לב חיים פלג'י חלק ב רסא

נתכוון התנא במאי דתני ספק חשכה ולא בה"ש עכ"ל והנה מבואר בהרמב"ם פ"ח מהל' שגגות ה"ב דהעושה מלאכה בה"ש ערב שבת חייב אשם תלוי ע"ש להרב לח"מ וא"כ היכא דנסתפק לו אם הוא בה"ש בזמן שביהמ"ק קיים נר' דלא היה לו חיוב להביא שום קרבן א"כ. עתה בזה"ז לא יצטרך לשום עונש. אלא דמדברי הרמב"ם ז"ל פ"ב דשגגות ה"ט מתבאר דבכגון דא חייב חטאת ולא אשם תלוי ואולי יש ליישב דהתם אעיקרא דדינא תקשי איך תלה הרמב"ם בהתראה וכקו' מרן כ"מ שם אלא חדא מתרצת חברתה דבהתרו ביה חייב חטאת ונ"מ מזה דעל ספק חלב ושומן אם התרו ביה לא תאכל עד שיתברר אם הוא שומן ואכל יהיה חייב חטאת ואין זה סיג התראת ספק כלל וכולי האי הי"ל להפוסקים לאשמיענו בדין אשם תלוי דהיכא דהתרו ביה מקודם אז חייב חטאת ואם תאמר דההתראה אהני לחייבו חטאת דוקא באופן דיורד ברשות כגון מילה אך במילתא דאיכא צד לו' דמכוין למצוה ואינו יורד ברשות הנה ההתראה יחשבהו למזיד הנה יש צד לומר דכיון דהוא חושב בדעתו דלא יש איסור והוא אניס בדעתו א"כ ההתראה עדיין לא יביאהו לכלל מזיד כ"א סלקינן דרגא דמאשם תלוי יתחייב חיוב חטאת וכל זה צריך חפש מחופש בספרן של צדיקים אם כנים הדברים כמו שאמרנו ובנ"ד דהדלקה עושה מצוה אף שהוא מצוה דרבנן הנה לענין זה לא גרע ממילה וכיוין למצוה אלא דחסר המציאות דלא ידע בבירור אם היה בה"ש ולא היה שם התראה ודוק וע"ד הרמב"ם כבר עמד מוה"ר בעל יד שלמה ז"ל הו"ד בסו"ס פה"ד ח"ב דקמ"ג ע"א והרואה יראה דדבריו תמוהים בין מה שתירץ לקו' ראשונה בין על השניה עיין עליו ועל הכל דבה"ש שניה הוא במכ"ש לדעת הרמב"ם והחידוש הוא בה"ש קמא וא"כ לדעת הרמב"ם בה"ש קמא ובתרא שוו בשיעורייהו. ולא פלגן בהדייהו. ועיין בתשו' יד אליהו סי' מ"ט ובמ"ש הגאון הרמ"ז בס' חק"ל י"ד ח"א סי' יק"ח ודוק: ואולם נחזי אנן אם זה האיש כבר הדליק בביתו נ"ח ונר שבת לגבי דידיה באנו למחלוקת של בה"ג והתוס' והרא"ש אי קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר או בתפילת ערבית ואמירת מזמור שיר ליום השבת או באמירת ברכו כמבואר בפוסקים בא"ח סי' סג"ר ועיין יד המלך שם וא"כ לו יהי דלא היה בה"ש עדיין מ"מ לא פלט מחשש שכבר קבל שבת והגם דמצינו לרש"ל והובא בבאה"ט סי' שב"ם וסי' רס"א סק"ג דלצורך מצוה מותר לומר לגוי לעשות בה"ש וכן מותר לומר לגוי בה"ש להדליק נר יאצ"י מאחר דהעולם נזהרים בו חשבינן כצורך גדול כיע"ש לא בעבור זה אם הדליקו בעצמו נר מצוה בספק בה"ש יצא מחשש איסור והוא נקי דלא יחשוב ה' לו עון דלגבי דיני שמים ספקא מקמי שמיא ליכא וצריך תיקון לנפשו כדי שלא יהיה לבו נוקפו וראיתי לס' שבילי הלקט הלכות שבת כלל ט"ו דט"ז ע"א וז"ל כתב ר"ח ז"ל מי שהדליק את הנר בע"ש אחר שקיעת החמה הרי זה חייב מלקות אם הדליק בשוגג ואם ידע שזה אסור והדליק את הנר אחר שקיעת החמה קנסינן אותו ואם לא יקבל מחרימין אותו ומנדין אותו עכ"ל וסדר תשובה למחלל שבת כבר כתבתי בארוכה בספרי הקטן רוח חיים סי' של"ד בכל הפרטים תראנו משם וא"כ זה שאירע לו זה טוב שילקה לשבוע הבאה בס' שמות דבלא"ה הוא שובבי"ם ויתודה בפרטות על חילול שבת ומה גם אם הוא שרוי בתענית אותו יום שמקבל המלקות ויתן צדקה לעניים אותו היום כפי השגת ידו וסר עונו וחטאתו תכופר ויקבל עליו מכאן ואילך להזהר הרבה בכניסת שבת וביציאתו לכוין את השעה ואי לא קיימא ליה שעתא ישאל לאחרים שיש להם שעה בדוקה ומומחית כדי שלא יבא לידי מכשול וישמור שבתות ה' כהלכתן ושב ורפא לו אכי"ר: סימן קצו שאלה במאי דנהוג עלמא כי כשנופל יין על הבגד תכף משליכים עליו שכר כדי להסיר הכתם הם מותר בשבת לעשות כדבר הזה או"ל: תשובה איתא בטור א"ח סי ש"ב מחודש ט' וז"ל ראיתי כתוב ע"ש הר"מ מרוטנבורק דלא אמרינן שדיתו הוא כבוסו אלא בבגד פשתן אבל לא בשל צמר ומטעם זה התיר ליתן מים על בגד צמר שנפל עליו יין והיה מפקפק לנגב הידים בבגד פשתן אלא בבגד צמר ואני תמה אם אמרו שיש חילוק בין צמר לפשתן שאינו מחלק בגמרא אלא בין עור לבגד אבל כל הבגדים שוים וכ"כ בה"ג סתם בגד שנפל עליו יין אין נותנין עליו מים ולנגב הידים שרי כיון דאין בו אלא דבר מועט אין בו משום כיבוס ע"כ ומרן ב"י שם הביא משם התשב"ץ ץ בשם מהר"ם דאסור לנגב כוס שהיה בו מים או יין במפה משום דאתי לידי סחיטה או ליבון יע"ש והרב ב"ח שם וכן הרב שכנה"ג שם הביאו משם הסמ"ג דבעינן שלא יהיה כונתו ללבן אלא לנגב ועוד הביא שם ע"ד רש"ל דאין לחלק בין בגדי לבן לצבועין אלא בכל גוון שיהיה הרי הוא כמלבן וסיים דהכי נקטינן וכו' בשיירי כנה"ג שם א"כ דון מינה דפשיטא ופשיטא דבשבת אסור לעשות כן וכן הביא בהגמי"י פכ"ב מהלכות שבת אות צ' וכ' ר"ת בס' הישר במסכת. שבת סי' רל"ה דכ"ה ע"א וז"ל ויש דברים ששריותן זהוא כיבוסן כגון הני דבני כיבוס וליבון נינהו ופריך לעיל וכו ועיין במרדכי פ' ואלי קשרים סי' שפ"ט וסי' ש"ץ ולמור"ם בס' ד"מ סי' ש"ב וכתבו הרשב"א והריטב"א בסו"פ שמונה שרצים משם רבינו תם דתרי גווני סחיטה נינהו חד תולדה דמלבן וחד תולדה דדש ההיא דהוי תולדה דמלבן היינו דווקא בבגד שהוא מתלבן ובמשקים שהם מלבנים וכו' יע"ש וע"ש להתוס' בשבת דקי"א ד"ה האי מסיכרתא ובש"מ לכתובות לדי"ו ע"א ובס' חינא וחסדא שם ועיין מ"ש הרב מעש"ר פ"ט מהלכות שבת הי"א ועיין מ"ש הרב טוב עין בסי' ח"י אות ס"ג ועיין מ"ש מוה"ר כנה"ג והרב מאמ"ר בסי' שי"ט בדין משמרת ומסננת ועיין מ"ש הרב טל חורות במלאכת המלבן דמ"ו ודמ"ז ובריש ס' מעש"ר בפ"ז מה' שבת ודוק ועמ"ש הרב תוספת שבת בסי' ש"ב וסי' שי"ט ולהרב משחא דרבותא בסי' שי"ט דפלפל בחכמה בזה וכתב בסוף