לב חיים פלג'י חלק ב רע

צורם אזן הבכור ותי' היא גופא דההיא דצרם אזן הבכור היא אליבא דר"א ואנן קי"ל כאחרים ע"ש ה"נ דכוותא ולפי"ז אתי שפיר דבסוגיין דחולין שם כשאמר רב אשי כל שתעבתי לך הרי הוא בבל"ת דהוא מתורתו של ר"מ כדאמרן גמר אמ"ר בהנאה מנין ואמר ממה שפרט בנבלה ולא אמר מלכלב תשליכון אותו משום דכיון דהך דנבלה אתייא כר"מ ור"מ הוא בעל המימרא דכל שתיעבתי לך הרי הוא בבל"ת נאה ויאה להביא מנבלה שהוא לפי סברתו של ר"מ וע"ש להתוס' ד"ה עד שיפרוט : אלא דאחרי שובי נחמתי בראותי מ"ש הרב החינוך סי' תס"ט וז"ל והלאו זה בפ"ה וכו' ועוד אמרו ז"ל שיש בכלל זה הלאו אזהרה שלא לאכול פיגול ונותר וכן כל איסורי מאכלות וכענין שדרשו ז"ל לתכ"ת כל שתעבתי לך הרי בבל"ת ומ"מ אינינו נקרא לאו שבכללות לפי שעיקרו לא בא אלא על פ"ה ושאר האיסורין יוצאין מכללן כלומר ממה שהוציא הכתוב אזהרה זו שאמר כ"ת ולא אמר ל"ת בפ"ה בפירוש ומפני כן נחשבהו לאו מיוחד מעיקרו ונלמוד ממנו אזהרה לשאר העניינים לקבל האמת ממי שאמרו עכ"ל לשון הזהב הבט ימין וראה דלא שתעקר כל שתעבתי לך ממקומו אלא שהוא פה"מ עיקר וכל שתעבתי טפלה לה והא והא במשמע וכלהו איתנהו ולא רבו עליה ואלו ואלו דברי אלהים חיים וכל זה שויתי עזר לדברי הרב ברכת הזבח ז"ל שלא כדברי מוה"ר שרשי הי"ם ז"ל שם שהשיג עליו כיע"ש וככל הדברים הלה ראיתי שכתב הרב מר ניהו בספרו הנחמד קהל יאודה דף טו"ב ע"א דלכאורה משמע דהא דרב אשי היינו ההיא דר"מ א"כ לדידן דלא קי"ל כותיה דר"מ ליתא להאי דינא שכתב הר"ש אך לפי האמת ליכא למימר דהוא אליבא דכ"ע והביא דברי החינוך ושוב אחרי כן הק' כנז' מההיא דפסחים דכ"ג והניחה בתימא ובזה נדחה קרי לה למה שתירץ הרב אהלי יצחק שם בסוגייא בד"ה כי קדש למה שהקשה הרב עצמות יוסף דלישתוק קרא מלתכ"ת וידעינן ליה מדאצטריך כי קדש היא די"ל דאצטריך לא תאכל למצטרפין זה עם זה ובזה יתורץ מה שהק' עוד על התוס' דאי כל מילי אף מעשה שבת א"כ במה יתקיים כל שתעבתי עי"ש והאי תירוצא הוה ניחא אם האי דרשא דמצטרפין הוא שיבא דהלכתא דאתייא כר"ע אכן כשהוא סברת ר"מ ולית הלכתה כוותיה יד הדוחה נטויה לדחות ולומר הא ניחא לר"מ אבל לרבנן דהכי הלכתא מאי איכא למימר ועיין בס' שיורי ברכה שם בי"ד סי' ק"י אות ו' שהביא קושייא זאת של הרב מר יאודה וכתב דקו' זו אינה של הר"ש כ"א להש"ס וכך דרך הש"ס דזמנין דמשכחת בינייא אחרת ע"ש. והרב אביהם יגל ז"ל בחי' לפסחים שם תירץ לקו' הנ"ל דחזקיה סכר דלא יזרע אפי' איסור הנאה משמע ע"ש ואיכא למשדי ביה נרגא בהאי תירוצא דלו יהי כדבריו דהכי משמע תיקשי למאי אצטריך לתכ"ת דאי אסור בהנאה ק"ו שאסור באכילה דלא יתכן לומר דהוה שדינן איסורא דקרא לאיסור אכילה דוקא וכענין שאמרו גבי כ"ז ומעשה שבת דהרי לא יזרע לא משמע כלל איסור אכילה והרב אהלי יצחק שם בסוגייא דחולין תירץ לקו' זאת לפי מה שתירץ הרב ערוך השלחן א"ח סי' תמ"ג לקו' אחרת מעין זו דאמאי