לב חיים פלג'י חלק ב רנז

ועיין ש"ב סימן קי"ג ובס' פרי מגדים חי"ד ובס' עין המים בסי' ק"ה וע"ע בס' פ"מ בחא"ח בח' משבצות זהב סי' שי"ח אות ו' ד"ה פשיטה לי יע"ש ודוק. ושוב ראיתי להרב טל אורות דל"ח ע"א וב' שעמד בזה ומסיק להלכה דליכא חיובא משום מבשל וה"ד בס' עה"ד סי' י"ד אות ס"ה. סימן ק"ץ שאלה אי הותר לו לאדם ליישב בחמה ביומא דשבתא דהו"ל מצטער או לא: תשובה נראה פשוט דהכל לפי הזמן דהרי אמרינן בתענית ד"ח ע"ב ארי"ץ שמש בשבת צדקה לעניים שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפה בכנפיה ופי' רש"י צדקה לעניים שמתעדנים בה ונוח להם יום ברור ומתחממים בה ביום הצינה יראי שמי שומרי שבת ע"כ א"כ בימות החורף לא תבעי לך שהוא נהנה מחום השמש ואדרבא מוצא קורת רוח ותענוג כי תבעי לך בימות החמה דהשמש מזיק ומצטער וראיה לזה ממ"ש ביומא דע"ד ע"ב ת"ר תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה או בצינה כדי שיצטער ת"ל וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה שב וא"ת אף עינוי נפש שב וא"ת וכו' תניא אידך וכו' יע"ש נקוט מיהא דעינוי עכ"פ מקרי אם ישב בחמה כשהוא מצטער וכן ביונה כתיב בסי' ד' ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וישאל את נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי הגם דשם רוח קדים עזה נחתינן דרגא דחום השמש הוא צערא דגופא לאדם וכמו כן מד'ן נשמע מההיא דפ"ק דע"ז ד"ג דהקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז ומיד כל אחד מבעט בסוכתו ויוצא וכו נהי דפטור בעיטו נמי מי מבעיטו כיע"ש הנה מבואר דהחמה בתקופתה לא יכול אדם להתאפק ואם כן פשיטא דמוחין בידו של היושב בחמה בשבת כדי שלא יצטער ואפי' בחול מי שרי משום ונשמרתם מאד לנפשותיכם דמזיק לו ומעותד לבא לידי חולי גדול ויסתכן למות ח"ו ושומר נפשו ירחק מלישב בחמה אפי' בחול כ"ש בשבת דאיכא איסור מוסיף: וחזינא להרב הלכות קטנות ח"א סי' צ"א דכתב אם מותר להתענות לשעות בשבתות וי"ט תשו' כפי הי"א דהמתענה ומשלים בער"ש צריך כפרה משמע דכל שם עינוי אסור בשבת וי"ט ואפי' תענית מבשר ויין אעפ"י שאין חיוב לאוכלם עכ"ל ומדנקט בלשונו הצח דכל שם ענוי אסור בשבת ויו"ט הגם דדבר הלמד מעניינו הוא על עסקי אכילה מכל מקום מהאי לישנא מוכח נמי לכל מילי דנקראו עינוי באופן שיהיה ואפי' בחמה מפני החמה כיון דעינוי קרו ליה ובהא דכתב הלק"ט לענין תענית שעות עיין בבאה"ט סי' פר"ח ומח"ב ועה"ש ומאמ"ר שם ודוק ובהא דפשיט"ל דאין חיוב לאכול בשר בשבת ויו"ט הנה זה תלוי בפלוגתא אלא. דהמגיד כבר אמר כן למרן כאשר הובא בס' מגיד מישרים כיע"ש איך שיהיה מכל מקום אתה תדין דאם אירע לו תענית חלום בשבת לא מצי פטר נפשיה במה שיושב בחמה לפי ה"ט שאמרו שם ביומא לגבי תענית יוה"כ ואינו רשאי לעשות כן ובטלה דעתו אצל כל אדם וחובל בעצמו ולא עלתה לו לתענית חלום אלא דאם עשה כן בשבת בלתי חיוב תענית חלום אה"ן דצריך כפרה מאשר חטא על הנפש האמנם למיתב תענית לתעניתיה לעשות צום מאכילה ושתיה ביום מוצאי שבת לא ברירא לי דהרי כל למיתב תענית לתעניתיה היינו בשוין בדומה לו וזה יצא מן הכלל ואין לו תשלומין ממנו הוא כמעשהו מפני שישב בחמה בשבת דיצום נפשו בלא לטעום ביום שלאחריו אלא ילך אצל חכם ויורה לו לעשות תקון קל בענין אחר שתכופר לו ושב ורפא לו: סימן קצא שאלה מי שנשרו בגדיו במים בשבת ואין לו להחליף ורוצה לנגבן אצל האש אי מותר ואת"ל דאסור אי ע"י גוי שרי: תשובה שורשו פתוח עלי מים בפרק חבית דקמ"ו ע"ב דתנן התם מי שנשרו כליו בדרך במים מהלך בהן ואינו חושש הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם ובגמ' שם אמר"י א"ר כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור. תנן שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם תנאי היא דתניא שוטחן כחמה אבל לא כנגד העם ר"א ור"ש אוסרין ע"כ והרא"ש כתב דרבינו נסים גאון פסק דסתם מתני' ודחה דבריו דהלכה כר"א ור"ש וכדאמר רב וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם ברכ"ב מהל' שבת והסמ"ג והר"ן וכאשר הביא מרן ב"י ועיין נמי שם להרב ב"ח על לשון הטור דכתב מי שנשרו כליו במים הולך בהן ואינו חושש שמא יבא לידי סחיטה וכששוטחן פסק ר' נסים ששוטחן בחמה שלא כנגד העם ור"י פסק כיון דאסור כנגד העם אפי בחדרי חדרים אסור ע"כ ושם מרן ב"י הביא מהמרדכי פרק תולין דאסור לנגב הבגדים ששרוים במים סמיך לאש משום מלבן ועוד יש לאסור משום מבשל כמו מאן דשכי סיכתא לאתינא דחייב משום מבשל ע"כ: וכזאת פסק בשלחנו הטהור שם בגדים השרויין במים אסור לנגבן סמוך לאש הגה ואסור לטלטלן שמא יבואו לידי סחיטה ע"כ והרב. הוספת שם כתב וז"ל בסקפ"ה אסור לנגבו סמוך לאש משום מלבן או מבשל והיינו כשהולך בהם מי"ט בשם מוהרל"מ ובמקום שאין היד סולדת בהן ליכא משום מבשל או מלבן מג"א עכ"ל: וחזה הוית להרב מאמר מרדכי שם ס' קל"ו דכתב וז"ל סמוך לאש אפי' לבוש בהם דאל"כ אף לשוטחן בחמה אסור כדלעיל כ"כ מי"ט הביאו הרב אליה רבה עמ"ש עליו ואנא זעירא אי לאו דמסתפינא אמינא דגם השחיטה שם הוצרך לאסור דלא תימא דוקא בחמה אסור דאיכא משום מראית העין שיחשדוהו שכבסן ושוטחן לנגבן כמו שהוא דרך כל הכובסים לשטוח כליהם בחמה אחר כביסתם אבל נגד האש לא אסיר כיון דאין דרך ליתן הכלים המכובסים נגד האש לנגבן והילכך אין טעם לאסור מפני מראית העין לא מה שאסור אף נגד האש הטעם משום מבשל ומלבן והכי מוכח מדברי המרדכי מקוה דין זה ואפשר דנגד האש נמי אין בו אלא איסורא דרבנן