לב חיים פלג'י חלק ב רנב

סחורה ובא הגוי ללוקחה בשבת להוליכה למקום אחר זה הדבר אסור וכמ"ש מור"ם בהגה' שם וז"ל מי ששכר עכו"ם להוליך סחורתו ובא העכו"ם ולקחה מבית ישראל בשבת אסור וראוי לענוש העושה יע"ש ועיין בתשו' להרב מהר"א ששון סימן קנ"ו יע"ש ועיין להתשב"ץ ח"ב סימן קס ואם הסחורה היא של הגוי שכבר מכרה לו ישראל מער"ש או שהוא פקדון של גוי ובא הגוי בשבת ליקח את שלו נראה דבכה"ג מותר וכמ"ש בא"ח רס י שכ"ה ס"א וס"ב יע"ש ועיין בס' מגן שאול סימן ז"ן וכמו כן אם מביאים הגוים בשבת תבואה או ענבים בזמן הבציר לבית ישראל והגוי שוקל ומודד והישראל אינו עושה עמו שום מלאכה ולא שום חשבון נראה דאם התבואה והענבים הם של ישראל בלא"ה נראה דמותר גמור וכמ"ש מור"ם בא"ח סס"י ש"ז בהגה' וז"ל הגוי המביאים תבואה בשבת לישראל שחייבים להם והישראל נותן לו מפתחו לאוצרו והעכו"ם נותנו לשם ומודדים ומונים יש מי שמתיר משים דהגוי במלאכת עצמי עוסק ואינו של ישראל עד אחר המדירה ושיחשוב עמו וכן הגוי העושים גבינות והישראל רואה וקנה אותם ממנו דמ"מ הגוי אדעתא דנפשיה קא עביד וכו' וכתוב שם במג"א דאם התבואה של ישראל אסור לו' לגוי לפנות יע"ש נראה רמ"מ הבאה שמביא לבית ישראל אינו אסור אלא דאם התבואה והענבים הם של גוי והגוי בשבת שוקל ומודד ונותן לתוך כלי ישראל או מניחו שם בביתו הרי הישראל עושה קנין עי"ז בשבת ואסור לה יניחם בכליו של גוי במקום שמביאו עד הלילה וגם לא יעשה עמו שום חשבון ולא יהיה עומד ע"ג ועיין להרב פרי האדמה ח"ד ד"ד ע"ד על מי שקצץ עם הגוי להביא לו כ"כ נודות מים אעפ"י שמביא בשבת מותר יע"ש ועיין להרב מהר"א ששון סימן קנ"ו ועיין למרן בש"ע שם סי' ש"ו ס"י שפסק להחליף משכון לגוי בשבת מותר אם הוא מלבוש ויוציאנו העכו"ם דרך מלבושו יע"ש. ובס' אפי זוטרי בא"ח סימן תמ"ח דמ"ח ע"א ועיין להרא"ש והטור בא"ח סי' שכ"ה ועיין בס' שמן המשחה חא"ח סי' י"ט די"ב ע"ג יע"ש וכמו כן אם יצטרכו לתת מעות לגוי לצורך מצות ופקוח נפש לקנות איזה דבר יראו הכי מנגד והגוי ימנה ויקח ועיין בהג"א סי' פ"ב מ"מ לדי"ג ע"א סימן מ"ו וז"ל מותר לקנות בתים מן הנכרי בשבת כיצד הוא עושה מראה הוא לו כיס של דינרים והנכרי חותם ומליא לערכאות יע"ש: ולענין אם בא לו בשבת ע"י גוי כיס מלאה מעות ומביאה הגוי לישראל בשבת וצריך למנותם אם חסרים ממניינם אם מותר שהגוי יהיה מונה לפני הישראל ורואהו ומניחם שם בביתו של ישראל ולא יגע בהם עד הלילה וכן נמי אם יש לו משכון מהגוי ובא בשבת או בי"ט לתת המעות וליקח המשכון עיין באר עשק סימן ל' יע"ש ועיין בס' מכתם לדוד חח"מ סי' ל"ג ול"ד ועיין בהגה מור"ם בא"ח סס"י רמ"ד ס"ו וז"ל וישראל הממונה על המטבע וכו' ויזהר שלא ישב הישראל ועמ"ש הרט"ז והרב יד אהרן שם יע"ש ועיין בבאר היטב סימן ש"ו סקי"ב ועמ"ש הרב זרע אמת ח"א חא ח סי' ל"ה ומחב"ר א"ח סי' שז