לב חיים פלג'י חלק ב רסח

אסורים בהנאה כו' יכול אפי' בשוגג וכיון דמגמתו של רש"י הוא להביא סיום הברייתא דהוא במזיד ולא בשוגג קראה סירוגין ולשונו הוא דיצא עתק מלשון הברייתא כנלע"ד אם אפשר : ותבט עיני להרב מגילת ספר ז"ל ברס"ט ע"א דכתב וז"ל ופריך בגמרא שלא מעתה מעשה שבת ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא ויש להבין השתא לגבוה שרו דכתיב וביום השבת שני כבשים וכן קצירת העומר בשבת וכמה דברים דשרו להדיוט מיבעיא עכ"ל ודבריו נפלאו ממני דמה ענין עבודת מקדש דאין שבות במקדש ומצותו בכך דגלי קרא למעשה שבת דמעלמא והרי מחוץ למקדש אפי' שהוא לצורך גבוה איכא משום שבות ואי כדבריו נימא לעשות מלאכה בשבת ק"ו מגבוה וכיון דזה לא יתכן כיון דאמרה תורה בפי' ל"ת מלאכה א"כ גם למעשה שבת אין ללמוד מגבוה דגלי קרא וק"ל. עוד ראיתי להרב מג"ס שם אח' שכתב וז"ל פרש"י מעשה שבת כמי המבשל בשבת ליתסרו באכילה לכל ישראל דהא הזהרתיך לתעבו ולהתרחק ממנו ואנן תנן במזיד לא יאכל הוא משום קנס אבל אחרים אוכלין עי"ש ויש להבין אמאי הוצרך לחזור אישר' המבשל בשבת דבמחלוקת שנויה ת"ל שאנו אוכלין פירות ותבואה הנזרעים ונקצרים מיד הגוי בשבת וגם תבשיל הנאכל כמות שהוא חי שבישלו גוי בשבת אנו אוכלין אותו ואפי' באותו שבת וגם תבשיל שאינו נאכל כמות שהוא חי מן התורה מותר ואמאי ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא בכל ענין שיהיה וממאי דמשני בגמ' אמר קרא כי קדש היא קדש ואין מעשיה קדש איכא למידק דניחא לאינהו תנאי דדרשינן היא אבל לר"י דאוסר דדריש מה קדש אסור אף מעשה שבת אסיר אכתי איכא למיפק מעשה שבת שאסר הגוי ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא והתוס' תמהו דר"י למה ליה למילף מקדש דמעשה שבת אסורין ת"ל מכל שתיעבתי לך והתר הנאה מלכם ואמאי לא תמהו באופן אחר דלדידיה איך אנו אוכלין מה שעושה מגוי בשבת דהא תיעבתי לך הוא ומאי שנא מבב"ח אכן ביאורן של דברים דזו בעצמו הוקשה לר"י דמאחר שכבר אמר קרא מכל שתיעבתי למה הוצרך לו קדש אלא להכי אמרו דלא תיסק אדעתין דאף מה שעשה הגוי בשבת דליתסר דהא תיעבתי לך הוא להכי אמר קדש הוא ללמדנו דלישראל שהוזהר על השבת אם עשה שום דבר בשבת לגבי דידיה הרי הוא כקדש מה קדש שהקדישו הוא אסור באכילה אף מה שעשאו בשבת הו"ל כמו שהקדישו ואסור משא"כ הגוי שלא הוזהר על השבת דלא שייך לגבי דידיה למימר הרי הוא כקדש ולהכי גם רש"י נשמט בלשונו ופי' דהקושיא הוא מישראל המבשל בשבת ודוק עכ"ד ואנכי הרואה להרא"ם בס' ראה דכת' ע"ד התוס' שהקשו דצורם אזן בכור ע"י גוי ליתסר דרש"י חלוק ע"ז דכת' בין שלא בא בעבירה כגון ע"י קטן או ע"י גוי יע"ש ונמצא כמו שרצה לדמות הרב מג"ס בתחי' דבריו מעשה שבת כמו כן השוה הרא"ם בקושטא דמלתא צורם אזן בכור לב"ו אכן כבר עמד ע"ד הרא"ם החק נתן בבכורות לד' ל"ד ובס' זרע אברהם פי' הספרי דדוקא לגבי בב"ח הוא דאמר רש"י אפי' שלא בא בעבירה בין ע"י