לב חיים פלג'י חלק ב רעב

יש הוכחה כ"א להרכבת אילן אבל כ"ז אימא דאסור באכילה ומה שלא הביאו ממתני' דריש פ"ח דכלאים משום דהו"א דהא דקתני ומותרים באכילה היינו דוקא שאמרו אעצמן דלא קעבר הלאו דשדך לא תזרע אמנם בזרעים בידים דקעבר הלאו דשדך אסורים באכילה להכי הוצרכו להביא ראיה מההיא דפ' כל הבשר דאפי' דקעבר הלאו מישרא שרי עכ"ל ועיין להרב מוהרא"ג בס' זכור לאברהם בחי' לב"ב שם מה שיישב לזה והביא הקו' מהר' תוי"ט ז"ל יע"ש: וראיתי להרב מגילת ספר דכתב בדס"ט ע"ד וז"ל ועדיין יש להקשות כ"ז והרכבת אילן שהם מותרים באכילה כמ"ש הר"מ ז"ל בה' כלאים מ"ש מבב"ח וצ"ע עכ"ל ולא זכיתי להבין ארשת שפתיו דהרי זו היא קושית הש"ס דפריך כ"ז ליתסרו ובכלל הוא הרכבת אילן כמ"ש מרן בב"י שם ועיין בס' שע"ה שם ובס' שו'ג סי' רצ' סק"י וא"כ על מה הצריך עיון בדבר דהש"ס מתרץ בשופי כמבואר בסוגייא שם: ובלומדי משפטי עיני ראו להרב לימודי ה' בלימוד פ"א דכתב וז"ל וראיתי להרב שע"ה שם שהק' בפשטא דמאי פריך כ"ז ליתסרו לישני בפשיטות מדרבי רחמנא אם שו"ר דגבי מתנות כהונה בפ' הזרוע דקל"ב לרבות את הכלאים שמע מינה דלהדיוט שרי ע"ש והא לא קשיא דאי לאו דאשכחן משן תקדש דלהדיוט שרי לא הוה מרבינן מאם שור לכלאים והו"א לחלק כרבי אליעזר כדאיתא התם עכ"ל ואחרי נשיקת הרצפה תמיהא לי מלתא דאשתמיט קו' הרב שע"ה ממקומו והא גרמא ליה דפתח פתוח מצא כדי לבא לכלל יישוב ולך נא ראה דקו הרב שע"ה הלא היא אחר דתריץ הש"ס מדגלי רחמנא גבי כ"ה וגם אחר שאמר אתקיש לכלאי בהמה כדבעי וכלאי בהמה מנלן במקום שיאמר מדאסר רחמנא לגבוה שיאמר עדיפא מינה מהדיוט ממתנות כהונה ואין קו' השע"ה על פרכת הש"ס כ"ז ליתסר כדי שיתרץ הרב לימודי ה' דאולי פן תקדש דהו"א דלעולם כלאים אסור להדיוט דלא כיון השע"ה לזה כלל ובכן א"א לתרץ דלעולם כלאים אסיר להדיוט ומה תאמר דאיתרבי ממ"נ יש לדחות דאימא כר"א דהרי במונח זה לא נכנס השע"ה כלל ועוד יגדל התימא במאי דקא דרש דאימא כר"א דהרי ר"א מאי דקאמר אם לחלק הוא על אם הראשון דהוא לרבות את הכלאים בזה אזיל ומודה ר"א ולא פליגי א"כ מאי קאמר דהו"א לחלק בר"א דר"א לא קאי לאם דרישא דהוא לרבות את הכלאים ועייין להסד"ר דף גר"ם סע"ב ולהרב זרע אברהם בפ' לספרי דנ"ו סע"ד ובר מן דין אני אומר דאם באנו לדעת ר"א ליכא לספוקי לו' לגבי דידיה דכ"ז אסורים משים לתכ"ת דכיון דשמעינן ליה לר"א דדריש ליה לקרא לצורם אזן הבכור ומסתמא ודאי הוא מג"ש דתועבה תועבה א"כ לא סבירא ליה דרשת רב אשי דכל שתיעבתי לך כדי לו' כ"ז ליתסר דמאין ולאין תוכל לו' דכ"ז אסורים דמהיכא תיתי לאסור אלא דלזה י"ל דאין אנו באים לדון על דעתו של ר"א כי אם סתמא דתלמודא דסבר לאסור איסר כ"ז נמי תופס דרשת ר"א דממנו נקח לפי דרשתו דאין להוכיח ממתנות כהונה דכלאי זרעים מותרים ולעיקר הקו' של השע"ה בהורמנותיה דמר יתכן לו' דכיון דאית לן תרי קראי שור או כשב