לב חיים פלג'י חלק ב רנו

מותר ור' יוסי סבר דגורם כבוי אסור ושוב הקשה מפ' הכונס ד"ס דזורה ורוח מסייעתו לענין שבת חייב ונמצא שתי סוגייאות סתרי אהדדי ולפשר הדבר אמר מר דהיכא דהיה גרמא דלא עביד מעשה בשעת המלאכה רק שעושה מעשה ולאחר זמן ע"י חוקו מעשה גרם שתעשה המלאכה מאליה ע"י דבר אחד כמו הכא בענין מחיצת הכלים מלאים מים וזהו גרמא חמותרת אף לענין שבת כדנפ"ל מקרא דלא תעשה כל מלאכה עשיה היא דאסירה הא גרמת שרי אבל כשעושה המלאכה עצמה ע"י פעולתו אעפ"י שנעשית המלאכה בסיוע דבר אחר חייב דומיא דזורה דא"א לעשות כי אם בסיוע הרוח והיינו אומרם בפ' הכונס דזורה ורוח מסייעתו אע"ג דלענין שבת ודאי חייב דהא הזורה הוא מהל"ט מלאכות אפ"ה אין ללמוד מזה דלענין ממון מיקרו גירי דיליה משום דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה בגרמא כזאת דדוקא דאיהו ניהו דעושה המלאכה רק דמסתייע ע"י הרוח עכ"ד ושוב בפסק הלכה כתב אבל מ"מ בתנועת הברזל אין שום איסור אך לכתחילה לא אריך למעבד הכי משום דמחזי להו לאנשי איסורא: ומעתה תפשוט לנ"ד דכיון דע"י סגולה והמזמור שקורא אינו עושה שים מעשה לכבות אלא דהוא איתערותא לתתא כדי שיהיה איתערותא לעילא והמכבה הוא כב"י המשגיח בתחתונים ע"י שרואה זכות מה שעושים למטה והו"ל גרמא דגרמא ובכי האי גוונא ליכא שום חשש איסור ויש ראיה לזה ממה שכתב בס' לקט שמואל בערך אבות העולם דהביא חקירה דכיון רקי"ל דכהן שהרג אח הנפש לא ישא את כפיו איך אברהם שהרג כמה אוכלוסין היה כהן גדול ותי' לזה דאברהם היה הרודף והקב"ה הורג וכדאיתא במדרש ע"פ ויכם וירדפם וכי אדם רודף הרוגים אלא אברהם רודף והקב"ה מכה יע"ש ה"נ הוא זה דומה בדומה ולא האדם הוא המכבה ושרי ליה לעשות כנז"ל כן נראה לע"ד. ועיין להרב חוות יאיר סי' רל"ו ומ"ש עליו בס' לח"י ח"ב דס"ז ע"ב ובמ"ש בכנה"ג סוף סי' של"ד: ואף גם זאת ראיתי להרב טורי זהב שם בס"ק טו"ב דכתב וז"ל והתם לא הוה אלא גורם כבוי שהרי אינו עושה מעשה בגוף הדליקה לא לכשיגע האש למקום המים לא ישלוט שם ויכבה מאליו אבל הכא כשמתכסה בטלית שמנענע האש עצמה ועי"כ נכבית אסור אם נתכוין לכך עכ"ל ועיין שם בסימן רע"ז ועיין בשבת דס"ה ע"ב תבעי למ"ד מערימין בדליקה הדם הוא דאי לא שרית ליה אתי לכבויי אבל הכא אי לא שרית ליה לא אתי לאפוקי וכו' ודוק. ועיין בבאה"ט סימן שט"ז סק"ב משם הריט"ץ סימן רמ"ה דכתב דאם ראה צבי ואמר לו תא ניא תא ניא ולא עשה בו מעשה ולא הכניסו למקום המשתמר וישב שם עד הערב אין כאן בית מיחוש כיון דלא נגע בו עכ"ל וזה נראה ראיה לנ"ד ודוק. ועיין עה"ד סימן י"ד אות פ"ח יע"ש: סימן קפט לבי מהסס במה שנוהגין להשים בתוך המים פרות וירקות כדי שיהיו לחים וקרים אם יש לחוש לעשות כן בשבת ואת"ל דליכא קפידא על שעה קלה לנו לדעת היכא דמניח פירות וירקות כל ליל שבת ויומו באופן דהיו במים כ"ד שעות אי בכה"ג איכא איסור משום כבוש הרי הוא כמבושל או לא: תשובה בזה יש מחלוקת בשיעור הזמן דלרי"ו נתיב ט"ו אות כ"ט דכבוש הרי הוא כמבושל הוא בכ"ד שעות ולדעת המרדכי פ"ב דביצה הוא ג' ימים ולפי מה שהביא הפר"ח בי"ד סי' ק"ה סק"א מסוגייא דע"ז פ' א"מ הוא דיותר מיום אחד הרי הוא כמבושל ועיין בתשו' בעי חיי י"ד סימן קמ"א וכבר האריך בזה הגאון המפורסם הרמ"ז ז"ל בספרו הנורא חק ל חי"ד ח"א סימן ע"ז נפלאות מתורתו. וזה ראיתי להרב שב יעקב חי"ד סי' ז"ך דכתב דאם היה כבוש כ"ג שעות והוציאוהו ואח"כ שעה אחת אין זה כבוש דבעינן מעת לעת רצופים ועיין מ"ש הרב יד דוד די בוטון ז"ל שם בסי' ק"ה בהגב"י אות ה' ובספר זכור לאברהם בי"ד מער' כ' האריך בזה דלא בעינן רצופים אלא אפי' על ידי סרוגין ובכלל הביא ממ"ש הגאון מרן זקני שם בחק"ל חי"ד סי' ע"ט ועוד לו בס' זכור לאברהם ח"ג אות קט"ו: אלא דאשכחן לענין בישולי גוים בי"ד סי' קי"ג דכתב הטור דכבוש אינו כמבושל דלא אסרו אלא בשול של אש והביאו מור"ם בהגהה וכן לענין בשר בחלב מן התורה אינו אסור רק בבישול ממש כמ"ש מור"ם בי"ד רס"י ק"ה וא"כ נימא דלענין שבת נמי כה"ג דכבוש אינו כמבושל. הן אמת דאשכחן בא"ח סי' שי"ח דאסרו כתולדת האור אבל בחמה עצמה כגון ליתן ביצה בחמה או ליתן מים בחמה כדי שיוחמו מות ושם בבאה"ט סק"ג הביא מרש"ל בתשו' סימן ס"א דמותר לצלות על גג רותח מחמה דלא מיחלף בתולדות האור ע"ש וכתב המ"א דדבריו אינם מוכרחים וגם בס' טל אורות חולק עליו ובירוש' איתא בהדייא דאסור כתב הרמב"ם המבשל בחמי טבריא פטור דהוי כתולדת החמה וכתב הר"ן דאסור להעמיד מאכל ע"ג חמי טבריא אבל מע"ש מותר ולהניח בתוכו אסור כמ"ש סימן שכ"ו ס"ג עכ"ל. ועיין עוד בס' טל אורות דמ"א ע"ד ועיין בס' תוס' שבת סימן שי"ח : וראיתי להרדב"ז בתשו' החדשות סי' רי"ג דכתב דענין דבר הנאכל כמות שהוא חי אם יש בו משום מבשל בשבת דלענין מלקות אינו אבל אסור מדרבנן ועיין בס' ברכ"י שם בסי' שי"ח אות ג' שהביא סמוך לדברי הרדב"ז הללו מ"ש מהר"י מולכי בתשו' ע"ש. נקטינן דאפילו את"ל דכבוש הרי הוא כמבושל לענין שבת הנה בדבר הנאכל כמות שהוא חי אעיקרא הבישול הוא מדרבנן מכל שכן אי תפסינן עיקר דכל שאינו תולדת האור לענין שבת אינו כמבושל ולית ביה שום מיחוש כלל ומותר לאכול מהם אחרי כן במוצאי שבת ואינו ענין למבשל בשבת במזיד דאסור לו כדאיתא שם בסי' שי"ח וכשם דמצינו התר ליתן קיתון של מים או שאר משקין כנגד האש להפיג צינתן כמו שפסק בש"ע כמו כן כדי שישארו הפירות והירקות לחים וקרים מותר ואין קפידא בדבר אף גם זאת עיניך לנוכח יביטו למה שכתבתי בסה"ק חקקי לב ח"א חא"ח סי' י' לענין להחזיר בדי הדס לתוך כלי המים כדי שלא יכמושו דמשם אתה למד למאי דקמן דאין קפידא בדבר