לב חיים פלג'י חלק ב רמד

הפרש בין דילג לטעות וכמ"ש בס' דבר אמת סימן ט' אות ב' דס"ב ע"ב יע"ש ועיין בפנים סי' כ"ה אות מ"ז בס"ד. והמביא ראיה דבנמצא טעות בס"ב אחר שקרא ג' פסוקים דאין להוציא ס"ת אחר ממ"ש הרב"ד בסי' ח"ן בדין אם נמצא טעות בס' ראשון ביו"ב של פסח וכמ"ש לעיל לא צדק בזה ודוק. וכל שהטעם הוא משום שהס"ת מוטעה ואין יוצאים בו י"ח הצבור כל מין טעות ואפי' דיבוק ואפי' בסוף אות אחרונה כל שיש בו שם פיסול דנהגנו להורידו ולא לברך עליו הדין נותן שאינן יוצאים בס"ת זה הצבור יש להוציא ס"ת אחר והוא פשוט וברור ונר' הטעם כי הכל הוא חובת היום כלה תעשו ליום ז' ימיה על עולת התמיד יעשה ונסכו ואפי' בפסוק שלאחריו וביום הז' מקרא קדש וכו' הוא חובת היום וק"ל. ונראה כשיחזור לקרות בס"ת הכשר יקרא מתחילת הפרשה יען היא חובת היום לקרות יקראנה כלה בס"ת כשר כיון שהוא קריאה עולה אחד והוא דבר מועט אין קפידה משום טורח צבור דניח"ל בהכי ועיין אות אמת אות ל"א ואות נ"א: סימן לב אות ה' מ"ש בס' או"א וכו' בכאן יש חיסור לשון וכך צריך להיות מ"ש בס' אות אמת דל"ה ע"ב ע"ד הש"ח דאפי' דנזכר בתוך הקריא' דאין צריך לקרות בפ' היום אע"ג דאין בו רק ג' פסוקים כמו פרי החג אעפ"י שאין בו אלא ג' פסוקים משום דלא אפשר באופן אחר הכא נמי כדלא אפשר דמי עכ"ל אחהמ"ר דבריו תמוהים ביותר דהרי אין דנין אפשר משאי אפשר דהתם בפרי החג ליכא כ"א ג' פסוקים ואילו הכא איך יתכן דיש לפניו ספר ב' בששה פסוקים וניתי ס"ת שני ונקרא בו עוד ד' עולים מעניינו של יום ואין לך תקון נאה מזה דהס"ת עומד לפניו בתיבה והו"ל לדידן כמו פרי החג דאנו קורין בימי חוה"מ סוכות משום ספקא דיומא ב' ימים בכל יום דהם ב' פרשיות ג' ג' פסוקים ועולין ד' גברי כן יעשה מי שטעה וקרא בפ' אמור בחדש הז' דהם ג' פסוקים דיקח ס"ב ויקרא בפ' פנחס בו' פסוקים ד' גברי ואיך דחה בב' ידים סברתו של הרב ש"ח ועל הרב ש"ח נמי קשה דבד' ע"ד נחית לפרש האי בחדש הז' דאינו מפנחס כ"א מס' אמר ואמאי לא פירש שיחותיו דבשטעה וקרא בפ' אמר דיחזור לקרא בס"ב כדאמרן ועל הכל צ"י משדר הזה היה כתוב זאת לפנים והשמיטוהו בדפוס: סימן לו אות כ"ט ועיין בסו"ס הרי בשמים: סימן לז אות י"ב ואף בשחרית יקרא ההפטרה כצ"ל אבל לא במנחה וכמבואר בס' ב"י ומחזיק ברכה וזכור לאברהם ואות אמת יע"ש ואם היה קורא כת"ר נר"ו בקונטריס מועד לכ"ח סימן יו"ד אות ג"מ היה מרגיש תכף דט"ס נפל פה בס' הזה ופשוט : אות