קטן בין ע"י גוי וכן השיב בס' תועפות רא"ם למוהר"מ שם ובס' שונה הלכות דד"ן ע"ג ועיין בס' זהב אבא ולהרב. ה' יו"ט דק"ם ולהרב ט"ז בס' דברי דוד ודוק למוהר"מ שיף שם ועיין שורש ישי דדחה דברי הרב מ"ס והרואה יראה דלא דחה כלום דהחילוק הוא דבב"ח איהו גופיה תועבה ואינינו שוה לצורם אזן הבכור וברור וראיתי בס' הנ"מ ממש זה שמו שדה יצחק להרב יג"ן. בחי' לחולין שם דרצה לתרץ מה שהקשו התוס' למה ליה למימר מקדש דמעשה שבת אסירי תיפוק ליה מכל שתיעבתי והתר הנאה מלבם דאפשר לומר מידי דמצי למילף שבת גופיה לא יליף מאחריני יע"ש ואין זה תירוץ מספיק דכונת התוס' הלא היא דלישתוק קרא מקדש או נדרוש דרשא אחריתי דשייכא לשבת טפי מזה ולענין אסור אכילה ת"ל מל"ת כל תועבה והוא פשיט ועיין בס' לשם זבח שם: ועיני' ראו להרב ל"ס דתמה יקרא ע"ד התוס' דכתובות דל"ד דכתבו לא ליכתוב לא קדש ולא לכם והוכרחו להגיה במקום ולא אלא יע"ש וידוע דדוחק גדול להגיה בשני מקומות דהרי גם בב"ק דע"א ע"א כתבו כהאי לישנא ובס' זרע אברהם שם בחי' לחולין הביא לשין התוס' דב"ק והגיה כמו שהגיה הרב ל"ס וכנראה דכמו שלא ראה הרב ל"ס התוס' דב"ק הוא לא ראה התוס' דכתובות ונוסף גם הוא דבספרו זהב שיבא הדר ביה מהגה' זאת דלא נראה נכון בעיניו ורצה לישב דברי התוס' דכונתי הוא לדעת חזקיה דס"ל דל"ת היינו איסור אכילה דוקא יע"ש. והרואה האי סוגיא בדוכתא בפסחים דכ"ג ע"ב בעיניו יראה ובלבבו יבין דממ"ן רחוק הדבר לומר דכונת התוס' הלא היא לדעת חזקיה אלא דהרב ל"ס יאמר נא דזהו של התוס' הוא אם הוה שתיק קרא מקדש ולכם אך עתה דנתבאר דלא נפקא מל"ת כ"ת ואצטריך קדש ולכם כדרך זה אזלא הסוגיא בפסחים לפי התירוץ של התוס' והוא ברור והרב זרע יצחק בחי' לב"ק לא ראה מ"ש הרב בעצמו בס' זהב שבא כיע"ש ואילו היו רואים בימיהם מ"ש בש"מ לכתובות שם לא היו צריכים לכתוב מה שכתבו יע"ש ועמ"ש רב אד"א בס' מגן גבורים בחי' לכתובות יע"ש ולהרב פרחי שושנים שם בכתובות יע"ש ועיין להר"ב אנג'יל ד"ל ע"א ועוד שם בחי' לכתובות עוד תשוב ותראה במ"ש מוהר"ש זרקא ז"ל בס' כסא שלמה בכתובות שם ודוק: עו"כ מוהרש"א בס' זהב שבא שם ע"ד התוס' הנ"ל דאף לפי תירוצם סוף סוף לכתוב לכם להתר אכילה ולפי שלא תטעה אף במזיד לכתוב מחלליה לפרש ולומר זה שכתבתי לכם להתר אכילה דווקא בשוגג אבל במזיד מחלליה מות יומת וכו' זת"ר ולי הפעוט נראה דלא זו הדרך לפי שי התוס' והש"ס דכתבו למסמכיה למחלליה לומר במזיד אמרתי לך ולפי דבריו הדרשא תדרש דהתר אכילה הוא אפי' במזיד וגם שאינו סובל הכתוב לומר דבחלקות תשית למו דהא מעיקרא התר ואיסור ושמחלק בין שוגג למזיד ובסתום חכמה הרב ז"ל גופיה אחרי כן רהיט ואזיל לפי משמעותיה דקרא כדרך שהבינו התןס' וכדכתיבנא אנן יד עניי : עו"ר להרב ז"ש שם דהצ"ע על מתוס' דמשה"ק לריו"ח דתפ"ל מכל שתיעבתי דמאן קיימא לן דר' יוחנן מודה בזה הא ר' יוחנן האמורה בשמעתין לקמן פריך לר"ל כעורה זו ששנה רב. ולא כעורה זו