לב חיים פלג'י חלק ב רנד

סימן קפו שאלה מי שביטל אחת מג' סעודות בשבת במזיד מה דינו ומה תשובתו ואם חייב מלקות או מכת מרדות על הכל יורינו המורה ושכמ"ה תשובה הנה קי"ל דהמבטל מ"ע אינו חייב מלקות או מ"מ על העבר אלא אם אינו רוצה לקיים המ"ע מכים אותו עד שתצא נפשו ועמ"ש בסה"ק נשמת כל חי חא"ח מסי' טו"ב ואילך ועיין בסה"ק חקקי לב ח"א חא"ח סי' י"ט יעש"ב בס"ד. ולענין אם צריך תיקון על מה שביטל מ"ע נראה בודאי דהוי כדין מבטל מ"ע דיש לו להתענו' ס"א וכמ"ש בסה"ק לב חיים ח"א סי' ל"ג וסי' ל"ד יע"ש והגם כי קי"ל בא"ח סי' רפ"ח דהמתענה בשבת מתיב תענית אחד בלבד נראה לחלק דהתם שאני שהוא אנוס וכדין עביד והם אמרו שיתענה בשבת והם אמרו שבתענית אחד סגי. מה שאין כן במי שחוטא ומבטל עונג שבת במזיד. ועיין מ"ש הרב ב"ח זל בא"ח סי' רצ"א בשם מהרש"ל ועיין להרב שיירי כנה"ג בא"ח סי' רפ"ח בהגה"ט שהקשה על דברי מור"ם בהגהה שם דיש להתענות תענית לתעניתו על המתענה עד חצי היום יע"ש ובס' מחב"ר שם בסי' רפ"ח אות יו"ד ועיין בס' תוספת שבת בסי' רפ"ח ומ"ש בס' הנ"מ בית מנוחה דקצ"ה ע"ב אות כ"א יע"ש ועמ"ש הרב מחב"ר רסי' רצ"א על תשו' הרב שבות יעקב ח"א סי' קמ"ד במ"ש בשבת דקל"ד ע"א דאמר ר"ן תיתי לי דקיימית ג' סעודות דהוי מצוה ולא מידת חסידות יע"ש וכמ"ש בברכ"י ח"מ סי' ט"ו אות ג' יע"ש והרב חמדת ימים בהל' שבת פט"ו כתב דהמבטל עונג שבת מתענה כ"ז תעניות ועיין בס' מר וקציעה בא"ח סי' רפ"ח ועיין מ"ש הרב עיקרי הד'ט חא"ח סי' י"ג אות כ"ט ועיין להרב ברכ"י בא"ח סי' רע"ב וסי' פט"ר בענין ליל שבת אם לא יש יין ולחם אם יתענה ולא יאכל יע"ש: סימן קפז שאלה בעירנו אזמיר נהגו זה שנים רבות כי בשבת שקודם הנשואים הולך החתן לבית הכלה עם קרוביו ומיודעיו ונותנים לו זהוב אחד או שנים לכלה והוא הנקרא נשיקת יד ביזה מאנו בלעז וכמו כן נותנים לו ג"כ קרובי הכלה לחתן ומקרוב בזמנינו זה ע"י שהזהובים הם ביוקר ושאינן נמצאים כ"כ התחילו לנהוג לתת מטבעות של כסף אם יש היתר בדבר או לא: תשובה נראה לע"ד דאסור דדוקא מטבע של זהב נהגו לתת ולטלטל בשבת כי הוא ניתן לשאת לצורך תכשיט לתלותו עליה אבל מטבע כסף שלא נהגו לטלטל בשבת לתכשיט יש בו משום איסור מוקצה וכיון שנהגו איסור בדבר כי כן היה המנהג נראה דאין האיסור חוזר להיתר. ועיין להרב דברי מרדכי בתשו' חא"ח סי' י"ט ועיין בשבת דס"ה ע"ב על מתני' פורפת על האבן וכו' וע' יכין ובועז ח"ב. סי' כ"ד ועיין בתשו' הגאונים בס"ס נהרות דמשק סי' רכ"ב ועיין בס' החסידים סימן קפ"א ובהלקט ח"א סי' פ"א ודוק : וחזה הוית למוהרשד"ם בא"ח סי' ז' דנשאל על הולכי דרכים שמולכין