ד הא דבעינן עשרה מתענים לו' ענינו ולקרות ויחל זהו בשאר תענית צבור אבל בד' צומות סגי בו' ובז' ברכ"י א"ח סי' תקס"ו קשר גודל סימן ט"ו אות ו' יע"ש וע"ע שם בפנים אות ח' יע"ש: סימן מד אות א יכוין הסופר בכתיבת ס"ת תפילין ומזוזות ליחד שם הוי"ה ב"ה מתתא לעילא דהיינו ה"א אחרונה היא הכתיבה ע"י הזרוע הסופר והקנה שהוא הקולמוס בחי' ו' וה"א ראשונה החותמת באות י' שהיא כף היד וכמו כן ב' ההי"ן הם הה' אצבעות של הסופר ימין ושמלא והזרוע הוי"ו כאמור וכף אות היו"ד כן משמע מדברי התיקונים תיקון נ"ה דפ"ט ע"א וזה ירמוז הכתוב בישעיה וזה יכתוב ידו לה' ועמ"ש כעניותי בדרוש ה' לס"ת בס"ד: אות ט כתב הרב הקדוש ר"ח שער היראה פט"ו דנ"ג ע"ב וז"ל עוד מענין כבוד ה' הוא אזהרה לכותב את השם שיכוין בו כראוי והרבה החמיר הרשב"י ע"ה בסדר אחרי דס"ה וז"ל אלעזר ברי מכאן והלאה אזדהר דלא למכתב שמא קדישא אלא כדקא יאות וכל מאן דלא ידע למכתב שמא קדישא כדקא יאות ולקשרא קישרא דמהימנותא קישרא דחד בחד בגין לייחדא שמא קדישא עליה כתיב כי דבר ה' בזה ואל מצותו הפר וכו' יע"ש. אות ט"ו יזהר שלא יהיה במעות הכותב בהם הס"ת דבר איסור ל"מ עושק וגזל וחמס אלא אפי' ריח ממה שמרויח במשחק בקוביא וכדומה ואפי' שכר שכירות דירת הבית שנותנים לו המשחקים בקוביא וכתב במעות אלו הס"ת לא לרצון יהיה לפני השי"ת ומעותד הס"ת להיות בו טעיות הרבה כמו שאירע מעשה בזמן הרב בעל ש"ט ז"ל כאשר כתבתי בעניותי בסה"ק תורה וחיים מער' ס' אות רי"ג דס"א ע"ב יע"ש בס"ד ובאזהרות לכתיבת ס"ת הלא תראה בס' מדרש תלפיות דרב"י ע"ב: אות ט"ז אם כתב ס"ת וקיים המצוה כתקנה אי רוצה לכתוב עוד ס"ת אחר אם איכא משום בל תוסיף וכמו כן מלך שכתב ב' תורות אם רוצה לכתוב עוד להיות ב' ס"ת משום מלכות אי איכא משום בל תוסיף וכתבתי בזה במ"א בתשו' בס"ד. אות י"ז דרשא שדורש הרב המרביץ תורה ביום שב"ק כשמביא הס"ת החדש לבה"כ מנהג ערינו אזמיר יע"א ברבנים אשר היו לפנינו היתה הדרשה קודם קס"ת כמו שנוהגים בשבת ההלבשה ומקרוב נשתנה המנהג והדרשא היא אחר גמר התפלה ואין קפידא כי אין מו"מ בתורה: ס"ת אם יש לכתוב בחברה ושותפות עיין מ"ש בפנים אות ה' ובתשובה הסכמתי דאינו יוצא י"ח כתיבת ס"ת וכן הוא הסכמת הרב הגרול מ"ז ז"ל בדרוש לס"ת שדרש בק"ק גברת על ס"ת חדש שכתב הח"ר מרדכי ן' עזרא זל בן כנו של מורינו הרב הגדול כמהר"א בן עזרא ז"ל בעל ס' בתי כנסיות שהכריח מסוגייא דב"ב דף קל"ז ע"א