לב חיים פלג'י חלק ב רעא

פי' רש"י תועבה גופא ולהתוס' מוכרח לומר דניבר האיסור א"כ ל"ד לנזרע בנחל איתן ואיך הוא בכלל לתב"ת: כי עפ"י דברי התוס' הללו אמרתי אחכמה ליישב מה שהקשה הרב זהב שיבא ע"ד התוס' בתמור' דכ"ט ד"ה מנה מ שמותר מוקצה ונעבד להדייוט דכתבו תימא מהיכא תיתי לאסור להדיוט דהא אפי' לגבוה לא מיתסר אי לאו הני קראי דלעיל דהרי אימא דנעבד אסור אפי' להדיוט מלתכ"ה ע"ש. ולפי דברי התוס' הללו ניחא דהתוס' אולי לשיטתייהו דבדבר שאינו ניכר האיסור ל"א לתכ"ת ונעבד מקרי דבר שאינו ניכר ואין בנו כח לאסור מלתכ"ת ובכן יש להרגיש להרבנים הללו שזכרנו דהביאו דברי הרב פר"ח ואין בהם עד אחד שיהיה מתעורר ע"ז וממילא רווחא למה שהקשה מהר"מ שיף דהיכא דמירט נוצה העוף דאיכא צב"ח דאורייתא דיהיה נכלל בכלל לתכ"ת יע"ש והרי אחר ששחטה ובישלה אינו ניכר כלל: איברא דדברי הרב החינוך שהבאתי למעלה כל חכם לב ישר יחזו פנימו דמיפשט פשיטא ליה דאינו תלוי להיכא דניכר האיסור ומוכרחים אנחנו למשכו'ני נפשין ולו' דהתוס' לאו להילכתא פסיקתא כתבו התוס' כן לא בדרך דחייא דלא תיקשי קושיית רש"י דלמה לא אמרו בש"ס לגבי בב"ח השתא ומה שבת דחמירא משום דאין ראיה משבת דכב"ח ניכר האיסור ובשבת אינו ניכר האיסור והוא כדי שלא תביא ראיה ממה שהתירה התורה גבי שבת כי קדש היא לכם ולא בשביל שאנו אומרים שאין ראיה משבת הוא שיהיה הדין פשוט כך ואה"ן דאפי שאינו ניכר האיסור יהיה נכלל בכלל לתכ"ת אבל להביא ראיה להתר משבת לא ודוק ועיין להרב שע"ה הל' אישות פ"ה ה"א די"ד ע"א ועיין שורש ישי בקדושין דפ"א ע"ג יע"ש. ועיניך תראנה להרב פרי מגדים בחמ"ז בסי' תצ"א אות ד' במה שהביא דברי הרב ס' כריתות הללו לענין תנור של פסח ע"ע ולענין גזל ואונאה ורבית חזה הוית להרב מגילת ספר לאוין ק"ס ד"ע ע"א דכתב וז"ל ויש להבין דאמאי לא פריך בש"ס אלא מעתה גזל ורבית ואונאה אותו דבר ואותו ממון ליתסר באכילה ובהנאה דהא תיעבתי לך הוא ובגזל איכא מ"ד דקנאו בשינוי השם ואמאי קנאו בשינוי מעשה ובשינוי רשות וברבית איכא מ"ד דאינה יוצאה בדיינין ומותר ואמאי נהנה מהן עכ"ל: ולפקע"ד נראה ליישב דאם נאמר בדברי התוס' שזכרנו לעיל דברים כפשוטן דרצו לו' דדוקא בב"ח דניכר האיסור אמרינן לתכ"ת אבל במעשה שבת דאינו ניכר האיסור אינו נכנס בסוג לתכ"ת א"כ לא נופל גזל ואונאה ורבית ממעשה שבת' יכיון דהש"ס פריך מחורש בשור ובחמור וחוסם פי פרה ותריץ יתיב השתא ומה שבת דחמירא תו לא צריך להקשות משאר דברים דאין דומין לחורש בשור ובחמור וחוסם פי פרה ומאליו יובן ותשובתה בצדה דבדבר שאינו ניכר בו האיסור יהא שרי לן אלא דאנו נבוכים דמלבד דלדעת רש"י לא יתיישב זה עוד הן בה דאנו נבוכים אם לקושטא דמלתא אמרו כן התוס' וע"כ צריכים אנחנו לילך בדרך אחרת כדי לבא לכלל ישוב ולדידי חזי לו' דכיון דהש"ס עלה מן היישוב למאי דפריך מכ"ז וקאמר מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ושוב נמי אי פריך מאו"ב קאמר מדאמר רחמנא מחוסר זמן לגבוה ה"נ דכותא מדחזינן שדרשו ג' דרשות בת"כ בויקרא רבא אדם כי יקריב ולא מן הגזל מכם ולא מן הגזל קרבנו ולא גזול וכתיב נמי אני ה' שינא גזל בעולה וכפ"ז איכא למימר מדאסר רחמנא גזל לגביה מכלל דלהדיוט שרי מכיון דהש"ס אמרה להאי מלתא פעם וחתים ממילא מתרצתא לגזל ואונאה ואביזרייהו כמו רבית וכיוצא ועוד א"ל דכיון דגזל ורבית ואונאה ניתן לימחל וניתן להישבון אם ירצה בבא לצאת י"ש מהיות טוב ונקה האיש מעון ומכ"ש היכא דלא קנאו בכה"ג לא מקרי תועבה גופא כיון דבידו לתקן להיות מתיר אסורים דפקע איסורא ועיין להרב משאת משה ז"ל בחא"ח סי' ד' ובס' נשמת כל חי חי"ד סי' ב"ן ע"ש והרב אהלי יצחק שם בסוגייא דחולין הביא קו' הרב מג"ס הלזו ומצא מקום פתו"ר כב' תירוצים שתירצנו אנן עניי והוסיף עוד לו' דלא נפק"ל מכל שתיעבתו אלא מידי דאיסורא דבהאי איירי קרא לא מידי דממונא וגם אני בעוניי חשבתי דרכי לו' בדרך זו מאז ומקדם טרם ראותי דברי הרב ז"ל והוא דכיון דתלי קרא במידי דמאכל דכתיב ל"ת א"כ דוקא במידי דמיזן דלא שייך במטלטלין ובממון הוא דנכלל בכלל לאו זה אכן במידי דמיזן דשייך נמי ממוצא חפציך בכל הכלים הניטלים גזר ממכלא ואינו נכנס בכלל לתכ"ת ומ"ש הרב ז"ל מענייני דקרא נר' יותר אמת ויציב דהרי אמאי לא אמרינן לדעת רב אשי דאם הביאו לבית הבב"ח דעובר על לא תביא תועבה אל ביתך וכן זריעת נחל איתן לדעת הפר"ח ופסולי המוקדשין לדעת אחרים ובכור לדעת ר"א ובגזל ונותר ומאכלות אסורות לדעת החינוך לא ודאי דהכל מענייני דקרא דהוא בתקרובת ע"ז ומשמשיה דוקא וכ"א לפי עניינו ואפי' בנעבד דהוא מפורש דנק' תועבה אינו נכלל בל"ת כאמור למעלה ודוק ועיין להרב המגיד בפ"ה מהל' גזילה ולהטור ומרן סי' שס"ט ועיין צמח דוד ח"א דנ"א סע"ד: ג. ומאחר עלות כ"ז נתפשט הספק שנסתפקנו בראש אמיר דבכל מיני גזל מכמה טעמי ליתא בכלל לתכ"ת ואף למה שאמר קרא תועבת ה' היינו לעושה המדות חסרות ולא קאי על האוכל ונהנה ממנו והוא ברור: ד. ולענין כ"ז פסק הרמב"ם בפ"ו מהל' כלאים הל"ז דהזורע זרעי כלאים וכן המרכיב אילנות אעפ"י שהוא לוקה הרי אלו מותרים באכילה אפי' לזה שעבר וזרען שלא נאסר אלא זריעתן בלבד וכן פסק הטור ומרן בש"ע בי"ד סס"י רצ"ה ומרן בכ"מ שם הורה גבר דזהו מתני' מפורשת בפ"ח דכלאים כ"ז אסורין מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה והרב בית יצחק ז"ל בפ"ה דכלאים ה"ז דד"ן ע"ג רמי ומקשה על התוס' בב"ב דצ"ד ע"א ד"ה סיאה דכתבו אבל כ"ז מותרים הם באכילה ובהנאה כדמשמע פ' כל הבשר דפריך אלא מעתה וכו' דלמה צריך למשמעות מאחר דמפורש במתני' וכדכתיבנא ע"ש שהניחה בתימא ועיין להרשב"א בחי' לב"ב שם וכבר קדם וזכה בקו' זאת הרב שער המלך שם בפ"א מהל' כלאים ה"ז ד"ר סע"א ודייק וגריס טפי דאמאי כתבו כדמשמע ומצא כדי לתרץ לשני קושיות הללו והוא דמש"כ לדמשמע היינו משום דמסוגיית פ' כה"ב לא