מעות תפורין במלבושיהם כי יראים להניחם מפני פחד גניבה דמה יעשה בשבת והשיב דמותר לצאת בבגדים הללו והביא כמה ראיות ע"ז ומשם אתה למד לנ"ד דאסור ועיין בשבת דקמ"ב ע"ב ובשיירי כנה"ג א"ח סימן של"ד הגה"ט אות ד' ומדי עוברי בתשובת הרב יכין ובועז הנז' ראיתי שכתב דאם בנו להתיר הטלטול חיישינן דילמא אתי למעבד בהו כדעביד בשאר יומי להוציאם לצורכו והביא ראיות ע"ז ובכלל מדין לא יקרא לאור הנר משום גזרה שמה יטה יע"ש ואחהמ"ר אין דמיונו עולה יפה דהתם שאני משום שהוא יחידי ואין לי מי יזכירנו משא"כ דשמא יוציא מהם לצורכו חששא רחוקה היא שהמוכר מסתמא יזכירנו או העוברים ושבים דמילתא דתמיהא להו מזכירין אותו וליכא למיחש להכי והנה הרב הלביש בסי' ש"א כתב דמטבע הנקובה שאינה יוצאת בשופי במו"מ לא הוי מוקצה ומותר לטלטלן ולפי מ"ש הרב מג"א שם אין להתיר כי אם כשיחרו לתלותו בצואר וכן כתב הרב משבצות זהב שם ואין לנו כי אם מנהג אבותינו בידינו והוא מה שראתה עיני למרן מלכא הגאון מרן זקני בעל חק"ל זיע"א דהיה נוהג בשבת הכנסת חתן לתת זהוב נקוב ותחוב בחוט ומזהוב שאינו עובר בשופי מטבע ישן מזהב דוקא ולא מכסף וכל זה בקושי התירו לכבוד חתן ושהוא דבר מצוה דרובם עושים החופה מהכנסה זו ובזה ליכא פקפוק משום דנותן מתנה בשבת וכך נהגתי שנים רבות ושוב אחר כמה שנים התחלתי לנהוג שלא לתת נשיקת יד להחתן והכלה אפי' באופן זה כ"א אני משליך קונפיטי אחד או איזה פרי קטן ולמוצאי שבת אני שולח להחתן המעות שנתתי בדעתי ליתן וזה דרך ישכון אור טפי מעלי לצאת ידי ספק ועתה מחדש נדפס ספר צפחית בדבש וראיתי שם בסי' ז"ך ובסי' כ"ח ובסי' כ"ט דשרים קמו על מילתא כדנא סרכין תלתא ושם הביאו איזה דברים משמי זכרנ'ו לחיים פוק חזי ומכאן מודעה לפני כל יודעי דת ודין דסימן זה וכמה סימנים הקודמים ואשר יבאו אחר זה אחר המה באו בקציר"ת האומר והציבי לך ציונים במיעוט שיחה ובדברות שתים זו היא סיבה כי כל התשובות הללו היו כתובים ומסודרים באורך וברוחב ובשקלא וטריא בעומקא של הלכה ובפלפול התלמידים ארכ'א בחיים וכלם נשרפו בשריפה אשר שרף ה' בשנת התר"א ושוב מדאגה מדבר כדי שלא תשכח מפי חזרתי על המקרא לבא לפרק הכותב ממה שרשום בזכרוני מעט מהנה ורובם מתוך כלם חבע"ד ול"מ ואפי' אלו שבאו בזכרוני לא יכולתי לכתוב כאות נפשי בדרך ארוכה מחמת העיל צבור הכבד עלי ובאמת אמרו אחד המרבה ואחר הממעיט ובלבד שיכוין אדם את דעתו לשמים והנני כותב כדי שיהיה לזכרון בין עיני להיות מורה מקים את הדרך אשר נעלה בה נרדפה לדעת את ה' שלא נכשל לעולם ועד: סימן פקח נסתפקתי היכא דנפלה דליקה בשבת לא יבא ולא יהיה אם מותר לעשות סגולה