לא קאמר דא"כ מעשר ובשר קדש שנטמא ותקרובת ע"א דיש לומר דטפי ניסא ליה לומר א"ב חולין שנשחטו בעזרה משום דרבי אבהו יליף מהאי קרא גופיה לאיסור הנאה ודבר ה' בפיהו אמת דבעל הקו' דאיהו מותיב לה איהו מפרק לה בדרך זה כנז"ל מס' יד יאודה ועיין שע"ה פ"ה מהל' אישות ה"א ושם הרב אהלי יצחק כתב ונ"ל ליישב דלר"א נמי נפק"ל התר הנאה מפן תקדש דלכ"ז כבר אית לן היקשא ומ"ש הרב עצמות יוסף שם ליתא כמו שאכתוב לקמן וכו' דכלאי הכרם אסורים מלתכ"ת א"כ אכילה כתיב בגופא ומאי קאמר בפסחים דנ"ד ע"ב אמר אביי דלא כתיב אכילה בגופיה ואין לומר דאביי לית ליה הך דרשא דרב אשי אכתי איכא תנא בספרי דדריש ליה לצורם און הבכור והיינו כרבי אבהו עכ"ד ואין תירוץ זה נוח לי לפי מה שראיתי להרב לימודי ה' בלימוד פ"א דמ"ה ריש ע"א דהק' כקו' הרב' ע"י דלמאי אצטריך פן תקדש תפ"ל מלתכ"ת ותירץ דאלולי קרא הו"א דכלאי הכרם נמי מותרים מהקשא דבהמהך ע"ש ונמצא דלא איתר לן קרא כדי למידרש לנזרע לנחל איתן בר מן דין דהתי' שתי' הרב עצמות יוסף הוא תירוץ נכון דאצטריך קרא ואצטריך הקישא בשביל אכילה והנאה ובחר בו מהרש"א בח' לחם סתרים ע"ש ושם דחה כלאחר יד מה שתירץ בספרו זהב שיבא והוא מה שתירץ ג"כ בס' זרע יצחק ע"ש ובס' בני סמיכי אשר בסוף ס' באר משה הק' מדיליה קו' זאת וכת' וי"ל סתם ומסתמא אף הוא היה מכוין לזה והשתא מי יתן דעתי מאי קאמר הרב אהלי יצחק מה שתירץ הרב שם ק' וכו' דבריו אינם מובנים אצלי דמלבד דזהו למה שהק' דתפ'ל מלתכ"ת וע"ז תריץ דלא תיפוק מלתכ"ת עוד ה'ן בה דבאופן תירוצי דצריכי תרוייהו לאכילה והנאה לכלאי זרעים מה שייך למימר דבכ"ה לא הוזכר אכילה ואיך תלאן זה בזה כדי לדחות תירוצו והנה דברי אמת ניכרים דמ"ש הרב אהלי יצחק כמו שאכתוב לקמן קאי למה דדחי בת"ה משום דאין הקש למחצה ולא קאי על האי לישנא שכתבתי ואולם מה שהכריע דאביי ס"ל כרב אשי מדאשכח תנא בצורם אזן הבכור לא שמה מתיא דהרי צורם אזן הבכור הוא סברת רבי אליעזר ולא קי"ל כותיה וטפי הו"ל דר"מ אמר כן כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל"ת ובהא כ"ע מודו כדאמרינן לעיל ועיין בס' נהרות דמשק בחי' על הפסחים שהקשה עוד אחרת מעין זו יע"ש. פש גבן להביא דלפי דברי הרב פר"ח דנזרע בנחל איתן אסור באכילה מדכתיב לתכ"ת תיקשי דדעת רבא בתמורה ד"ד דכל מלתא דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ הא כיון דכתיב לא יזרע למאי אצטריך לדרשת לתכ"ת וע"ש בתוס' ובספר זכור לאברהם למהר"א אביגדור בחי' שם לתמורה: אלא דבעיקר דינו של הר"ש דמפרש לה הרב פ"ח דהוא מלתכ'ת דן אנכי דלפי מ"ש התוס' שם בחולין בסוף ד"ה חורש בשור ובחמור דכל שתיעבתי היינו בניכר האיסור אבל כשאינו ניכר האיסור א"כ הא גופא קשייא ממקום שבאנו דהוא מניכר האיסור לאינו ניכר בענין נחל איתן זה בעצמו אשכחן בלתכ"ת והרי נזרע בנחל איתן אחוש אל העין דאינו ניכר האיסור והרב פר"ח דמיונו לכ"ז והרי כ"ז