לב חיים פלג'י חלק ב רסו

היו נזהרין להריח בהדס גם במוצאי יו"ט והוא הפך כל הראשונים שזכרנו ואביט וה'ן עוזר לסברת האומרים כנז"ל דגם במוצאי י"ט מברכין על ההדס כמו שהובא במרדכי כאמור ושמא י"ל דלמנהג בעלמא נוהגין כך ולא מתורת חיוב כמו מוצאי שבת או באתרא ההוא היו סוברים כרשב"ם ודעימיה דגם ביו"ט איכא נשמה יתירה והראשון נראה עיקר דהרי הרמב"ם דדן את הדין דאין מברכין על הבשמים במוצאי י"ט פסק זה נמי בפ' ב' מהלכות י"ט הלכה י' ומאי דנקיט בלישניה הרמב"ם שם ואפילו הדס וכיוצא בו ואינו מריח בו לערב עד שימתין בכדי שיעשו כיע"ש האי אפי' אינו ר"ל משום דאיכא מצוה להריח אלא הדברים כפשוטן דלאו מידי דבר אכילה הוא וריחא לאו מילתא ומ"ג דיש לנו טעם דשבחיהו רבנן דבי"ט ליכא נשמה יתירה הן אמת דהכי מתבאר מדברי הזוה"ק ס' יתרו דפ"ח ע"ב וז"ל ואילו שבת לא קאמר ומשום דכל מהימנותא אשתכח ביה יהבין ליה לב"נ נשמתא וכו' ע"כ וזו היא שקשה דמדברי הזוה"ק פ' צו דף כ"ט ע"א מבואר דשבת ויו"ט כלם שוים לטובה לענין נשמה יתירה דהכי איתא התם וז"ל ומאן דאתעסק באורייתא ובפקודין אית לון עול מלכות שמים דאיהי ה' בתראה מלכות שמים אתקריאת עול מצות איהי ודאי בגין דבה אתבריאו כל בריין דשמייא וארעא הה"ד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' בראם וכד ייתי שבת וי"ט נחתת בינה דאיהו ידו על ה' דאיהי מלכות שמים נשמה יתירה ואיהו חרות על הלוחות ע"כ הא קמן דבשבת וי"ט נחית מלכות שמים דאיהי נשמה יתירה והכי איתא בזוה"ק ס' פנחס דרמ"ט ע"ב וז"ל והאי איהו נשמה יתירה דכל ישראל בשבת ויומין טובין ובג"ד תקינו למימר במוסף כתר יתנו לך ה' אלהינו ועיין עור שם דף גמ"ר ע"א דאמרו כל מוספין דשבתות ויומין טבין דאמרינן ביה כתר חשיבא מכל מיני בשמים וריחא בגין דביומין טבין שלקין מכל אבקת רוכל ע"כ וכיון שכן לפי מאמרי הזוה"ק הללו למה במוצאי י"ט אין אנו מברכים על הבשמים ותינח דבמוצאי שבח לי"ט אין הנו צריכין לבשמים דהיא הנותנת כיון דבי"ט יש נשמה יתירה אכן במוצאי י"ט לחול המועד ולחול אמאי לא ובס' אספקלרייא המאירא בס' יתרו בד' הנ"ל פי' באומרו משמע דבי"ט דלית שלימו כ"כ לית ליה נשמה יתירה ע"כ ולא נרגש ממאמרי הזוה"ק שזכרנו ולפי מ"ש בזוה"ק שזכרנו דחשיבא ליה מכל מיני בשמים מי זה יגלי לן טעמי דשייך במוצאי שבת וי"ט להדיח בבשמים דהוא לפי הפעולה טובה שעושין מעין דוגמא של מעלה וזה לך האות דבשבת וי"ט אנו אומרים נשמת כ"ח דזה יורה דגם בי"ט איכא נשמה יתירה. אלא דלבי אומר לי דיש הדרגה גדולה מהנשמה יתירה דשבת לנשמ' יתירה די"ט כמו שיש הדרגות בענין השראת שכינה ומילתא כדנא נלמד מלשון הזוה"ק ס' פנחס דף רב"ם ע"ב דלכל חד מישראל נחית ליה נפש יתירה כפום דרגא דיליה וכו' יע"ש וא"כ לשום הפרש בין זה לזה הרי מברכין על הבשמים במו"ש בלבד ולא במוצאי י"ט כענין המבדיל בין קדש לקדש זה נראה לק"ד כטעם לצד ואל ה' אתחנן גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך אמן כי"ר נאום הצעיר יעקב פאלאג'י סימן רא מבני הגדול אברהם רחימא נר"ו איותה נפשי לברר וללבן במבשל בשבת אם האוכל ממנו עובר על לא תאכל כל תועבה או לא ואגב זה נובין ונידון במי שמדד או שקל לחבירו והוליד את חסרו'ן ויצא חס"ר הד"ר בפני עצמו אי אסור זה לאוכלו משום ל"ת כ"ת מאחר דגלי רחמנא ואמר כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה א"כ יהיה בכלל אזהרת ל"ת כל תועבה או דלמא כיון דנתן להשבון איתיה בתקנתא ולא יעבור עליו משום ל"ת כ"ת: וכדי לבא לפרק זה בורר אשיגה נא עמך עיקרא דהאי מלתא והוא בחולין דקי"ד ע"ב דאיתא התם אמר רב אשי מנין לבשר בחלב שאסור באכילה שנאמר ל"ת כ"ת כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל בהנאה מנין כדר' אבהו כו' ופריך מעשה שבת ליתסרו ותריץ אמר קרא כי קדש היא לכם והדר פריך חורש בשור וחמור וחוסם פי פרה ודש בה ליתסרו ותריץ ק"ו דשבת דשרי תו פריך מכלאי זרעים ותריץ מדגלי רחמנא גבי כלאי הכרם ודחי כ"ז באכילה אסירי בהנאה שרו ותירצו אתקוש לכלאי בהמה מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ואחרי כן הקשו מאותו ואת בנו ותירצו היא גופא מדאסר רחמנא לגבוה ובסו' פריך משלוח הקן ותירצו לא אמרה תורה שלח לתקלה עכ"ל הסוגייא והנני בא לבאר אחת לאחת מכל הני שנאמרו בש"ס וגם מדברים שלא הוזכרו בסוגייא וזה החלי בעזר צורי וגואלי: א שבת בראשית נחזי אנן אם הוא כמו בשר בחלב ממש דהוא תועבה גופא וע"ז אצטריך קרא לומר כי קודש היא או טעמא דקרא הוא משום דלא קאכיל תועבה גופא ומפשט דברי רש"י דכתב בז"ה הני לכ"ש נר' דמעשה שבת לאו תועבה גופא והתוס' שם בסו' ד"ה חורש הקשו דלמה לא יחשב בישול של שבת תועבה גופא כמו בישול של בשר בחלב ובחרו דרך אחרת לו' מניכר האיסור לשאינו ניכר והרא"ם פ' ראה כתב ע"ד התוס' הללו וז"ל ונ"ל דל"ק ול"מ דרש"י ז"ל נמי מודה דבישול שבת תועבה גופא היא כמו הבישול של בשר בחלב אלא דרחמנא שריא לגבי שבת ממיעוטא דהיא וגבי בישול בב"ח שאסרו משום ל"ת כ"ת אבל גבי חרישת דשור וחמור וחסימה בפי פרה שהיוצאים מהחרישה והחסימה אינם תועבה גופא אלא באים מכחה וילפינן משבת מק"ו דאין הבא מכחה קדש עכ"ל. ודבריו שמעתי ולא אתבונן דהרי אעיקרא דברי רש"י לא באו אלא כדי ליישב אמאי גבי בשר בחלב לא דחי מכח ק"ו דשבת כיון דל"ת כ"ת הוא סתם ואינו מפורש בהדייא דהוא על בב"ח ואימא דלישתרי מק"ו דשבת וע"ז הוא נמי מה שבאו התוס' א"כ מאי קאמר הרא"ם דמעשה שבת מקרי תועבה גופא דאי הוי תועבה גופא תיקשי לימא ק"ו משבת דשרי אפי' שהוא תועבה גופא ועוד כד פריך כ"ז ליתסרו ופירש רש"י הם עצמם תועבה וליתסרו אמאי לא משני ומה שבת דחמירא אי שבת מקרי תועבה גופא לא ודאי דהדבר ברור דרש"י סובר דמעשה שבת לאו תועבה גופא