לב חיים פלג'י חלק ב כז

אמנם כתב הרב מהרי"ו בתשו' דאם אישר חיליה אבטליניה יע"ש ונתקיים דברו הטוב בגבולינו כמעט בכל עיר טורק'יאה שנהגו איסור להביא מנגנים גוים בחופות וכ"כ הרדב"ז בישנות ח"א סימן קל"ב כמ"ש הרב כנה"ג והרב מג"א בסימן זה סק"ד יע"ש ואפי' למ"ש הרב שיירי כנה"ג מה שנהגו בקושטא להביא מנגנות גויות בחופות גם זה נתבטל בקושטא ואכשיר דרי וכמש"ל. ומאחר שכן נראה בודאי דיש לומר כי במקום שנהגו איסור עד היום הזה דסב"ו וקבילו כסברת הטור ודעימיה שאסרו להביא מנגנים גוים בחופות בשבת וי"ט ואם כן הרי קבילו עלייהו סברת האוסרים ואין להתיר והנראה כי אפי גם בפריס יע"א מסתמא היה המנהג לאסור להביא מנגנים גוים בחופות שא"כ הוא מכ"ש וק"ו להביאם בביה"כ ופשיטא דאסור ואף אם תמצא לומר כי המנהג בפריס להתיר להביא מנגנים גוים בחופות בשבת וי"ט עכ"ז לנהוג מחדש להביא מנגנים גוים בשבת וי"ט בבה"כ מה שלא היה המנהג מקודם נראה לומר בודאי דאסור לנהוג כן ומכ"ש נלמד ממ"ש הרב שכנה"ג דמה שהיו נוהגים בקושטא להביא מנגנות גויית בשבת בחופות דעכ"ז במילה אסור וכל שכן וק"ו להביאם לביה"כ בשבת וי"ט בשעת תפלה דאסור לכתחילה לנהוג כן מחדש והוא ברור. ושומא היתה בלבי מיום דעתי על מנהג עירינו אזמיר יע"א כשיש חופה ביום שב"ק ובשמחת תורה לחתני התורה באים אנשים מיוחדים מעיירת מד"ק אדאנס'ה יב"ץ ומנחים לפניהם עריבה גדולה מנחשת ומכים עליה בכפות עץ להשמיע קול שיר כי היה. דבר זה נראה לאסור בודאי לדעתי כיון דרוב הפוסקים ס"ל לאסור דאפי' לראבי"ה דמתיר הוא דוקא על ידי גוי ולא על ידי ישראל ולא ידעתי על מה סמכו כן בעירינו אזמיר יע"א לנהוג כן בפרט בפני כמה רבנים הגדולים תקיפי ארעא ממי עולם וכבר שמעתי כי כשבא מורינו הרב הגדול כמוהר"ר חיים מודעי ז"ל מקושטא יע"א להיות רב הכולל בעירינו זאת בתחילת ביאתו קרא ערער על המנהג הזה ועם כל זה לא ביטל המנהג ונהגו כן בזמנו שבע עשרה שנה שמלך בעירינו זאת ושוב מזמן מורינו הרב כמוהרח"מ" ז"ל עד זמן הזה שמלכו אחריו למעלה מעשרה שליטים אשר היו בעיר ולא מיחו והיה נראה לע"ד לבטל המנהג לגמרי ולא יש בזה משום לעז הראשונים והוא ע"ד שאמרו בפ"ק דחולין ד"ה ע"כ העיד רבי יאושע בן זריז בן חמיו של ר"מ לפני ר' על ר"מ ש"כל עלה של ירק בבית שאן והתיר ר' את בית שאן כולה על ידו חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהיג בו היתר דרש להם מקרא זה וכיתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד היום המה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן אפשר בא אסא ולא ביערו בא יהושפט ולא ביערו והלא כל ע"ז שבעולם עשה ויהושפט ביערם אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו דף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו מכאן לת"ח שאמר דבר הלכה שאין מזיחין ואמרי ליה שאין מזניחים. אותו ואמרי לה אין מזחיחין אותו וכו' יע"ש ולכן דעתי נוטה לבטלו לגמרי דאי משום דאיכא