לב חיים פלג'י חלק ב רעה

רמב"ם ואין נראה לי למנות זה הלאו שאין זו דרשא גמורה שהרי בפה"מ משמע גבי בכור שהטילו בו מום שלא ישחוט עליו משום קנסא יע"ש הרי דהבין דעיקר דברי הס' המצות הוא על פה"מ דהמוצי' במספר בענין המצות שלו הוא פה"מ דוקא ולא בכור דהרי אדתקשי ליה דפה"מ מבכור לפלו"ג וליתני בדידה לא ודאי דהא דהבא דר"ת הוא אגב גררא ומדברי הסמ"ג הללו תבלין מצאתי להרב בנ"י ודעימיה דהקשו תרי לישני דהרמב"ם מבכור לפה"מ דהרי עינינו הרואות דהכי קא מותיב חד מן קמיא הסמ"ג ז"ל ויש להעיר על הרבנים הנ"ל מלבד התנא אשר באו ליישב תרי לישני דהרמב"ם כל אחר לפי דרכו איך לא הזכירו לשון הסמ"ג הלזה דקא משוה בכור לפה"מ ועיין בס' נר מצוה סי י' ריש אות ד"ן ותמיהא נשגבה בס' דברי דוד דהק' מדידיה אדידיה מן הספרי ממתניתין בבכורות ותי' דר"א קניס מכאן ואילך יע"ש ואיך לא הביט עין לראות ממ"ש התוס' שם באותו דף עצמו. ועיין צא"ק והח"ן בדברי התוס' הללו ובס' זרע אברהם דספרי ובסד"ר דרטו"ב ע"ג ובש"מ בס' מזבח כפרה ועיין נמין להרב פרי הארץ ח"ב י"ד סימן י"ג דל"ב ע"ג ודוק. עו"ר להרב נר מצוה דע"ז ע"ב שיש להקשות למאי דפריך הש"ס ומי קניס ר"א לעולם ורמנהי מי שהיתה לו בהרת וכו' דאמאי לא פריך לר"א מברייתא דספרי יע"ש ותיובתא לא קא חזינן דכיון דהש"ס אמתני' זו קאי אל מקומו מוכרח להקשות מהאי מתני' ועוד דידוע מה שהביא הרב שכ' שמעתתא בשער ד' אות ח"י ואיתא כן בתוס' בכמה דוכתי דלפעמים האמוראים לא ידעי הברייתות ועיין בס' הנורא חק"ל ח"מ ח"ב דנקט ע"ג מה שרשמתי שם אני הצעיר בס"ד : עוד ראיתי להרב ז"ל שם דכתב וז"ל וא"ת כיון דרבינו פוסק כאחרים דבפה"מ הכתוב מדבר א"כ מנל"ן דעד שיוליד להם מום אחר דחוי לאוכלן דהרי פי' רש"י כל שתיעבתי לך הרי הוא בב"ת עולמית והאי תועבתי לך להתרחק מבישולו ה"נ איך ניתר מתועבה זאת כשיולד להם מום אחר ואפ' לומר דמדר"א נשמע לאחרים וא"ת הרי אעיקרא דדינא פירכא דמנ"ל דר"א סבר כן דילמא דלעולם אסור כיון שהוא מתועב והתוס' בבכורות כתבו דההיא דר"ח דספרי אסמכתא בעלמא הוא אך אכתי ק' תינח לר"א אבל לאחרים דאיסור אכילתו מדאורייתא ובזה מודים התוס' מנלן דכשיולד מום אחר מותר באכילה עכת"ד: ודבריו שגבו ממני דאיך יתכן דמביא' להתוס' דבכורות ממ"ש בסוף הדיבור ולא השגיח למ"ש אתחילת דבריהם דקשיא להו דר"א סתר דידיה אדידיה ומכח קו' זאת הוצרכו לתרץ דר"א סבר דבמום שהטיל בו האדם איכא לתכ"ת אך כשנולד לו מום אחר חלף הלך הראשון והוא משום קנסא נמצא דהתוס' מכח דהק' להו דר"א הפך מדידיה אדידיה הוצרכו לעשות אוקמתא זאת ובכן מינה הוכח תוכיח דלרבנן נמי הכי מתוקמא דשקולים הם אחרים עם ר"א בדרשת לתכ"ת וכיון שכן הוא פלא דמביא לתירוצא בתרא שכתבו התוס' דהוא אסמכתא ולא שלטא ביה עינא מ"ש בראש אמי'ר ועיין בסר"ר דרטו"ב ע"ד ובס' אהלי יאודה דע"ו סע"ב ובס' פרי