לב חיים פלג'י חלק ב רנה

כדי לכבות הדליקה כגון על ידי שמראים בגד המלוכלך בדם נדה נגד האש כמ"ש בס' פחד יצחק מערכת דל'ת דצ"ז ע"ד ד"ה דליקה או לומר מזמור שירו לה' שיר חדש כנגד האש כמ"ש בס' ד"י או להראות איזה שמות הקודש כמו שהביא בס' מפעלות אלהים אי איכא בזה משום איסור מכבה או לא כיון דלא עביד שום מעשה או לא: תשובה לפי אשר ראיתי להרב הלכות קטנות ז"ל בח"ב סימן ל"ח נראה דלאו שפיר למעבד הכי בשבתא מדכתב וז"ל ההורג נפש ע"י שם או כשוף מהו תשובה אפשר דכיון דבדיבורו עביד מעשה הו"ל דומייא דימימ וכזורק חץ להורגו ועליהם נאמר חץ שחוט לשונם עכ"ל ועיין מ"ש בס' נחלת יעקב עם אבני שהם ס' שמות ע"פ הלהרגני אתה אימר כאשר הרגתה את המצרי יע"ש דון מינה לנ"ד דאסור לעשות כן בשבת. איברא דקשה על הלק"ט ממאי דאמרינן בסנהדרין דק"א ע"א ת"ר לוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת ופי' רש"י לוחשין בשביל שלא יזיקו ואין בכך משום צידה ע"כ הא קמן דכיון דלא עביד מעשה בידים אלא דיבור בלחישה אין זה איסור מלאכה דצידה בשבת אמטו להכי מותר ללחוש לחישת נחשים ועקרבים בשבת : אלא שראיתי להרב מרכבת המשנה אל'פנדארי דטו"ב ע"ד שהביא משם הרב באר שבע דהבין בכונת רש"י דמ"ש ואין בכך משום צידה היינו דלחש זה שלוחש ומקבץ יחד' נחשבים במקום אחד אין זה חשוב צידה להיות אסור ללחוש בשבת יע"ש ומר ניהו תמה עליו יע"ש. וראיתי להרב גזע ישי במע' א' אות א' דנסתפק וז"ל אי שרי להו לרבנן דרב חילייהו ועסקי בס' יצירה וברו גברא למעבד להאי עבידתא ביומא דשבתא מי אמרינן כיון דלא קא עבדי רבנן מעשה בידים בהאי עסקא דעסקי בה' יצירה אלא דמצרפי אותיות השם שבו נברא העולם ועל ידי צירופם את אותיות השם הקדוש האדם או הבהמה איברו ממילא לא עברי בהכי ביומא דשבתא על איסורא דאורייתא דלא תעשה כל מלאכה דהא לא עבדי מעשה ממש בידים או דילמא כיון דעל ידי עקימת שפתים בצירוף אותיות השם הקדוש מתעביד מעשה גדול ונורא כזה דנברא אדם או בהמה כעבדו רבנן בעסקם בצירוף אותיות השם מעשה ממש בידים חשיב ועברי על איסור מלאכה דבונה בשבת ואפשר נמי על איסור מלאכה דלש בשבת כי עסקי בהאי עיסקא ביומא דשבתא וע"ז הביא הסוגייא הנז' והבין בכונת רש"י כמ"ש אנן יד עניי ושוב הביא פי' הרב באר שבע ומ"ש הרב מרכבת המשנה ופלפל בחכמה לדחות דבריהם וגמר אומר אלא הדבר ברור דכונת רש"י דכיון דהיה ע"י לחישה אין בזה משום צידה ואפי' בדליכא סכנה שרי משום דצידה כזו לא אסיר דבר תורה והדרן למאי דאמרן דלכאורה איכא ראיה מדברי רש"י אלו להתיר בריאת אדם או בהמה בשבת ע"י ס' יצירה דבר תורה וליכא משום איסור מלאכה דבונה ולש בשבת כיון דלא עביד מעשה בידים דומייא דצידת נחשים ע"י לחישה דליכא משום איסור צידה בשבת דבר תורה כן נר' לכאורה עכ"ל ושוב הדר ביה לומר בכונת רש"י שאין דרך צידה בכך משום דהו"ל צידה שלא כדרכה ומלאכה דצידה כלאחר יד היא ושרי וכן מצא להלבוש שהבין כן ובזה מסיק להלכה לאסור איסר דבר תורה לעסוק בס' יצירה ביומא דשבתא דהוא משום בונה ולש בשבת דהרי לחישת נחשים ועקרבים טעמא דשרי בשבת הוי משום דאין דרך צידה בכך כנז' הא אי הוה דרך צידה בכך הוה אסיר דבר תורה משום איסור מלאכה דצידה דבר תורה לא משום דאין דרך צידה בכך והו"ל מלאכה דצידה כלאחר יד דלא אסור אלא מדרבנן ומשום צערא דגופא שרי אע"ג דלא עביד שום מעשה בידים כלל רק דבור בעלמא ועקימת שפתים בלחישה וא"כ גבי האי עיסקא דבריאת אדם או בהמה ביומא דשבתא ע"י ספר יצירה דמצרף אותיות השם שבו נברא העולם דליכא להאי טעמא דאין דרך בריאה בכך כי היכי דנימא דהו"ל מלאכה דבונה כלאחר יד דהא אין במלאכה זו דבריאת האדם או בהמה שום דרך אחד כי אם דרך זה דצרוף אותיות השם שבו נברא העולם ובכך יברא ולא בשום דרך ואופן אחד כלל כי זה הוא דרך מלאכה זו דבריאת האדם או בהמה שכך היתה בריאת העולם ע"י צירוף אותיות של שם זה דינא יתיב דאיכא איסורא דבונה ולש בשבת ועובר על לא תעשה כל מלאכה זת"ד ושם באות ב' עלה ונסתפק אם יש בזה כשהוא בשוגג חיוב חטאת ובמזיד חיוב סקילה ומסיק דפטור מכלום אפי' ממלקות משום דהו"ל לאו שניתן לאזהרה מיתת ב"ד דאין לוקין עליו וליכא אלא איסור לאו דלא תעשה כל מלאכה דבר תורה עכ"ד: ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת נתיישבו דברי הלק"ט שזכרנו ואין נסת'ר מסוגייא הנ"ל ומפי' רש"י והיו לאחדים בידיך לאסור אוסר גם בנ"ד שלא לעשות שום סגולה כדי לכבות את האש כ"א לומר זו בלבד דזכות השבת יגן עלינו שלא תאונה אלינו רעה ותו לא מידי אלא דתמיהא לי מילתא על הרב גזע ישי דכל רז לא אניס ליה איך לא עלה על דל שפתיו תשובת הלק"ט הניצבת לפנינו דשייך לנדון דידיה וצ"י : אלא דראיתי למור"ם בהגה' סי' של"ד והוא מתשו' תרומת הדשן והגהות אשירי דכתב וז"ל וכל הדינים הנזכרים בדיני הדליקה הני מילי בימיהם אבל בזמן הזה שאנו שרויין בין עכו"ם והיא חשש סכנת נפשות כתבו הראשונים והאחרונים ז"ל שמותר לכבות דליקה בשבת משום דיש בזה סכנת נפשות והזריז הרי זה משובח ומ"מ הכל לפי הענין דאם היו בטוחים בודאי שלא יהיה להם סכנה בדבר אסור לכבות אבל בחשש סכנת ספק מותר לכבות אפי' הדליקה בביתו של עכו"ם וכן נוהגין ודוקא לכבות הדליקה דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ויש סכנה אם לא יכבה אבל אסור לחלל שבת כדי להציל ממון ע"כ והן אמת דבמקומינו לא יש חשש סכנה ואפי' ספק סכנה אם לא ממקום שיצא הדליקה וכיה"ג כתב הרב זרע אמת ח"א בא"ח סס"י מ"ד כיע"ש אך מיניה וביה מאותה תשובה של הרב זרע אמת אתה למד כחה דהתירה והוא דשם נשאל הטולומב"ה אם יכולין היאודים להניע את הברזל דהמים עולין ע"י תנועה זו בצינור או דילמא אסור משום מכבה ובתשובתו הרמתה הביא מחלוקת רבנן ור' יוסי דאיתא בשבת דק"ך דרבנן סברי דגורם כבוי