וגם אם שור אם שה אם תאמר דהאחד בא לדרשא אחריתי הב' הוא לכלאים ואם תאמר דהשני הוא לדרשא אחריתי הא' הוא לכלאים דק' לומר בשניהם דאתו לדרשא אחריתי והיינו כדכת' השע"ה בעצמו דתלמודא הכי פריך וכו' והכונה דע"כ או זה או זה אתו לכלאים וקשה הדבר לדחות בתרוייהו וק"ל וראיתי להרב לחם סתרים שהק' מעין קושיית הרב שע"ה הנ"ל והוא ע"ד התוס' ד"ה חורש בשור דכתבו וי"ל דקרא דלה בבהמות כתיב וע"ז כתב וז"ל וק"ק דא"כ בשמעתין אי בעי וכלאי בהמה גופייהו מנלן לישני דגמרינן משלוח הקן שהוא עוף טהור שנעבדה בה עבירה ושריין אף אני אבא בהמה שנעבדה עבירה ושריין עכ"ל ובספרו זהב שבא איהו מפרק לה דהאי סברא דלא אמרה תורה שלח לתקלה לגבוה נמי הוא ההתר יע"ש וכשאני לעצמי שפר קדמאי להחוייא עפ"י מה שאמרו בת"כ ס' ויקרא פ"ז פ"ו ה"ג וה"ד מן העוף ולא כל העוף לפי שנאמר תמים זכר בכשבים ובעזים תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף יכול שיבש גפה ושנסמא עיני ושנקטעה רגלו ת"ל מן העוף ולא כל העוף אמ"ר שמעון מה אם המוקדשין שהמום פוסל בהן אין אתנן ומחיר חל עליהם העוף שאין המום פוסל בו אינו די שלא יהא אתנן ומחיר חל עליו ת"ל לכל נדר להביא את העוף ע"כ והשתא כשם שעוף מבהמה לא אתי משום דאית ליה חומרא לעוף דגדלות וקטנות פוסל בהן כך בהמה מעוף לא אתי משום דאית ליה חומרא לעוף דגדלות וקטנות פוסל בהן כך בהמה מעוף לא אתי משום דאית ליה חומרא לעוף דגדלות וקטנית פוסל כהן כך בהמה מעוף לא אתי משום דבהמה אית ליה חומרא דהמום פוסל בה ונמצא דבכל חדא מינייהו אית ליה חומרא וקולא וזיל הכא קא מדחי לה וזיל הכא קא מדחי לה ועיין מהר"מ שיף לענין עופות המסורסים דכיון דאין תיעוב בבהמה גם בעוף ליכא תיעוב יע"ש ועיין ביומא דף ס"ז ע"ב במ"ש שם לא אמרה תורה שלח לתקלה ודוק : ותבט עיני בשורי להרב בני סמיכי אשר בסו"ס באר משה דרמי ומקשה למ"ש בגמרא מה בהמתך אף שדך דאמאי אצטריך קרא גבי כלאי הכרם בלא"ה אסור משום לתכ"ת לתי' הב' שכתבו התוס' דא"כ ליכתוב פן תשרף ומדכתב פן תקדש משמע א"ה תקשה ת"ל א"ה מכל שתיעבתי לך עכ"ד וכבר קדם וזכה הרב עצמות יוסף שם בקו' זאת ומישב שפיר דאי לא הוה כתיב פן תקדש הייתי מקיים היקשא להתר אכילה ומכל שתיעבתי לך הייתי אומר דאסירי זרעים באכילה אבל השתא דכתיב פן תקדש להתיר ע"כ מההיקש שמעינן דגם באכילה מותר ע"כ וגם מוהר"ם שיף הק' כן וע"ש מה שתירץ: ולענ"ד יתכן לומר דאי לא הוה כתיב פן תקדש הו"א דמדסמיך קרא לא תזרע כרמך כלאים אלא תחרוש שיר וחמור יחדיו ללמדנו דכשם דבחורש שור וחמור אמרינן בגמ' דשרי ולא הוי בכלל לתכ"ת כן לגבי כלאי הכרם דשרי להכי אצטריך פן תקדש כדי דלא נדרוש סמוכים ועיין בס' לימודי ה' לימוד פ"א ולהרב זהב שבא שם ובס' זרע יצחק ולהרב ארץ יאודה ודוק. ובהכי ניחא נמי שהקשה הרב זהב שבא דלמסקנא ליכתוב פן תשרף דהרי לפי. מ"ש הרבנים הנ"ל הא והא אצטריך קרא וגם היקשא