הארץ ח"ב דל"ב ע"ג ובס' חזו"ן הביא מהרב מהד"י קורקוס שנ"ט לדברי הרמב"ם ויותר ק' דאיך כתב בתחילה בפשיטות דמדר"א שמעינן לאחרים דאם לא ראה לדברי התוס' הללו מהיכן נפק"ל הא כי מה שמצינו הוא כסברת חכמים גבי בכור דנקטו האי מילתא עד שיולד מום אחר כדתני תנא התם בבכורות דף ל"ד ועוד דמה שהביא משם רש"י הרי הוא בב"ת. עולמית אינה ענין לצורם אזן הבכור דבב"ח שאני דקאכיל תועבה גופא וניכר האיסור ואין לו התר עולמית לא כן בקדשים דהיכא דנפל מאליו התורה התירתו כצבי וכאיל ודוקא היכא דהטיל בו מום בידים הוא דסברי אחרים דהוא בכלל לתכ"ת מכח הג"ש דתועבה תועבה ואין לו דמות עם בב"ח ויפול התימא על הרב נר מצוה דנעלם מיניה דמר בעת ההיא דברי רש"י בחו מש ס' דאה דכ' ולימד כאן שלא ישחט ויאכל על אותו המום עכ"ל הא קמן דגם רש"י שהביא ס' ר"א הבין בדברי ר"א שהוא על אותו מום דוקא מאי ראיתיה באזהרת דלתכ"ת ועיין הז"ן דקנ"ד ע"א ולהרב צאן קדשים בחי' לתמורה לד"ד יע"ש. ובעיקר קו' כבר קדמו הרב מחנה אפרים בנימוקיו להרמב"ם דכ"ט ע"ג שהק' כן וכבר השיבו הרב אברהם יגל שם דל"א ע"ד דאמאי לא הק' כן על ר"א ומוכרחים אנחנו לומר דהיינו טעמא דכיון דנפל מאליו הך מום דנעשה בידים לא חשיב כלל והוי כתם ולא חסרו לאוכלו אלא על מום שנעשה בעבירה יע"ש: ולי ההדיוט נר' להליץ בעד הרב מח"א דלא כיון להקשות על אחרים דספרי ואפי' על הרמב"ם כדי שיאמר דתיקשי לר"א לא כונתו מבוארת דאין תלונתו כ"א על הכ"מ שם דכתב ומ"ש עד שיולד מום אחר כחכמים פ"ה דבכורות דל"ד דלפי האמת חכמים דבכורות מאי דשנו חכמים בל' המשנה הוא לגבי בכור דוקא משים קנסא לדרבנן והיכי נפקא מהתם לפה"מ שהוא מדאורייתא ומה שהק' עוד הרב מח"א למרן כ"מ דאיך כתב דפסק כאחרים דהא אתיא ככ"ע הניחא לפי מה שפי' הרב סד"ר והרב אהל"י בכונת הספרי אך אי נימא דברים כפשוטן דמשום דאוכל קודם פדיונם ואפי' בנפל מאליו ס"ל לאחרים דאיכא משום לתכ"ת ור"א ס"ל דלא משום כן יקרא תועבה ולא אתיא כר"א ומר אמר חדא ומר אמר חדא ופליגי בהדייהו ועיין פרי הארץ דג"ל ע"ב ועיין ה' יו"ט דקמ"א ע"ב: והנני יוסיף להפליא על מ"ש עוד הרב נר מצוה שם לתרץ קו' דמנ"ל להרמב"ם הא דעד שיולד מום אחר דישלח דברו לאמר ונר' דרבותינו בעלי התוס' כבר נרגשו מזה התם וכתבו דלאחרים אין לאסור שחיטה על אותו המום מלתכ"ת כמו כב"ח כו' שיש לחלק ע"כ והנה מ"ש אין לאסור שחיטה על אותו מום ר"ל כשנפל בו מום אחר אין לאסור שחיטה משום מום ראשון שהוטל בידים מלתכ"ת במו בב"ח עכ"ד וכל חכם לב ישר יחזו פנימו דכשגגה שיוצאת היא להבין כן בדברי התוס' דמלבד דהן דברי נביאות והעיקר חסר מן הספר במה שמפרש דעל אותו מום משמע דנולד לו מום ב' מאיו מלבד הא' שהוטל בידים עוד הן בה דאעיקרא לא ניתן ליאמר דהתוס' כיונו לומר על אותו מום דפה"מ דלא כיונו אלא על הבכור וכן תבינו בפשיטות כל המפ' ספי'