג פי' דברי התוס' הללו וכלאחר יד הגיה לתקן הל' ע"ש ועיין הש"מ בס' מזבח כפרה איכו השתא נצא השדה למה שראיתי להרב באר בשרה בפרשת ראה דקס"ו ע"ג דכתב וז"ל וחזה הוית מה שתירץ מוה"ר בסד"ר דהא דפסק הרמב"ם דמטיל מום בקדשים הוא בכלל כ"ת הוא כדעת אחרים ודוקא קרשים והם בכלל פה"מ דקתני אחרים יע"ש. ודבריו תמוהים בעיני חדא דגם בכור קדשים הוי ואיך קאמר סתמא מטיל מום בקדשים ועו"ק דאין דרך הרמב"ם לכתוב דינים מחודשים אלא מה שמצא מפורש וא"כ הא דמטיל מום בקדשים היכן מצא הרמב"ם דין זה אלא ודאי היינו דר"א ועוד מ"ש שם דמטיל מום היינו פה"מ אחרי המח"ר מדברי הרמב"ם בס' המצות וכן דפ"ח מהל' פה"מ מבואר דאין בכלל פה"מ אלא פסול שאירע לו אחר שחיטה בין במחשבת בין במעשה וא"כ הקו' במ"ע עכ"ל. ואשתוממתי על המראה דמבין ריסי עיניו נראה שלא ראה לשון הספרי במקומו דאיתא התם כלשון הזה אחרים אומרים בפה"מ הכתוב מדבר נאמר כאן תועבה ונאמר להלן לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת ה' אלהיך הוא מה תועבה האמורה להלן בפה"מ הכתוב מדבר אף תועב' האמור' כאן בפה"מ הכתו' מדבר וכ"ה בילקוט שם וגם ראיתי להרב אברהם יגל בחי' לתמורה דצ"ח ע"א שכ' וז"ל וליכא למימר דהתוס' מפרשים הא דאוקמוהו אחרים בפה"מ לאו בהוטל מום איירי לא בפיסול אחר כגון פיגול ויוצא וכיוצא דלא שייך כ"א ע"י אדם ולהכי מק' המ"ל ז"ל שהביא הרמב"ם ז"ל הך דינא דקדשים דהוטל בו מום וכו' דזה ליתא שהרי בספרי סיים דהביא ג"ש תועבה תועבה דאיירי במום עכ"ל וכ"כ הרב הל' יו"ט שם ובכן דברי הרב באר בשדה צריכין תלמוד: ובזאת וכזאת יש להפליא על הרב פרי הארץ ח"ב דג"ל ע"ב בין במה שביאר קו' המש"ל בין במה שתירץ ליישב תרי פיסקי הרמב"ם ובין במה שהק' אחרי כן בלאו שבכללות בהני תלתא הורה גבר דלא ראה ל' הספרי במקומו והרי לפנינו לשון הרמב"ם דגילה דעתו דכי תועבת דאמר קרא קאי לתרוייהו לאשר יהיה בו מום ולכל דבר רע דהוא מפלג בקדשים ע"י דבור דע כמי שפירש"י שם בחומש עוד תשוב ותראה להרב באר בשדה שם לפני זה דטרח כדי לישב בעד הרא"ם במ"ש מאן לימא לן וכו' עפ"י היסוד שהניח דהרא"ם ס"ל דסתמא דתלמודא כי פריך ומי קניס ר"א הוא דסבר דלרבנן כשהטיל מום בבכור איסורו מדאורייתא לאכול ממנו משים לתכ"ת עד שיולד לו מום אחר ולכ"ע אית להו דליכא משים לתכ"ת ומאי דפליגי הוא דלר"א אית ליה קנסא ולרבנן לית להו קנסא והוא דלא כרבה דסבירא ליה דלרבנן אפי' במטיל המום הוא משום קנס ולהכי כי פריך מהו לקנוס בנו אחריו תפס רש"י דברי ר"א דלא יאכל עולמית משום דלרבנן דאית להו מדאורייתא לא שייך למבעי מהו לקנוס בנו אחריו זת"ד ובעיני כמו זר נחשב לפרש שי' חדשה בש"ס לדעתו של הרא"ם בלבד ולאוקומי דפליג סתמא דתלמודא בדברי רבא והפך דברי התוס' ובשגם אנכי הרואה להרמב"ם בפי המשנה ולהרא"ם שם דפי' בפשיטות דהבעייא היא אף לדעת רבנן דפסקו דלא קנסו בנו אחריו וישחט על אותו מום עצמו ועל מה שתפס רש"י דברי ר"א כבר תרגמה הרב יו"ט ראשון לציון בספרו הנורא הלכות יו"ט דקמ"ב ע"ב דלרבותא נקטי דאפי' לר"א דסבר שהוא מדאורייתא ונקט עולמית אפי"ה לא קנסו בנו אחריו כיע"ש ועיניך לנוכח יביטו להרב רנו ליעקב בחי' לחולין אשר בס' מזבח כפרה דק"ז ע"א שתי' תרי לישני דהרמב"ם עפ"י דברי התוס' דחכמים דבכורות סברי כאחרים דקרא בפה"מ ושיש חילוק בין בכור לפה"מ עי"ש ומלבד דלא זכר שר דקדמוהו רבנן בכ"ז כאשר הבאתי למעלה ראש ואין כל חדש עוד בה דאגב שיטפיה עשה חליפין והזכיר בהלכה דמטיל מום בקדשיה ואין לא הובא בפ"ב מה' בכורות ה"ז ואינו אלא כ"ז פה"מ ודכתב הרב ז"ל אינו זה כיע"ש ובכל אלה תבענה שפתי דלדרשת הספרי לדעת אחרים דגמרו תועבה תועבה לפה"מ אמאי לא ילפי הכי לאתנן ומחיר כלב דמפורש בהו בקרא דנקראו תועבה ונימא דהזן בכלל לתכ"ת וגם להספרי עצמו דדריש שם דמוקצה ונעבד וכלאים דנקראו תועבה מאי שנא הני מפה"מ הן אמת דתועבה דכתיב באתנן מפורש בגמ' דאצטריך לג"ש אחרת לזונה ישראלית ומוקצה ונעבד מבואר ההתר מדאסר לגבוה וכלאים שמעינן מכלל בהמה ועוד י"ל לפי מ"ש אנן יד עני גבי גזל ורבית ואונאה אפס קצהו תראה ועיין להסד"ר דרל"ז דכתב דאין זו הלכה יע"ש: וזה חזיתיהו להרב מגילת ספר בדס"ט ע"ד דכתב וז"ל והם תירצו דשרי רחמנא קדשים שהוממו כצבי וכאיל וא"כ אינו דבר מתועב יע"ש ולפ"ז יהיה דין הבכור שנפל בו מום אסור בגיזה ועבודה כקדשים כדאמרינן בבכורות תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב עכ"ל ואנכי לא ידעתי מה בא לחדש ולומר דהוא מפורש רש"י בבכורות דכ"ה ע"ב ובהרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' בכורות הי"א וי"ב וי"ג יע"ש ועיין חק נתן שם ובספרי פרשת ראה יע"ש ועיין בס' הלכות יו"ט דק"מ ע"ד ודקמ"א ע"ג שחילק דבב"ח לא שייך בידי שמים כמו ששייך בצורם אזן הבכור ובקדשים ועיין מהר"ם שיף בב' מקומות ולהרב שע"ה ולהרב לימודי ה' ודוק: