לב חיים פלג'י חלק ב רנט

ועיין פ"מ בחמ"ז אות כ"א וא"א אות מ' וסי' ש"ך אות ט' ואות ט"ז וטו"כ: ומעתה נחזי אנן בנ"ד דנראה דאיכא דכ"ע אסור לעשות זה בשבת כיון דהרישוק אשר עושה בידים אינו לתוך המשקה כ"א מבחוץ בפני עצמו ובאופן כזה אפי' למה שהבינו הראשונים בדברי התוס' ליכא צד התר ואף דאיכא בזה מקום לומר כדכ' מב"י דכיון דמתערב ומתבטל במשקה אינו ניכר והכא איני ניכר ועיין שם להב"ח: הנה כל זה דמועיל שאינו ניכר היינו כשמעיקרא בתחילה מרסקו בהתר לתוך המשקה אז מה שאינו ניכר יועיל לא כן כשמתחילה מרסקו באופן דאסור דהוא ריסוק ביד בלי שום משקה תחתיו אלא שמכוין שיקפה המשקה הרי תחילתו וסופו באיסור וכל כה"ג מי שם פה לאדם להורות התר בדבר זה ועיין ט"ז בסי' שי"ח סקכ"א ועיין משחא דרבותא שם ולפי מ"ש בסי' שכ"א סיו"ד דאסור לגרור הגבינה ברא"יו וכ"כ היה ראוי להזהר באבק של נחריים כשהוא קשה כמו גבינה קשה ועיין בס' טל אורות דג"ל סע"ג ובדל"ז ודוק: ועיניך תראנה להרשב"א בחי' לשבת דשם הפרש בין דברי רש"י לדברי סה"ת בהאי טעמא דנולד וממנו ניקח לישב דברי מרן ב"י בסי' שי"ח ועיין הרשב"א ח"א סי' תרכ"ג וכתונת יוסף סימן י"ב ודוק ומכל מקום נראה דמאן דסבר דהוא משום נולד א"כ העושה זה בשבת גם לאחרים אסור באכילה אך לטעמא דהוא משים גזירה שמא יסחוט הנה לאחרים כוליה האי לא אסרינן ולפי האמור המקילין לאכול שלג כמו שהוא בלתי מסננת או איספריאדירה ואינם חוששין לתולעים שבהם הנה בשבת לא יפה עושים דכשנותנים חתיכת השלג לתוך הכוס של יין או שכר ובתוך כלי המים ועדיין לא נימוח מנענעין הכלי ביד כדי שיהיה נימוח יפה במהרה ולפי מ"ש ראוי להזהר בזה וחם לבי בקרבי בהגיגי דאינם נזהרים לאכול מזה העשוי מחלב דעל הרוב העושים כן לוקחים חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו ואפ' להו לאכול משאר משקין כמו מי ורדין וכיוצא וזה נקרא שביק התירה ואכיל איסורא ולא עוד אלא דלפעמים אוכלין מזה אחר חצות שכבר אכלו מקודם מאכל בשר ונמצא שאוכלין חלב אחר בשר ואם הוא בשבת עושים תלת' דפורענות חלב שחלבו גוי ואין ישר' רואהו וגם חלב אחר בשר ומעשה שבת עצמו אם הוא עושהו ע"י וכל זה הוא' בדבר הנוגע לשלג ולקרח הנור'א בוז יבוזו לו הנה איכא נמי אסור מוסיף לענין המשק' גופיה דאיתא בפ' המצניע דצ"ה מגבן משום מאי מחייב אמר להו משום מגבן וכו' מגבן חייב משום בונה והרמב"ם פ"י הי"ג כתב וכן המגבן את הגבינה ה"ז תולדת בונה והרי"ף הביא זה בפ' כלל גדול ופי' שם רש"י אשר מסביב מגבן מתקן גבינה וע' בס' טל אורות במלאכת הלש מ"ש ודוק: סימן קצג נשאלתי ממי שהחיל אבן אחת על העוף בשבת ועי"ז עשתה פירכוס ומתה מה דינו תשובה לכאורה נראה דהדבר תלוי דאם לא היה באבן כדי להמית ולא נתכוון להמיתה דפטור ברם אם היה באבן בדי להמית והמיתה אם חייב משום נטילת