ועיין בס' זלא ח"א מער' ה' ד"ה הוצאה וכו' יע"ש: סי' קפג שאלה בצואת חתול שהיה על רצפת אבנים סמוך לכותל והטיל מים על הצואה ההיא והלכה למקום מדרון אם יש איסור לעשותו בשבת או"ל תשובה הנה לפי מ"ש בתוספתא פי"ז לפי שאין סכין ואין נופחין ואין מדיחין את הקרקע בי"ט ואין צריך לומר בשבת וכן אמרו בשבת דצ"ה ע"ב דברייתא קתני המכבד והמרבץ בשבת חייב חטאת ומסיק התם שהוא כר' אליעזר ורבנן ור"י ור"ש פליגי ואמרינן התם בגמרא דאמימר שרא זילחא במחוזא אמר טעמא מאי אמור רבנן דילמא אתי לאשוויי גומות הכא ליכא גומות והאידנא דקי"ל כר"ש שרי לכתחילה ועיין בפסחים רס"ד ע"א גבי מתני' דהכהנים היו מדיחין את העזרה בשבת של"ב חכמים ומפ' בגמ' של"ב חכמי מאן אר"ח של"ב ר"ת דאי רבנן אמרי שבות הוא ואין שבות במקדש ומבואר שם בתוס' ד"ה המכבד תימא לר"י היכי מתוקמה מתני כר"א והא בעזרה שהיה לה רצפת אבנים לא שייך אשוויי גומות וכו' ואומר ר"י דבעזרה בין רובד לרובד היו גומות א"נ דלר"י דאיכא איסורא דאורייתא בכיבוד דעלמא גזרינן עזרה אטו כיבוד דעלמא דכמה שבות אשכחן במקדש וכו' יע"ש וכאן בנ"ד שהיה הריבוץ ברצפה תחת סמוך לכותל שלא היה במים שנתן ע"ג הצואה הנז' הפסק בין רצפה לרצפה נראה דליכא שום איסור ומה גם כי כפי דברי הרשב"א שהביא דבריו הר"ן בפרק המצניע וה"ה בפכ"א מהל' שבת ה"ג וז"ל ואסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות אח"כ הוא רצוף באבנים ומותר לזלף מים ע"ג הקרקע ואינו חושש שמא ישוה גומות שהרי אינו מתכוין לכך אין סכין את הקרקע ואפי' היה רצוף באבנים ואין נופחין אותו ואין מדיחין אותו אפי' בי"ט כ"ש בשבת שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבא להשוות גומות בזמן שהוא עושה כן במקום שאינו רצוף וכתב הרשב"א ז"ל דהעפ"י שמזיז עפר וצרורות וקליפין האסורים לטלטל יראה לי שמותר מפני שהם לו כגרף של רעי עכ"ל וסיים הרב המגיד ז"ל וכן נהגו במקומותינו יע"ש וא"כ זהו דהוי גרף של רעי ממש אעפ"י שה"ה כתב סמיך ונראה על דברי התוספתא הלזו דאין סכין ואין נופחין ואין מדיחין בקרקע בי"ש ואצ"ל בשבת כתב וז"ל ופי' לדעתו אעפ"י שהכבוד מותר ברצוף אלו הדברים אסורים וגזרו בהם לפי שאין בהם צורך כמו בכיבוד יע"ש דש"מ דיותר יש להחמיר בריבוץ מכיבוד נראה לו' דה"ד בריבוץ בלתי הכרח אבל כשיש גרף של רעי שהוא הכרח וצורך אפשר דהוי הריבוץ ככבוד ומה שאמרו בפסחים בהדחת אעזרה דאיכא משום איסור שבות לפחות היינו כמ"ש ואיכא אשוויי גומות בין רובד לרובד ובנ"ד דליכא חששא זאת נראה דמותר אפי' לכתחי' ומה גם כי נראה מדברי הרמב"ם דעיקר איסורו הוא דנר' דעביד כעובדא דחול והנראה לצאת י"ח כל הדיעות שיעשה כענין שאמרו במדיח ע"ג בשר שלא יסרח וכיוצא סימן קפד שאלה מעשה במת אחד שמת בערב שבת אחר שעה י"א ורחצו ונתנוהו במיטה והוליכוהו לבית הקברות בחושבם כי קודם שקיעת