לב חיים פלג'י חלק ב רסז

היא ומה שפי' רש"י בתר הכי דה"ה דמצי למימר בכל הני ומה שבת דחמירא כו' כיע"ש לא קאי אכלאי זרעים כמו שביאר יפה הרב שדה יצחק שם דאו"ב ושילוח הקן לאו תועבה גופא ועלייהו קאי מ"ש רש"י בכל הני וכן ראיתי להרב תורת חיים דכתב טעמא דמסתבר איך שבת מקרי דלאו תועבה גופא היא ולא דמי לבב"ח דהיא עצמה תועבה גופא אך בזאת באו"ב לשילוח הקן פי' דאינהו גופייהו תועבה והא לא אתיא כפי' רש"י דהרי רש"י קרי בחיל דה"ה דהוה מצי למי' בכל הני כדאמרן וצ"ל דכונתו הוא לילך בדרך צדיקים שכתבו התוס' כותייהו ולא מטעמייהו אלא לטעמו של רש"י והוא דרך שלישית בפשטא דשמעתתא ועיניך תראנה דבדבריו של הרב תורת חיים רשומו ניכר דחסר שיטה אחת דהי"ל לומר דהתוס' כתבו דבאו"ב ושילוח הקן ניכר האיסור יותר ממה שניכר וכו' והוא פשוט: ובהיותי בזה ראתה עיני להרב מהרי"ן ז"ל בספרו הבהיר אהלי יאודה דע"ו סע"ג דכתב בנוסח זה גם מ"ש הרא"ם שרש"י מודה דמעשה שבת גופא תועבה הוא ע"ש אמת שכן מוכח מדפריך שם מעשה שבת ליתסרו ולא משני שאני בב"ח דהוא גופא תועבה אך ממ"ש רש"י שם וילפינן משבת דאין הבא מכחה קדש משמע שאין מעשה שבת גופא תועבה וכמ"ש התוס' ז"ל עכ"ל ולי הפעום מלבד דאין ראיה ממאי דלא משני דשאני בב"ח דהוא גופא תועבה כדי לומר דמעשה שבת תועבה גופא מאחר דאיכא למימר בשופי דכונת הש"ס הלא היא דלו יהי דשבת לאו תועבה גופא היא עכ"פ כיון דשבת חמירא דעונשו בסקילה סלקינן דרגא דישו'ה וישוי כבשר בחלב דאיהו תועבה גופא וליתסר עוד הן בה הדבר תמוה דמה הלשון אומרת אך ממ"ש רש"י שם כאלו חדשות הוא מגיד והלא אעיקרא דברי הרא"ם הן הם ע"ד רש"י הללו ולהכי הוא דאתא לפ' דאינו כמו המובן מתוך דבריו לפי פשטן של דברים אלא כונת רש"י הוא לומר דשבת תועבה גופא ולשון דאין הבא מכחה קדש אינו לשלול דלאו איהו גופיה תועבה אלא כי לגבי קדושת שבת עצמה דמעשה של שבת אע"ג דהוא גופא תועבה אינו קדש וק"ל ועיין למהר"ם שיף ז"ל ועוד דהכרח זה שעשה ממאי דלא משני הש"ס קדמו שרים הרב עצמות יוסף והרב לח"ס ובספרו זהב שיבה דהקשו כן בסוגייא עצמה ועיין בס' אהלי יצחק מה שתירץ לקושייא זאת ע"ד הרב ע"י ז"ל ומכל הרשום בכתב אזדא להו כל מה שכתבו בס' זרע יצחק אשר בספר בני יוסף דט"ל סע"א ובס' קרני ראם ד"ס ע"ב דהכל שפה אחת ודברים אחדים והוא דבתחילה הביאו סיעתא לדברי הרא"ם במה שרצה לפ' בדעת רש"י דבישול שבת תועבה גופא היא כבו' מלשון רש"י דכתב ה"ה דמצי למימר בכל הני מה שבת דחמירא דאי בישול שבת אינו תועבה גופא היני מצינן למימר דלא ילפינן מיניה ושוב ע"ז הקשו מדברי רש"י עצמו דכת' אבל בב"ח לא אמרי' האי ק"ו וסתר רש"י דידיה אדידיה והניחו הדבר בצ"ע ושוב נדחקו כדי ליישב דבתחילה הלא אשכח פרוקא הוה סבר דמעשה שבת תועבה גופא היא ע"ש לדבריהם וכבר מלתא אמורה דאין נסתר מחמתו רש"י דידיה אדידיה דבכל הני דכת' לא קאי אכ"ז כ"א אאו"ב וש"ה דסבר רש"י דאינם תועבה גופא וגם דאעיקרא דברי הרא"ם הנה הנם על ל' רש"י הלז דכתב הני לכ"ש אבל בב"ו לא אמרינן האי ק"ו ומה באו לו' להרא"ם מל' רש"י דנצב עליו וכבר ראיתי בס' תו"ר למהרמ"ק מה שהשיב על דברי הרב קרני ראם ועיין להרב לשם זבח בחי' לחולין וע' בס' בית לוי אשכנזי שם גם ראיתי בס' זרע אברהם למוהרא"ך דהביא דמקשים העולם דרש"י סתר דידיה אדידיה ועלה מן הישוב דבכל הני יש בהם ב' צדדין דהמקשן סובר דהוא גופא תועבה ודומים לבב"ח דהוא גופיה תועבה והתרצן סבירא ליה לאידך גיסא דלאו איהו תועבה גופא ומתרץ למטוניה אפי' לפי סברתו ע"ש דבריו כי נעמו וזה קשיא לי על מה שראיתי בס' תו"ר למהרא"ג דכתב דיפה הקשה הרב מהרי"א ז"ל על הרא"ם דכונת התוס' הוא דמה הפרש יש ביניהם מבשול שבת לבב"ח אבל מעולם לא עלה על לבם להקשות דבישול של שבת ליתסר דמקרא מלא היא קדש ואין מעשיה קדש עכ"ד ואחרי המחי"ר דבריו אין מובנים דהרי הרא"ם לא יכחיש בזה וגם הוא סבר וקביל דאלולי דגלי רחמנא היא קדש הוה מעשה שבת לאיסורא משים דהוא גופא תועבה ולא תימא דמאי דשרי רחמנא היא קדש הוא משום דלאו איהו גופא תועבה וחלילה לומר על הרא"ם דהבין בדברי התוס' דליתסר לגמרי והוא ברור ועיין מהר"מ שיף : אלא דלדברי הרב מוהרמ"ק בס' תו"ר חזות קשה הוגד לי דכתב פעמים רבות בתוך דבריו דמעשה שבת אין איסורו איסור עולם כיע"ש ואנכי לא ידעתי כונתו דהרי מה שאין איסורו איסור עולם הוא משים דגלי קרא היא קדש ואילו הש"ס והתוס' קיימי בסלק"ד הטרם תדע מאי דגלי רחמנא היא קדש גם מה שנדחק לומר דלגבי דידיה האיסור הוא עולמית הרי אי משום הא לא איריא דזה אינו נכלל בלא תכ"ח דהרי לתכ"ת הוא באופן דאסור לכל בעינן כ כדמוכח מדברי רש"י ד"ה מעשה שבת כגון המבשל בשבת ליתסרו באכילה לכל ישראל דהא הזהרתיך לתעבר ולהתרחק ממני וגם ממאי דשקלו וטרו גבי או"ב עיין להלן בס"ד ועיין בתיקונים תיקון י"ד ד"ל ע"א דאיתא התם וז"ל דלא יתון למיכל בב"ח וכו' ועל רזא דא ודאי איהו רזא דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו ולא תיקשי דאין איסורן שוין לענין לתכ"ת דכונת התיקונים הלא היא דהוא בענין כלאים וכמבואר בתיקונים ובזוהר ובשאר מקומות וכמעט שעברתי בדברי הרב זרע אברהם שם ראיתי לו בדס"ח סע"ב דנתקשה בדברי רש"י בחולין דט"ו בד"ה מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסורים בהנאה דאתמהא דהא בהדיא איתא בההיא דמרובה דלר' יוחנן מותר בהנאה מלכם ומקדש לא אסירי אלא באכילה וצ"ל דט"ס נפל בספרים וכצ"ל מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורים באכילה עכ"ד. ואנכי הרואה דבכל הדפוסים חדשים גם ישנים הלשון מתוקן כמו שהגיה זאת בלבד בדפוס בנבשתי דכתוב כן וכבר בא חכם וקרמו רש"ל בס' חכמת שלמה דהגיה כן ולבי אומר לי דהן אמת דלא במרובה לבד נקט באכילה אלא גם בכתובות נקט הכי אך מקום יש בראש להניח דברים ככתבן דכונת רש"י הוא שהעתיק לשון הברייתא דקאמר בכתובות ובב"ק פ' מרובה ושמרתם את השבת כי קדש וכו' מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת