לב חיים פלג'י חלק ב רסד

סי' קצט שאלנו לדעת אם יש איסור לדבר דבר בשבת בעד גביית חוב כל שאינו עושה מעשה ליקח מעות בידו ונפקא מינה אם מותר בשבת לעשות מעמד שלשתן היכא דאינו מוצאו אחר השבת: תשובה איתא בשבת דקכ"א ע"ב אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוה מסקי ביה דבי ריש גלותא זוזי אייתוה קא מצערי ליה הוה שדי רוקא אמר להו ריש גלותא אייתי מאנא סחיפו עילויה אמר להו לא צרכיתו הכי אמר רב יאודה רוק דורסו לפי תומו אמר להו צורבא מרבנן הוא שבקוה ע"כ מפשט מעשה הזה נראה דהכל היה ביומא חדא וא"כ מוכח דשרי בשבת לכוף לבעל חוב כדי לגבות ממנו ואין לו' דאין למדין מדבי ריש גלותא דלא עפ"י חכם עשו זה (עיין ע"ז דל"ח ע"ב) דהרי איך ריש גלותא ראה מה שהיו עושין לו ולא מיחה ובא להזהיר על ענין הדוק ומאי שנא דחשש באיסור שבת בין זה לזה ועוד דהאגודה שם באותו פרק סי' ק"ן כתב וז"ל משמע שיש לו ואינו משלם חובשין אותו ועיין בסה"ק חקקי לב ח"ב סי' ה' מ"ש שם בס"ד ואיך למד האגודה האי דינא מהך עובדא אם לפי האמת עשו שלא כדין ואיך לא נרגש בשביל שבת דאסור לחבוש כמ"ש מור"ם סי' של ט וע"ש בבר"י איברא שראיתי להרב מגן אברהם ריש סימן ש"ז דהביא בשם האגודה גופיה דכתב אסור לעכב הגוי בשבת בשביל החוב אבל יכול לומר בחול לשופט מדוע לא עכבת הגוי בשבת יע"ש. וזה נראה הפך מהמשמעות שכ' האגודה בפ"ק כל כתבי כנז' דהיו רוצים הני דבי ריש גלותא לחובשו בשבת בשביל חוב וכפי החילוק שכתב הרב בית יאודה ח"א סי י"ב באותו לשון האגודה שהביא הרב מג"א דעכוב הגוי שהיה הולך לדרך ובא זה ומעכבו בשביל חובו חשיב מעשה כיע"ש ה"נ באותו נדון של הני דבי ריש גלותא חשיב מעשה ואיך הותר להם לעשות כן אלא דמ"מ מתשו' זאת של הרב בית יאודה אנו למידין קולא לנ"ד דנדון שלו היה בישראל שהיה חייב לו גוי אחד סך ממון ונגמר דינו של הגוי להריגה דנתפס למלכות אם מותר לדבר בשבת עם תוגאר אחר מכירו שידבר עם הגוי שיאמר כמה חייב ויעמיד עדים על הודאתו אי איכא איסורא משום ממצוא חפצך ודבר דבר וע"ז השיב דאין לאוסרו מטעם דהוי חפציו ואסורים בשבת דהכא לא עביד צום מעשה כלל לא הוא ולא הגוי אלא דבורא בעלמא ובדיבורא לא מתעביד שום מעשה ולא מצינו שאסרו הדבור אפי' במקום פסידא כי האי דאם לא ידבר עכשיו ילכו נכסיו לאיבוד והרי מצינו דהתירו משום פסידא אפי' לעשות מעשה מדין צינור שעלו קשקשים דממעכן ברגליו בצנעה בשבת ואינו חושש דהוי מתקן כלאחר יד ובמקום פסידא לא גזרו ביה רבנן ולא דמי למ"ש האגודה דאסור לעכב הגוי בשבת וכו' דבנ"ד שאינו נעשה שום מעשה מחמתו אלא דברים בעלמא עם התוגאר והתוגאר הוא שמשתדל ומדבר עם הגוי התפוס ומעמיד עליו עדים דברים הללו לא ניתנו במקום פסידא ומ"מ לא מלאני לבי להתיר לו לומר לתוגאר בפירוש בכנוי המדבר בעדו אלא יאמר לו שידבר עם התפוס אם הוא חייב לאחרים ומי הם האחרים וכמה חייב ואז ממילא בכלל הנפרטים יזכיר חוב ישראל השואל וכן עשה והודה הגוי בחוב זה הישראל עכ"ל נראה מדבריו דהגם דבדבור הקל במקום דאיכא פסידא. הנה מה שהקל הוא לדבר עם הגוי שידבר לבעל חוב אך לדבר עם הבעל חיב בעצמו לא התיר ואפי' בנדון שלו לא מלאו לבו להתיר שידבר בפי' אלא דכל זה הוא שמדבר עם הבעל חוב ביום השבת עצמו אך לדבר. ע"י אחר שידבר עם הבע"ח באמצע השבוע כל כי האי נראה דליכא משום ממצוא חפצך ודבר דבר: וראיתי להרב מג"א שם דהביא משם מהרשד"ם דאסור לעכב נכסי ראובן ביד שמעון יע"ש מינה נשמע דכ"ש מעמד שלשתן דאסור ועיין להרב מחזיק ברכה בסי' ש"ז אות ו' שהביא מתשו' הרב זרע אמת סי' ל"ו דצידד להתיר לשלוח גוי לילך לפני היועצים בשבת להשתדל לגבות חוב מבע"ח גוי א' הוא הפסד מרובה דהגם שהעש"ג וכתבו כתב שלהם הוא שבות ואם לא יעשה זה בשבת יפסיד עכ"ל. ותבט עיני להרב מכתם לדוד בח"מ סי' ג"ל דהביא תשו' הרב מר בריה הרי"ף ז"ל דכתב בראשית מאמר אי איכא איסור לפרוע חובו בשבת ע"י גוי דאיתא בשבת דקמ"ט בני חבורה מקפידין זה עם זה עוברים משום לווין ופורעים בי"ט ש"מ דאסור לפרוע חובו בי"ט וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' קנ"ו על עני פדיון הבן בשבת או בי"ט האמנם לפרוע ע"י גו כה"ג אע"ג דמפשט דברי הרמב"ם איכא למשמע דשרי מ"מ רבו כמו רבו הדעות בדבר הזה ועיין שם בסי' ל"ד להרב מר אביו ז"ל: וחזינא בתשו' ב"ח סי' קמ"ו וה"ד בבאה"ט סי' ש"ז דמתיר במי שיש לו חוב אצל האנס ובשבת נודע לו שהאנס ילך מן העיר ואפשר שלא ישוב עוד דהולך בשבת אצל השר לקבול עליו שיפרענו יע"ש ותשו' זאת לא ראה אותה הרב בית יאודה להביאה בנדון שלו דהיה ירא להתיר כיע"ש ועיין בס' ב"כ ושאלת יעבץ ח"א סי' קס"ז ודוק ועיין בתשו' הרשב"א ח"א סי' תשמ"א והרדב"ז החדשות סי' רפ"א ובכנה"ג סי' ש"ו ובס' ערוך השלחן שם לכל הדברות איני מוצא מקום התר לדבר דבר על ענין חוב בשבת ישראל לחברו אפי' ע"י אחר ואפי' שהבע"ח אורח והולך תכף אחר השבת להזכירו שיפרע במוצאי שבת או שיעביר החוב לאחר שיתן אורדי'ן לגדל פר'ע נראה דאסור לעשות כן ומה גם אם הוא ת"ח דח"ו אחד הרואה ואחד השומע ילפי' מקלקלתא וקיל בעיני ההמון איסור שבת דחמירא אדרבא אם אחר מדבר לו על דבר חוב יאמר שתוק שבת היום לה' וכתב בס' מ"ב סי' ד' אות קנ"א דהגם דיש מתירין בחשבונות שעברו יש אוסרין ושומר נפשו ירחק ולו יהי דשרי מזה יבא לדבר הגורם לעתיד על כן יסתום הפתח וטוב לו עכ"ל ולשון זה צדיק עתק בס' חסד לאלפים אות ו' דקע"ט רע"א וא"כ יזהר שלא לדבר כלל משום חוב בשבת ויורה נמי כי הוא בן בטי'ח שאינו מחשב על הוסקיו והבוטח בה' חסד יסובבנו וזכות השומר שבת יעשה לו סגולה דאהני ליה שיגבה חובו בנקל ולא ינוכה מאומה ויקויים בו והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה אכי"ר: