לב חיים פלג'י חלק ב רסט

דאמרו מנין לב"ו ע"כ ולא ידעתי אם יתחייב אשר ישא את שמו התנא מהאמורא לסבור כסברתו שאני רבי דהוא תנא וגם דדריש מי"ג מדות שהתור' נדרשת כדכתב הרב גופיה שם ואיך יקשה עליו מאמורא לאמורא דגברא אגברא קא רמית והוא פשוט ועיין בס' ארץ יאודה מ"ש בזה עיין ה' יו"ט דקמ"א ע"א ועיין עוד שהק' שם דלשתוק מכ"ת ונלמוד מהיא קדש וכבר הק' כן בתחילה ותירץ ושוב אח"ז הקשה זה בעצמו ומתרץ להו כנראה דעשה מהדורא קמא ומ"ב והמעתיק אר"ש מקומה היה כורכן: ובהיותי בזה כה הער'ני אחד מתלמידי הישינה החכם המרומם כמה"ר חיים שם טוב מלמד הי"ו בדברי מהר"ם שיף בסוגיין דהקשה דבמקום שיאמר הש"ס עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט בנבלה שאמר כדרך שפרט בשבת היא ולכם ואתייא אליבא דר"מ ור"י ולא איכא דר"מ בלבד זת"ר כי אין דבריו מובנים כלל דהיכן כתיבא אכילה במבשל בשבת אדרבא הש"ס פריך מעשה שבת ליתסר ואמר דגלי קרא היא ואינו נכנס בכלל לתכ"ת ולר"מ ור"י באכילה ובהנאה מותר ומאי דהוה שייך להביא משבת היינו אי הוה ריו"ח הסנדלר יליף איסור אכילה מלהכ"ל כמו שהק' התוס' אז היה ראוי להביא כדרך שפרט בשבת אכן עתה דגם ריו"ח הסנדלר הוא מתיבת קדש א"כ אליבא דכ"ע ליכא לשון אכילה בקרא לגבי שבת וצ"ת ועיין למהרש"א זל בס' זהב שבא שם: ב ולענין נחל איתן אי הנזרע בתוכו אסור באכילה משום לתכ"ת דבר זה ומצאת כי תדרשינו להגאון הרב פר"ח ביו"ד סי' ק"י ס"ק י"ג דאייתי בידיה דברי הר"ש בסוף ס' כריתות דכתב על מאי דאמרינן דכל קבוע כמחצה עמ"ד הוא דוקא כשניכר האיסור אבל כשאינו ניכר האיסור אזלינן בתר רובא דבהאי ניחא מה שמקשין העולם יאסר כל העולם כולו בחרישה וזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרשית ניחא כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך למימר כל קבוע אבל אי ידעינן מקומו אמינא כי הנזרע בתוכו אסור ואי נסבינן זרע ולא ידעינן אי מיניה אי משאר עלמא אסור וע"ז ויוצא פר"ח לומד כי מ"ש כי הנזרע בתוכו אסור נראה דמפיק לה מדאמרינן בחולין לתכ"ת כל שתיעבתי לך הרי הוא בב"ת ופרכינן התם דכ"ז ליתסרו ומשני איתקוש לכלאי בהמה וא"כ הכא גבי ונחל איתן דליכא קרא למישרי הנזרע לתוכו אסור דהא תיעבתי לך הוא עכ"ל והרב גדול מרבן בס' שע"ה ח"א בהלכות יסודי התורה ד"ג ע"ג הביא משמיה דמר יאודאי גאון הרב בעל מחנה יאודה ז"ל מאי דת'מה יקרא ע"ד פר"ח אלו דא כ לפי דבריו ע"כ צ"ל לרבי אבהו דאמר כל מקום שנאמר ל"ת אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה ה"ן הנזרע בנחל איתן אסור באכילה ובהנאה וחזקיה דאמר בפרק כל שעה דדוקא לא יאכל משמע איסור הנאה אבל ל"ת וכו' איסור אכילה משמע איסור הנאה לא משמע ה"ן מותר בהנאה כיון דנפק"ל מקרא דלתכ"ת והשתא ק' דבפרק כ"ש דכ"ג ע"ב פרכינן בגמרא מכדי אותבינהו כל הני קראי ושנינהו וחזקיה ור"א במאי פליגי ולא אשכח פרוקא אלא דאיכא בינייהו חולין שנשחטו בעזרה ואליבא דר"י ואמאי לא משני דא"כ זורע בנחל איתן דחזקיה נזר ע בתוכו מותר בהנאה ור"א אסור בהנאה והצ"ע עכ"ל והרב המחבר לא תירץ ע"ז כלום וגם מוה"ר הגדול בס' שרשי הים ח"ב דפ"ה ע"כ תורת אמת היתה בפיהו מה ששמע מרבו קו' זאת שצריכה עיון. ואני אמרתי בחופזי בהורמנותייהו דרבנן קדישי שליש ישו"ב והוא דכיון דבכל דוכת' קי"ל ר"מ ור' יאודה הלכה כר"י בחרו הש"ס לעשות האוקמתא של רבי אבהו אליבא דר"י ומאחר שכן אם היו עושין האוקמתא דאיכא בינייהו נזרע בנחל איתן דהוא מל"ת כ"ת היה מוכרח לומר דגמר לן איסור הנאה מנבלה דזהו לשיטת ר"מ דוקא דאי הוה גמיר רבי אבהו מתשליכון אותו כר"י הוה מוקים קרא דאותו לדעת חזקיה לחולין שנשחטו בעזרה ולדעת ר"א בהכרח לומר דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא נמצא דסוף סוף להך בינייא הוה אתי ואם נפשך לומר כיון דהש"ס נחית מעיקרא לומר א"ב אליבא דר"מ דגמר מנבלה דלא קפיד שיהיה הבינייא אליבא דר"י ולכך מקשה דליתא א"ב הנזרע בנחל איתן אי לזאת צריכין אנו למוד'עי מאיזה כח באים לומר דלחזקיה נזרע בנחל איתן מוהר בהנאה הרי לפי מ"ש רש"י ד"ה א"ב דחזקיה סבר דלכלב תשליכון אותו לא הוצרך למעט את אלו כיע"ש. מבואר יוצא דאי הוה כתיב גבי חמץ ושור הנסקל ל"ת הוה מפיק איסור הנאה מלכלב תשליכון אותו וא"כ גם בנזרע בנחל איתן מי גילה רז זה דלא הוה דריש חזקיה דאסור בהנאה מלכלב תשליכון אותו ובכן כיון דלא ברירא להו אי סבר חזקיה הנזרע בנחל איתן אי אסור בהנאה או לא לכך נקטו הך בינייא ונקטו חולין שנשחטו בעזרה דהוא מילתא פסיקתא אדהכי והכי ראיתי הדברים במקומן להבעיין מארי דשמעתתא בספרו. הבהיר יד יאודה שם בפסחים ד"ט סוף ע"ג דהוסיף על השמועה דהגדיל התמיהא לומר ובינייא זו עדיפא טובא דבינייא דחולין שנשחטו בעזרה אינו אלא אליבא דר"י ולא לר"מ אך בינייא זו היא אליבא דכ"ע ע"כ וכבר אמרנו וענינו דיש לצדד בין אי נימא לשיטת ר"מ בין אי נימא לשיטת ד"י והנה בס' שע"ה הביאה שהצ"ע אך שם בס' יד יאודה ד ד"ט ע"ד הגיע לכלל ישוב דאה"ן דהוה מצי לשנויי הכי לא כיון דקעסיק בענין חולין שנשחטו בעזרה להכי נקט האי מיניה וביה עי"ש ועוד לו שם בדי"ב ע"ב וכשאני לעצמי רוח אחרת אתי ליישב לזה והוא דיתכן לומר דכיון דהא דרב אשי דכל שתיעבתי לך הרי הוא בלכ"ת מגויית הארי רדה דהיינו ממאי דדריש ר"מ בעז דס"ו ע"א הרי רבנן פליגי עליה וסבירא להו דלא אתא קרא להא אלא לפסולי המוקדשין רוקא וכמ"ש מרן מלכא יה"ר זה הי"ם גדול בספרו הנחמד שרשי הים ד"פ ע"ב והוא מג"ש דתועבה אתועבה כמו שהביא משם הספרי וע"ש מה שהקשה על הרב ברכת הזבח ז"ל שהבין דהוא הלכתא הא דר"מ ואפי' אליבא דרבנן ע"ש לכן לא רצו בש"ס לעשות בינייא מדרשא דרבנן פליגי עליה וכיון דלדעת רבנן אעיקרא ליתא להאי דרשא כ"א לר"מ דוקא אמטו להכי לא נקט ולהאי מלתא : כיוצא בדבר אתה תראה להרב ערוך השלחן בא"ח סי' תמ"ג דהק' מעין זה אמאי לא קאמר דא"ב