מצות צדקה שמתנדבים אנשי החופה וחתני התורה למדרש קדוש הלזה מעות נדבה להוצאות מצוה הרי בלא ניגון אדאנסה שמכין בכפות על כלי נחושת לא שמשוררין ואומרים דברי שירות ותשבחות ומרקדין זה בלבד די והותר להתנדב כזאת עכ"פ כשעמדתי על דעתי וראיתי שהיו רוצים לנהוג. כן לנגן בכפות על גבי עריבת נחושת בשבתות כנז' גם בברית מילה ובשבתות שחל ל"ג לעומר באותה שבוע שלומדים בזוה"ק ומשלימים כדי לומר הקדוש ומשוררין אח"כ והיו רוצים לנגן ניגון אדאנסה הנז' כנז' כשראיתי אותם שהתחילו לנגן תכף ומיד גרעתי בהם ומנעתי אותם כי בברית מילה כבר כתב הכנה"ג דבקושטא שהיו נוהגין לנגן על ידי מנגנות גויות בחופות דעם כל זה בברית מילה אסור וכל שכן בשאר שבתות השנה שחל בתוכו ל"ג לעומר כי בודאי אין לנהוג כן כי על הראשונים אנחנו מצטערים והם באים להוסיף עליהם ומכאן אתה תראה שאם לא הייתי נותן דעתי למחות בידם תכף ולמנוע אותם והיו נוהגים כן שנה אחר שנה היה הדבר נעשה מנהג קבוע והנראה ודאי שהרבה מנהגים שלא מן הדין הם מתאוים מחמת זה כי הרבנים באותו פרק לאו אדעתייהו וכיון דהפליג הפליג וכמש"ל ולומר כי סמכו על סברת התוס' שם בביצה דס"ל דאין לגזור בזמנינו האי גזירה שמא יתקן כלי שיר דלפי סברא זאת אפי' על ידי ישראל שרי לנגן וכמ"ש שם מוהרש"ל ביש"ש יע"ש אין מקום להתיר מטעם זה אחר שקבלנו עלינו כס' האוסרים לאסור ניגון בשבת וי"ט אפי' כשבאו מאליהם וכהוראת ב' המאורות הגדולים רבני עירינו אזמיר וכמש"ל ואיך יתכן להתיר על ידי ישראל כי כן איני רואה מקום להתיר הדאנס'ה בשבת ומצוה איכא לבטלו משום איסור חילול שבת והמבטלו עליו תבא ברכת טוב וגם על עיקר היתר התוס' בביצה ד"ל ע"א ד"ה תנן שכתבו דבזמנינו זה ליכא גזירה זאת הדבר קשה כי גם בזמנינו עינינו הרואות בשני כלי זמר הנהוגים בעירינו הנקראים ג'ימאני וסאנטו"ר אשר ניגונן הוי ע"י חוטין יש בהם תיקון בכל עת שפוסק החוט לתקנו תכף ומיד לקשור ולהתיר וכן שאר מיני זמר הדומה להם והנראה לומר כי התוס' שהתירו לומר כי בזמן הזה ליכא זאת הגזרה אפשר שהם מדברים בכלי שיר כה"ג בעריבת נחשת שמכין ע"י העץ עב וקשה דאינו בא לידי מתקן כלי שיר בשום צד והשתא דאתינן להכי מצאתי זכית למנהגינו שבכלי שיר כי האי בעריבת נחשת שמכין ע"ג ליכא חששא משום מתקן כלי שיר ולאסור משים לא פלוג רבנן מלבד מ"ש הרב מ"ל ז"ל בהל' גרושין פי"ב הט"ז כי הא דאמרינן ל"פ רבנן הוא היכא דאתמר היכא דלא אתמר לא עוד בה כי בלא"ה כבר מצינו להתוס' ומהרש"ל שכתבו בהדיא דהיה מקום להתיר אפילו ע"י ישראל כמש"ל וא"כ כ"ש כשאין חששא כלל כאמור ועם שליישב דברי התוס' נראה ישוב זה קצת דוחק שהם דיברו בכלי זמר דלא שייך בהו תיקון מ"מ לענין נ"ד יש לומר בשופי כי כה"ג בעריבת נחשת והעץ קשה ועב אין כאן גזירה ומ"מ אין לנו להתיר כ"א בחופות חתנים. וחתני התורה דהיכא דנהוג נהוג היכא דלא נהוג לא וזה ברור ורוק ועיין מ"ש בעניותי בסה"ק כף החיים סימן ל' אות צ"ג דרג"ל ע"א יע"ש בס"ד: