לב חיים פלג'י חלק ב רסה

סימן ר זאת תורת האדם הגדול עט"ר הרב מר אבי אביר יעקב ז"ל: אבקשה לדעת למה אין אנו מברכין על הבשמים במוצאי שבת ליו"ט ובמוצאי יו"ט לחול המועד ולחול וכבר ראיתי להר"ן בפרק ערבי פסחים וז"ל ואיכא לעיוני אמאי לא מברכין משבת ליו"ט הבשמים כשאר מוצאי שבת והיכא מ"ד דהיינו טעמא גזירא שמא יקטום וליתא דאמאי נגזור בתלוש שמא יקטום טפי ממחובר דקי"ל הדס במחובר מותר להריח בו ולא חיישינן להכי ותו כי קטים בתלוש מאי הוי דהא רחני כאוכלין דמו שאין בהם משום תקון כלי וכדאמרינן בפ' המביא במס' יו"ט כי הוינא בי רב הוה מפשח ויהיב לן אלוותא אלוותא ואע"ג דחזו לקתא דנגרי וחציני אלא היינו טעמא דמשבת לחול שיצא ממנוחה שלימה לעמל גדול צריך הנחת נפש בבשמים אבל משבת ליו"ט הרי יש ביו"ט ג"כ קצת מנוחה ומיו"ט לחול ג"כ אינו יוצא ממנוחה גמורה שהרי טרח באוכל נפש ולפיכך אין מברכין על הבשמים בשניהם עכ"ל ובמרדכי דמסכת ביצה פ' המביא סי' תרצ"ג כתב וז"ל מכאן תשובה לדברי האומר דאין מברכין על הבשמים ביו"ט שחל להיות במוצאי שבת משום שמא יקטום מן המחובר דהא שריא להריח ולא גזרינן וכן נהגו במגנאצא ובקלוניא וכן פי' רבינו גרשום ורבינו משולם ומברך על ההדס במוצאי שבת שחל להיות ביו"ט ורש"י אומר אין מברכין על ההדס ופירש ר"י הטעם דתענוג יו"ט ושמחתו משיג נפש שאבדה ע"כ וכ"ז מפורש בדברי התוספות בביצה דל"ג ע"ב ד"ה כי הוינן בי רב דכתבו וז"ל וא"ת למה נמנעו כשחל יו"ט במ"ש מלהריח בשמים משום שמא יקטום והא לא חיישינן כדמוכח הכא אליבא דרב יאודה דס"ל כרבנן וגם אין שייך לפרושי טעמא משום אש גהינם שמתחיל לשרוף ולהסריח ולכך מבריכנן בכל מ"ש דעלמא וכשחל יו"ט במ"ש אז אין האש מתחיל לשרוף ולהסריח ולכך לא מברכינן דהא גם ביו"ט שיבת דא"כ גם במוצאי יו"ט אמאי לא מברכינן אבשמים וגם אין לפרש דהא דמברכין אבשמים במו"ש משום נפש יתירה שאבד ומריח אבשמים ומיישב דעתו עליו וכשחל במ"ש אז אינו מפסיד נפש יתירה דביו"ט אית ליה נשמה יתירה דא"כ במוצאי יו"ט אמאי לא מברכינן הבשמים ואי ליכא הני חרי טעמי א"כ מ"ט דמברכי' אבשמים במ"ש וי"ל דלעולם טעמא דמברכין אבשמים במ"ש הוי משום נשמה יתירה וביו"ט ליכא נשמה יתירה וא"ת אמאי לא מברכין אבשמים כשחל יו"ט להיות במ"ש דכיון דיש לו מאכלים חשובים וטובים מישב דעתו ממילא בלא ריח בשמים עכ"ד וכן כתבו התוס' בפ' ע"פ דק"ב ע"ב ד"ה רב דיש טעמים לא נכונים וזה הטעם נכון ועיקר יע"ש: ומכל זה אתה תחזה מה שיש לתמוה על הרדב"ז החדשות סי' תר"ך דכתב בנוסח זה שאלת ממני למה לא תקנו לברך על הבשמים משבת ליו"ט תשובה סתמא דמילתא ראית מ"ש הר"ן ז"ל ריש פ' ערבי פסחים ונתן בה ב' טעמים ולא נתיישבה דהך באחרי מהן ומה אני שאבא אחר דברי הרב ז"ל אבל עכ"פ צריך אני להודיעך דעתי הדבר ברור שאין נפש יתירה ביו"ט ולכן לא תקנו ברכה על הבשמים במוצאי יו"ט וכתיב שבת וינפש משמע שאין נפש יתירה אלא בשבת ובשלמא יקנה"ז כולהו ניחא אבל על הבשמים אם יברך משמע שיש לו עגמת נפש ביום טוב וקרא כתיב ושמחת בחגך ולא יהיה עצב במועד וכ"ש בכניסתו הילכך לא תקנו לברך על הבשמים כדי שיהיה שמח ואין ראוי שיהיה עגמת נפש שצריך להריח בשמים כי שמחת יו"ט מסלק ממנו עגמת נפשו אעפ"י שאין לו עתה נפש יתירה יש לו שמחת יו"ט במקומה ואתה תבחר ולא אני זת"ד: ואחרי המחי"ר לא ידעתי מה בא לחדש מאחר דטעם זה גופיה הוא מ"ש התוספות ומה בא להוסיף עליו ותו קשה במ"ש על שם הר"ן דנתן תרי טעמי והרי עינינו הרואות דהוא באחד וקמא קמא בטיל ונידחה קרי לה למ"ד וגם התוס' והמרדכי דחו טעם זה והיותר קשה על הרב הלכות קטנות בח"ב סי' נ"ו דכתב ע"ז אין לי עסק בנסתרות אבל מה שבא במרדכי בקיצור הלכות פסח הואר שמא יקטום הדס ביו"ט וי"ל דזהו הטעם גם כן שאין בשמים במוצאי יוה"כ שחל להיות בשבת וכו' יע"ש ועם האדון הסליחה איך מביא ע"ש המרדכי טעם זה בלבד כאילו טעם כעיקר הלא המרדכי בביצה דחה טעם זה בשתי ידים ולהכי הוא דאתא לומר דאין זה אמת ואמר הטעם שכתבו שאר הראשוני' ואף בקצור מרדכי פ' ע"פ לא הביא הטעם זה לבד אלא עוד הטעם כנז' ואחרון חביב. ועוד איך נעלם מיניה דברי התוס' והר"ן ודברי מר"ן ב"י בא"ח סי' תצ"ח ועיין מ"ש הרב בית חדש שם ובספר ערוך השלחן שם דהביא דמה שדחו התוס' והמרדכי כן דחה הסמ"ג והרשב"ץ בס' מאמר חמץ דל"ד ע"ג וזכר עשה לתשו' הרשב"א ח"ג סי' ר"ץ ועיין בס' דרכי משה ובס' ש"ג שם ועל דברי הרמב"ם בפ' כ"ט מהל' שבת הלכה כ"ח דכתב דאינו צריך ובמה שביאר עליו הרב המגיד הביטה וראה מ"ש הרב יד אהרן והרב שער המלך ח"א די"ז והרב ברכ"י ובספרו מ"ב שם ועיין מ"ש: וראיתי להרב מאמר מרדכי שם בסימן תצ"א שהאריך להקשות על מרן ב"י דכתב ואן משמע מד אמרינן בפ' ע"פ דבמוצאי שבת לי"ט מברכין יקנה"ז ולא הזכירו בשמים דאדרבא משם ראיה לסתור יע"ש שהצריכו עיון. ולענד"ן דכונתו ברורה דכשם שתיקנו יקנה"ז במוצאי שבת לי"ט כן הוא במוצאי י"ט יק"ה ולא הוו שתקי מלתקן גם בשמים וזה מבואר בדברו מרן הקדוש עצמו בכ"מ שם ואפשר דזה כונתו של הרב פרי מגדים בחקל משבצות זהב דנראה דהרגיש בזה יע"ש: אלא דלכאורה חזות קשה הוגד לי ממאי דאמרינן בעירובין ד"מ ע"א הנהו בני גננא דגזו להו אסא ביום טוב שני לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי בהו לאלתר א"ל רבא בר תחליפא לרבינא ליסר להו מר מפני שאינן בני תורה מתקיף לה רב שמעיה טעמא דאינן בני תו' הא בני תו' שרי והא בעינן בכדי שיעשו אזלו שייליה לרבא אמר להו בעינן בכדי שיעשו ע"כ וסתמו כפירושו נראה דבזמן התלמוד