נשמה או פטור משום מקלקל ונפקא מינה עוד אחרת דחייב לשלם לבעל העוף דמיה שהמיתה: ואשכחן בשבת דע"ה ע"א דאמרו וז"ל ולחייב כמי משום נטילה נשמה אמ"ר י"מ ץ שפצעו מתרבה אמר אפי' תימא שפצעו חי מתעשק הוא אצל נטילת נשמה והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות שאני הכא דכמה דאית ביה נשמה טפי ניחא ליה כי היכי דליציל ציבעי'. והשוחטו שוחט משום מאי חייב רב אמר משום צובע ושמואל אמר משום נטילת נשמה משום צובע אין משום נטילת נשמה לא אימא אף משום צובע וכתבו התוס' בד"ה טפי ניחא ליה כי היכי דליציל צבעיה וז"ל פי' אע ג דאני פסיק רישיה דמודה ר' שמעון הכא מיפטר משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דאפי' במקלקל פטר ר' שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה כדתמר בפ' הנחנקין מאן שמעת ליה דאמר מקלקל בחבורה חייב ר' שמעון הא אמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכי מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ה"מ במידי דניחא ליה אי מתרמי דהני צריכה לגופה אבל במידי דלא איכפת ליה לא מודה ע"כ והכא דזה כיוון להבריח העוף שלא יטנף מקומו ולא כיון להמיתה נימא דפטור ועיין עוד שם בשבת דק"ז ע"ב דאמר שמואל השולה דג מן הים כיון דיבש בו כסלע חייב ופרש"י חייב משום נטילת נשמה וכתב הרמב"ם בפי"ח מה' שבת ה"א וז"ל. כל הנוטל נשמה לאחד מכל מיני חיה ובהמה ועוף ודג ושרץ בין בשחיטה או בנחירה או בהכאה חייב ועיין עוד שם להרמב"ם בפ"ח ה"ז וה"ח ומרן כ"מ שם ובטוש"ע סי' שט"ז יע"ש ובס' קה"י די"א ע א ואף את"ל דהו"ל לאסוקי אדעתיה דבאבן הזאת יש בה כדי להמית והו"ל פושע דודאי ימית אותה דהו"ל לעיוני עיין בס' ארח משפט סי' תי"ו יע"ש הנה לענין שבת איכא למימר דפטור דזה לא חשב שיגיע האבן ע"ג העוף וימיתנה כ"א שעלה בדעתו דחרדת השלכת האבן לעוף יבריחנה לעוף והאבן רץ אחריו ואינו מגיעו ולא שת לבו דיבא האבן על העוף וימיתנה ועיין בס' טל אורות דס"א ע"א ואילך ודו"ק ובס' נהר שלום סי' שט"ז ובס' פרי מגדים בחמ"ז שם. והנה לפי מ"ש בח"מ סי' שפ"ד בזורק אבן דחייב בתשלומין ואלו בשבת פסקו בסי' תכ"ד דפטור מן התשלומין אפי' בשוגג כמו שהביא הבאה"ט שם א"כ הכא אי פטרינן ליה משים חילול שבת הרי חייב לשלם העוף לבעלים ועיניך תראנה בכנה"ג סי' תכ"ד בהגה"ט אות א' דבחלקו'ת תשית למו בין חובל בבהמה ועוף לחובל באדם עיין עליו ועמ"ש הרב טל אורות דס"ה ע"א וב' ודו"ק ועיין בס' ק"ס מה שאסף איש טהור בדין צידה והריגה בשבת בדצ"ב ע"ד ודצ"ג ע"א ובמ"ש הרשב"א ח"ה סי ב' ובמ"ש בהגהותי שם בס"ד לענין הריגת הפרעושים בליל שבת יע"ש ועיין בס' י"א מ'ק מ"ב ובס' מו"ק ובס' בר"י ובעה"ד סי' י"ד אות כ"ט ולפי גורי האר"י זיע"א אפילו בחול צריך להזהר כי באים משורש קין ועמ"ש הרב אהלי יאודה נאג'אר