לב חיים פלג'י חלק ב רעג

וק"ל ועיין בס' בית יאודה אשכנזי שם ועיין שדה הארץ ח"ב בחי' לקידושין צדנ"ו דצ"ח ע"ב: עוד ראיתי בס' זהב שבא דהק' ע"ד התוס' ד"ה מדאסר רחמנא כלאים לגבוה דכתבו דלמא אצטריך להקדישה ואח"כ הרביע כלאים דהרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"כ לא מצית למימר דאצטריך קרא להקדישה ואח"כ הרבעה דכ"ע מודו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו והרמב"ם אמר כן במוקצה דדוקא ברובע ונרבע שהוא מום גדול כתב בין לפני הקדשה בין לאחר הקדשה אסורה למזבח אבל בכלאים לא עכ"ד: ולדבר הזה יסלח אדוני דלו יהי כדדייק מדברי הרמב"ם דכלאי בהמה אית בהו קולא היכא דהוקדשה תחילה משום דאין אוסר דבר שאינו שלו מ"מ אין זה סתירה לקו' התוס' דהתוס' קיימי לס"ד דלהדיוט אסור ומאי דאסר לגבוה הוא בהקדישה ואח"כ הרבעה וע"ז תירצו דאי הוה אסיר להדיוט לא הוה צריך קרא לגבוה להקדישה ואח"כ נרבעה דודאי אסור אך למסקנא דלהדיוט שרי מדאסר רחמנא לגבוה מוכרח דהיכא דהקדישה ואח"כ נרבעה שרי לגבוה וזהו כדברי הרמב"ם נמצא דהרמב"ם קאי למסקנא דמלתא והתוס' קיימי לס"ד דלהדיוט אסור ומה שהיה לו להרב ז"ל לדקדק בתי' השני שכתבו התוס' א"נ מדגלי לך בטרפה שאין חילוק ה"ה בכלאים ומחוסר זמן וע"ז תקשי דאינו דומה כלאים לטרפה ושהרמב"ם חלוק ע"ז ועיין להלח"ם בפ"ד מה' שגגות דין א' ובס' שמחת עולם דג"ן ע"א ועל תירוץ הב' שכתבו התוס' כנז' הק' שם הרב ז"ש אמאי לא נימא איפכא דמדאצטריך בטרפה נימא אף בכלאים לא וע"ז הביא מה ששמע מרבו הרב כמוהר"ר יאודה ן' שוהם ז"ל שתי' בג כללים הא' שבהם עפ"י מה ששמע מרבותיו שהיו מקשים מאי שנא דבחד דוכתא אמרינן מדאצטריך ובחד דוכתא ילפינן מה מצינו ואמרינן מדגלי וכו ותירצו דכשאנו אומרים מדגלי קרא וכו' היינו כשאותו המלמד אם לא היה כותבו מסברא לא היינו יודעים אותו התם עבדינן מה מצינו דלא שייך לומר מדאצטריך דהא אצטריך לגופיה אבל כשהסברא מבחוץ היתה גוזרת כך אף בלא קרא אז אמרינן מדאצטריך קרא למימר הא בעלמא בהפך ובזה תירץ דגבי טרפה אי לאו קרא הסברא היתה הקדישה ואח"כ נטרפה מותרת א"כ לא מצית למימר מדאצטריך וא"כ אמרינן מדגלי בטרפה ה"ה בכלאים אבל לעיל שכתבו התוס' מדאצטריך מן הבהמה להוציא הרובע התם בלאו קרא הוה מפקינן רובע לאסור שהרי נעבדה בו עבירה עכ"ד. ואנכי הרואה דבדוכתא דאנן קיימין מינה תברא להאי כללא דהרי בסוגיין איתא מדגלי רחמנא גבי כלאי הכרם מכלל כ"ז שרו הא קמן דבהאי לישנא מדגלי אמרינן דהוא ללמד מן האיסור להמותר והיינו במה מצינו וכלה דוק ותשכח בתלמודא ודע דמדברי התוס' הללו עמד הרב זהב שבא ז"ל ע"ד התוס' ד"ה חורש דאי כתב רחמנא אלה הו"א שלה שהוא מעיך וכתות לא תקריבו בין הוקדש תחי' בין הוקדש אח"ך משום דגלי קרא בטרפה וה"ה בכל דבר קרבן כמ"ש התוס' בד"ה מדאסר אבל אתה מקריב שור שנעבדה בו עבירה תפסת מועט תפסת דהקדישו קודם החרישה אבל הקדישו אחר שחרש מנלן ובאמת שראיתי לרש"י דפירש אם הקדישו אחרי כן אבל מנלן וכו' וצ"ע. ואחרי המ"ר אומר אני דלגבי ב"מ היכא דהקדישו ואח"ך נפל בו מום אין אנו צריכין מדגלי קרא בטריפה שהוצרך הרב לתלות הדבר במה שכתבו התוס' גבי טרפה דהרי אית לן קרא בפרטות גבי ב"מ עצמן בין לשקדם מומם להקדשן בין לשקדם הקדשן למומן ולמה לנו לילך עצות מרחוק והנני יוסיף להפליא ליסוד זה אשר בנה ואשר נטע דבאלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהם עבירה תפסת מועט תפסת דכנראה דנעלם מעיני דמר בעת ההיא סוג' ערוכה בסוטה דמ"ו ע"א דאיתא התם אצטריך סד"א ה"מ היכא דעבר בהם שהם חולין אבל עבד בהם כשהם קדשים אימא ליתסרו צריכא ע"כ. הבט ימין וראה דהש"ס מביא מתלתא קראי בין לעבודת התר ובין לעבודת איסור כגון חורש בשור ובחמור כפרש"י ובין כשנעבד בהם כשהם קדשים ונמצא דכשהקדישה ואח"ך נעבדה בו עבירה הוא יותר חידוש להתרא כדי להתיר ואינו תפסה מועט אלא תפסת מרובה וגם דאיכא תרי קראי חד לחולין ואח"ך הקדישן וחד לקדשים ואח"ך נעבדה בו עבירה וא"כ היכי סלקא דעתך לומר דאלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב לקדשים שנעבדה בהם עבירה הוא היכא דהקדישה ואח"ך נעבדה בו בלבד מאחר דאיכא קרא נמי להיכא דנעבדה בו עבירה ואח"ך הקדישה ותרתי איתנהו ועין הלכות יו"ט דק"ם ע"ב ועיין מהר"ם שיף שם בחולין: ועוד יש להעיר עליו ממ"ש התוס' עצמם בד"ה חורש בשור דאי כל מילי א"כ כל מעשה שבת ת"ל מאלה ולמ"ל היא קודש ע"כ נדחה מזה דפשיטא להו לתוס' דלא אמרינן בזה תפסת מועט תפסת מדמקשה בכח דאי כל מילי למ"ל קרא וע"ד תוס' הללו הק' שם בס' ז"ש דאימא דאצטריך לכם בשבת לגלויי דמלה מיירי בכל מילי ולפ"ז אי דייקינן אבל אתה מקריב מיירי בכל מילי יע"ש ולא ידעתי איך יגלה מהדיוט לגבוה דמה מועיל מה שמצינו בהדיוט דשרי מקרא דקדש היא לכם כדי לומר דאבל אתה מקריב הוא כל מילי מאחר דאיכא למימר בשופי דלהדיוט שרי ולגבוה אסיר ואינו ערב הדיוט לגבוה עוד הקשה שם להתוס' בממה נפשך אי ס"ל שבת דחמירא אצטריך קרא ואי לא ס"ל כן ק' לריו"ח דאסר מעשה שבת הרי כתיב אלה יע"ש ואני אומר דלפי"ד הי"ל ליישב דבהא פליגי דריו"ח סבר דמעשה שבת חמיר ויצא מכלל לה. עוד דאיתי להרב ז"ש דמן הבהמה ומן הבקר הם שני כתובים וב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין יע"ש והוא תימא דמר ניהו כתב שם למעלה מזה לתרוצי דמן הבקר לא אתי לשאר איסורין לא אתי להדיוט ולא הוו שני כתו' הבאים כאחד ועיין שם לענין שבת וכ"כ ובס' לח"ס וארץ יאודה יע"ש ועיין בס' זרע אברהם שיטה על דברי התוס' ד"ה חורש ומ"מ נילף ועיין להתוס' ז"ל בתמורה דכ"ט ובס' זהב שבא ול"ס ומהרש"א ודוק: ה ולענין בכור ופה"מ בקדשים שהוטל בהם מום הנה פסק הרמב"ם פי"ח מהל' פה"מ ה"ג וד' וה' האוכל מהם מפסה"מ כזית לוקה והם בכלל לתכ"ת והרא"ם בפ' ראה נראה שלא ראה